קצת לפני תחילת התכנית בשעה 11, אראל סג"ל הגיע לאולפן "מה בוער" כדי לספר קצת לרזי ברקאי על התכנית. מהצד זה נשמע שלמרות הלבביות של סג"ל, רזי היה קצת טעון. כמי שעתיד להיות שותף קבוע, מה דעתך על קבלת הפנים בגל"צ?

"אני לא יודע מה שמעת אבל גם אני הגעתי לאולפן לפני התכנית ושוחחתי עם רזי ואפילו התחבקנו. קבלת הפנים שזכינו לה מירון דקל ואבי ברזילי (מנהל התחנה ומנהל מחלקת האקטואליה - ב.ב) הייתה מאוד לבבית. התחושה היא שהתכנית של אראל היא חלק מתהליך שלם של הפיכת התחנה לבעלת ריבוי דעות וזה כיוון שהולכים אליו בשמחה ולא בכפייה".

לפני כן לא היה מקום לריבוי דעות בתחנה?

"אני חושב שגל"צ עושה צעד משמעותי בדרך לזה. אני חושב שהתכנית של אראל היא עוד צעד בדרך להפוך את בדרך לתחנה ציבורית פלורליסטית בדעותיה וטוב שכך". 

אחד הנושאים שעלו בתכנית הראשונה הוא מסע ההכפשה נגד בוגי יעלון - שניכם הסכמתם שהכרזות בגנותו הן חצייה של קו אדום. רק הגעתם לתחנה ואתם מתיישרים לשמאל?

"מבין שנינו אני זה שמזוהה יותר עם הימין ואני יכול לומר לך שאני עומד במאה אחוז מאחורי הדברים שנאמרו היום בתכנית. זאת חציית קו אדום בכל דרך שלא נסתכל על זה. שלא יובן לא נכון, יש לי הרבה מאוד ביקורת על יעלון אבל לשים את שר הבטחון בין כוונות? זאת קריאה לאלימות וכל קריאה לאלימות מבחינתי היא המקום בו חופש הביטוי נגמר, כאן נמצא מבחינתי מבחן הסף". 

איך היו התגובות על התכנית הראשונה, במיוחד מהמחנה שלך?

"קיבלתי מלא תגובות, רוב התגובות מפרגנות. כמובן שנלקח בחשבון שמדובר בתכנית ראשונה ויש עוד תהליך למידה ארוך לפנינו. אתה יודע עד שהנעל תתאים עצמה לרגל. אני לא מתבייש להודות שלמרות שאני משדר כבר שנים יש התרגשות, זה לוקח זמן להכיר את הרוח של התחנה. צריך להכיר את המרחב בו אני נמצא, הכל  שונה וזאת הרגשה טובה".  

בכנות - גל"צ נמצאת ברשימת ההאזנה שלך?

"למען האמת, כשאני באוטו אני תמיד שומע מוזיקה, אין לי כח לשמוע יותר מידי תכניות דיבורים ואקטואליה. אתה אולי תופתע אבל אני נהנה מאוד לשמוע גלגל"צ, יותר מרשת ב'. אני מוכרח לציין שגם ב-88FM משדרים מוזיקה מצוינת, אני אוהב במיוחד את 'נותנים ברוק' של בן רד, אחלה תכנית".

בוא נעבור למאמר שכתב עליך ניב הדס ב"הארץ". הוא כותב "ריקלין הוא ארכיאולוג, פעיל ימין ובעל אולם שמחות", לא תיאור מלא הערכה. הוא גם טוען שהפכת להיות האיש המשפיע ביותר בתקשורת הישראלית. תגובתך?

"אני חושב שניב הדס הגזים, גם בביקורת וגם במחמאות. הוא הגזים בכך שאני איש התקשורת הכי משפיע בישראל. זה רחוק מאוד מהמציאות. הוא כן זיהה דבר אחד נכון, אני באתי לתקשורת כדי לשנות את השיח. אני חושב שיש כאן שיח שהוא הזוי, יש דברים לא מציאותיים באיך שהשמאל מתעלם מעובדות שנמצאות לו מול העיניים. יש כאן חוסר יכולת לזהות את המציאות שקמה לנו בשטח - המדינה האיסלאמית של דאע"ש, האינתיפאדה של ערביי ישראל  ועוד - את החורים האלה השמאל ממלא באמצעות פנטזיות. אני משתמש בכלים כמו הטוויטר שלי (לריקלין יותר מששת אלפים עוקבים - ב.ב) בכדי לעמת את השמאל עם עובדות שהם רוצים להתעלם מהן. אני בא ואומר לאנשי השמאל 'תפסיקו לבלבל את השכל' תקשיבו למה שהפלסתינאים אומרים ותענו לעניין, אל תספרו לי סיפורים". 

מה הסיבה לכך שדווקא אתה מושך כל כך הרבה אש? יכול להיות שהצורה הבוטה בה אתה מתבטא מרתיעה?

"נתחיל בכך שלמרות שהיו מי שערערו על היכולות העיתונאיות שלי אני מוכן לעמוד למבחן בקיאות. לדעתי הבעיה היא שעיתונאים בארץ הפכו עצמם מסוכני מידע לסוכני דעה. אין כבר סיקור אובייקטיבי. הדיונים האלה מתפתחים בפאנלים שאני מתארח בהם, התגובות שאני מקבל אינן רלוונטיות, קוראים לי איש אלים ומתלהם אבל אף אחד לא מוכן לנהל דיון ענייני. חבל לי בשביל השמאל הישראלי שאין בו היום אנשים שמסוגלים לנהל דיון על תוכן והם בוחרים לברוח לשיח על אופי השיח. זה עוד הצד שאמור להיות אינטילגנטי". 

זאת בעצם אחת ממטרות התכנית - לעמת את אנשי השמאל מול העובדות כמו שאתה רואה אותן ולקבל תשובות ענייניות?

"בדיוק. אני בטוח שהאנשים שנמצאים בצד השני, למרות התהום שפעורה בינינו הם ציונים גדולים ופטריוטים. אני בטוח שגם זהבה גלאון עושה את כל מה שהיא עושה כי היא חושבת שזה עוזר לעם ישראל. אם לא ננהל את הדיונים האלה לא נצליח להגיע למכנה משותף".