ב"להציל את מארק וואטני" אסטרונאוט ננטש לבד על מאדים ומצליח לשרוד בו נגד כל הסיכויים בזכות הרבה תושייה והמון ידע מדעי וטכנולוגי. אבל האם כל מה שמוצג בסרט יכול לקרות על מאדים?
לא ממש. הסרט של רידלי סקוט (שמבוסס על הספר "לבד על מאדים" מאת אנדי ווייר) אמנם מתיימר להיות מדויק מדעית ומקפיד להציג בפירוט רב את הפתרונות הטכנולוגיים שהאסטרונאוט הנטוש מארק וואטני מוצא כדי לשרוד בסביבה העוינת של מאדים עד לחילוצו. אבל למרות ההקפדה על מראית עין מדעית, ולמרות שיתוף הפעולה עם נאס"א, יש בו גם טעויות שאי אפשר להתעלם מהן.
האם יכולה להתרחש סופת חול במאדים?
נקודת המפתח של העלילה כולה היא סופת החול ההרסנית שמאלצת את האסטרונאוטים לנטוש את מאדים. אחרי הכל, האטמוספירה של מאדים דלילה מאוד – כאחוז אחד מאטמוספירת כדור הארץ. אמנם יש בכוכב הלכת הזה סופות חול, אך גם רוח שנעה במהירות של 160 קמ"ש לא ממש תסכן אף אחד כשאין כמעט גזים באוויר. אבל בלי סופת החול, איך היה אפשר לנטוש את וואטני?
האם אפשר לייצר חמצן ומים במאדים?
וואטני זקוק לחמצן, מים ומזון כדי לשרוד על מאדים. את החמצן מפיקה מערכת מיוחדת במתחם המגורים שהוקם עבור האסטרונאוטים על אדמת מאדים, שמפיקה חמצן מפחמן דו-חמצני שמצוי שם. הטכנולוגיה הזאת אכן נמצאת בפיתוח בימים אלה על ידי נאס"א. היא נקראת "מוקסי" (קיצור של Mars Oxygen) ואמורה להיבדק על אדמת מאדים כבר בעשור הקרוב.
בשביל לשתות לעומת זאת, וואטני משתמש בשיטה קצת פחות מבוססת. כדי להפיק מים הוא מבצע ריאקציה של שריפת הידרזין – דלק טילים. מדובר בפעולה קצת תמוהה בהתחשב בכך שאנחנו כבר יודעים שיש מים במאדים. אמנם הידיעה הטרייה על המים הזורמים במאדים נחשבת לפריצת דרך מדעית, אבל על קיומם של מים מוצקים (כלומר, קרח) על הכוכב ידוע כבר שנים רבות. וואטני יכול היה להשיג לעצמו מים בדרכים קצת פחות מסוכנות.
האם אפשר לגדל תפוחי אדמה על מאדים?
וואטני הוא בוטניקאי, דבר המסייע לו לגדל תפוחי אדמה בתוך מבנה המגורים על מצע של אדמת מאדים מעורבת בהפרשות אנשי הצוות. כאן צצות שאלות רבות לגבי הבחירות שעשו היוצרים.
ראשית, וואטני מגדל את תפוחי האדמה מ"עיניים" של תפוחי אדמה טריים ארוזים בריק (תפוחי אדמה מבושלים לא יצמחו). לכאורה, פתרון יעיל ונוח. אבל למה לנאס"א לשלוח לחלל החיצון, לכוכב לכת שהמסע אליו אורך תשעה חודשים לפחות, תפוחי אדמה טריים? מה האסטרונאוטים אמורים לעשות בהם?
מעבר לזה, תפוח אדמה הוא צמח ממשפחת הסולניים שמצמיח עלים ירוקים בלתי אכילים המכילים סולנין ושקונין – חומרים רעילים לבני אדם. לא הגידול הכי חכם בחלל.
שלישית, זמן ההתפתחות של תפוחי האדמה הוא ארוך יחסית ונמשך כשלושה חודשים. גם הדשן המעורב בעייתי; בהפרשות גולמיות של בני אדם יש פתוגנים שעלולים להזיק לצמחים, וכדי להשתמש בהן בצורה נכונה יש להפוך אותן תחילה לקומפוסט בתהליך פירוק טבעי שנמשך כמה חודשים.
אף על פי כן, בהחלט נראה שתיתכן חקלאות על מאדים. במחקר שפורסם באוגוסט 2014 הצמיחו מדענים גידולים חקלאיים, ביניהם עגבניות וחיטה, על מצעים שדימו את הרכב הקרקעות על מאדים והירח. התוצאות שהתקבלו נראות מבטיחות והצמחים שגדלו על "אדמת מאדים" אף שיגשגו יותר מקבוצת הביקורת שכללה צמחים שגדלו על אדמה ארצית ענייה בחנקן.
אבל אל תתנו לכל זה לקלקל לכם את ההנאה. "להציל את מארק וואטני" הוא סרט מצוין, ויש בו הרבה יותר מדע מאשר מדע בדיוני. אז מה אם עדיין אי אפשר להכין פירה על מאדים?
ד"ר ורד שפירא היא אשת מכון דוידסון לחינוך מדעי במכון וייצמן למדע
יש לכם עוד שאלות מדעיות על תופעות תרבותיות?
כתבו לנו: culture@mako.co.il