הזומבים של "המתים המהלכים" חזרו לטלוויזיה, וזה לא שהם אי פעם עזבו אותנו. והנה, עוד רגע הבת הזומבית של שוורצנגר ב"מגי" מצטרפת אליהם. האם זומבים הם באמת רק מדע בדיוני, או שיש בזה איזשהו גרעין של אמת ומתישהו אנחנו צפויים לאפוקליפסה של תחיית המתים? האם בני אדם יכולים להפוך לזומבים?
נתחיל מהסוף: לא. ברגע שאדם מת - והכוונה למוות מוחי - הוא לא יוכל לחזור להלך בשום מקרה, בשום מצב ובשום אופן. בואו ניקח את הזומבים מעולמו של ריק גריימס: יצורים איטיים ומסורבלים, עם יכולת חושית מוגבלת ורעב בלתי פוסק לבשר טרי. לזומבים הללו יש יכולת שכלית בסיסית ביותר: הם מסוגלים לחוש את סביבתם בעזרת חוש ריח ושמיעה, הם מקבלים החלטות בסיסיות כמו שינוי כיוון כתגובה לגירוי מסוים (רעש, ריח תנועה), והם מניעים את הגפיים כדי להשיג עוד בשר. בשביל לקיים תהליכים כאלו חייב הזומבי לקיים חילוף חומרים תקין. חילוף חומרים זה כולל נשימה, עיכול, הובלת דם והולכה עצבית בין המוח לגפיים ולאיברי החישה. תהליכים אלו מחייבים שהאיברים החיוניים יתפקדו כראוי – כלומר, שהזומבי יהיה חי. וזה קצת מוציא את העיקר מרעיון הזומבים.
אבל - קיימות בטבע תופעות שמזכירות זומביות. קודם כל, מחלות אנושיות: ישנן לא מעט מחלות המשפיעות על המוח, גורמות לשינוי התנהגות קיצוני כמו ירידה בכישורים שכליים ו/או תוקפנות, ולא פחות חשוב - עוברות מאדם לאדם בנשיכה. הדוגמה הטובה ביותר היא הכלבת, אם כי זמן הדגירה שלה יחסית ארוך, ובסופו של דבר היא לא גורמת לזומביות אלא למוות אמיתי.
אם נרחיק קצת אל עולם החי נגלה בעלי חיים שמבצעים מניפולציות שונות על הטרף שלהם וגורמים להם לאמץ דפוס זומבי למטרות שונות. דוגמה יפה לכך היא הצרעה הטפילה (Parasitoid wasp), אשר עוקצת את הטרף שלה – למשל, ג'וק - וגורמת לו להיות איטי ומסורבל. הוא עדיין חי, ועדיין הולך - אבל לא כמו קודם. הצרעה מטילה עליו ביצה, והזחל שבוקע ממנה אוכל אותו חי מבלי שהג'וק מתנגד.
יש מיני צרעות מאותה משפחה שלוקחות את זה קצת יותר רחוק וממש משבשות את התנהגות הטרף. למשל, עכביש שטווה קורים שיתאימו לזחלי הצרעה לפני שהן אוכלות אותו חי, או זחל שמגן בגופו על זחלי הצרעה לאחר שהן התגלמו.
דוגמה שלישית ומרתקת לא פחות היא פטריה בשם Ophiocordyceps Unilateralis המשתלטת על מוחה של נמלה, מאלצת אותה לטפס על גבעול גבוה ולהיאחז בו, ולבסוף ניזונה ממוחה, נובטת החוצה ומפיצה את הנבגים שלה לכל עבר.
באופן תיאורטי, אפשר להרכיב "שיקוי זומבים" שיכיל קוקטייל של סמים משני-התנהגות - בין אם סמים משתקים שנותנים אשליה של מוות, או סמים משני-התנהגות שיתנו לאדם מראה של זומבי המהלך לאיטו. בשנות ה-80 נבדקו מספר "שיקויי זומבים" שניתנו לאנשים בהאיטי (מקור תרבות הזומבים), אך הם לא הכילו חומרים בריכוזים שיכולים להצדיק את התופעה, ובכל מקרה הם לא עוברים מאדם לאדם. כך שככל שידוע למדע, אפשר להחזיר את הגרזן לארון וליהנות מזומבים עם דלי של פופקורן.
ד"ר ארז גרטי הוא איש מכון דוידסון לחינוך מדעי במכון וייצמן למדע
יש לכם עוד שאלות מדעיות על תופעות תרבותיות? כתבו לנו: culture@mako.co.il