"פעילות על טבעית: מימד הרפאים" מחזיר שוב את רוחות הרפאים המטרידות של הסדרה אל המסך. אבל האם יכול להיות שלא מדובר רק בתסריט אימה, ושרוחות רפאים הן דבר אמיתי?

התשובה, תתפלאו לשמוע, אינה "לא" חד-משמעי. זה לא שיש רוחות רפאים במציאות, אבל רוחות כאלה בהחלט חיות במחשבה שלנו.

אין ספור אגדות בפולקלור ובדת מספרות על רוחות רפאים, ומשם הן התגלגלו גם לקולנוע, לספרות ולתיאטרון. אולם לצדן היו גם דיווחים אמיתיים של אנשים על "נוכחות" בלתי נראית שמזכירה רוח, שצצה לא פעם בזמן של חוויות טראומטיות. למעשה, הדיווחים הללו ממטפסי הרים, הרפתקנים ומגלי ארצות נפוצים עד כדי כך שניתן להם שם: "תסמונת האדם השלישי".

תיאור מעניין של התופעה סיפק חוקר הקוטב ארנסט שקלטון. בספרו "דרום" פירט שקלטון איך הרגיש שישות חסרת גוף הצטרפה אליו ולשני חבריו בחלק האחרון של מסעם. "במהלך 66 השעות של המסע בהרים ובקרחונים של ג'ורג'יה הדרומית הרגשתי כאילו אנחנו ארבעה ולא שלושה", שחזר.

סיפורו של שקלטון עודד גם ניצולים אחרים מחוויות קשות לחלוק את מה שעבר עליהם. בשנים האחרונות דיווחו גם מטפס ההרים ריינולד מסנר וחוקרי הקוטב פיטר הילרי ואן בנקרופט על חוויות דומות. לצדם תיארו גם אלמנים טריים וחולים במחלות נוירולוגיות ופסיכיאטריות נוכחות מתמדת של מעין מלאך שומר או שד, שאינה נראית אך מורגשת ושאי אפשר להסביר אותה בשום דרך הגיונית.

ארנסט שקלטון (צילום: ויקיפדיה)
שותף סמוי למסע. שקלטון | צילום: ויקיפדיה

איך עושה רוח רפאים?

עד כה ההסברים המדעיים לתופעה ראו בה מנגנון התמודדות נפשי או אישוש להשערה שלפיה התפקודים השכליים מחולקים במוח בין חלק אחד שמדבר לבין חלק שני שמקשיב ומציית לו – תופעה שכונתה "הנפש בת שני החדרים". אולם אלו הסברים שקשה להוכיח בניסוי.

קבוצת החוקרים של אולף בלנקה מהמכון הטכנולוגי של לוזאן חשפה את רוח הרפאים הזו וגילתה היכן בדיוק במוח היא "מתחבאת". לשם כך הם סרקו את מוחותיהם של 12 חולים בהפרעות נוירולוגיות, רובם עם אפילפסיה, שסיפרו על "התגלות" שחוו. בסריקה התברר שכולם סבלו מהפרעות באזורים במוח שקשורים לתפיסה העצמית של הגוף. באופן ספציפי מדובר בשלושה אזורים בקליפת המוח שקשורים לתנועה, לתחושת המקום במרחב ולמודעות העצמית.

השלב הבא היה מאתגר יותר. בלנקה ושותפיו למחקר ביקשו לגרום גם לאנשים בריאים לחוש את אשליית רוח הרפאים שעליה דיווחו החולים. לשם כך הם עשו תרגיל ש"מרמה" את החושים. המשתתפים התבקשו לעשות תנועות בידיהם לפני גופם כשעינהם עצומות, ובאותו זמן מכשיר רובוטי נגע בגבם וחיקה את תנועותיהם במדויק.

בזכות התיאום בין תנועות הרובוט לתנועות המשתתפים, מוחם התרגל בקלות לחוסר ההתאמה הזה ותיקן אותו, כך שהם הסתגלו היטב למניפולציה וידעו שהתחושה בגב נובעת ישירות מהם. כל זה היה נכון עד שהחוקרים שיבשו עוד קצת את המצב ויצרו השהיה בין תנועת הנבדק למגע הרובוט. יחד עם אובדן הסנכרון השתבשה גם תפיסת המרחב והזמן והנבדקים חוו אשליית רוח הרפאים. 

הדיווחים של משתתפי הניסוי היו מרתקים. אחרי שלוש דקות בלבד של מגע מושהה הם סיפרו מרצונם שהם מרגישים "תחושת נוכחות" של גוף זר או שהם מרגישים רוח רפאים אחת או יותר. "בגלל התחושה הקשה חלקם אפילו ביקשו להפסיק את הניסוי", סיפר צוות החוקרים.

הניסוי הזה איפשר למדענים לגלות מנגנון שמסביר היטב את אשליית רוח הרפאים: היא נוצרת פשוט משינוי באותות תחושתיים ותנועתיים במוח - אותות שמשפיעים על המודעות העצמית על ידי סכימת מידע שמגיע מהתנועות שלנו ומהידע על מקומנו במרחב. לדברי בלנקה, המערכת הרובוטית גרמה למוחם של הנבדקים לא לזהות יותר את האותות החושיים כ"עצמיים", ולכן הם ייחסו אותם לישות אחרת, חיצונית. ובמילים אחרות: רוח רפאים.

עוד תשובות מדעיות לשאלות תרבותיות ב"ריאליטי צ'ק" של mako תרבות: 

הקול בראש

האם ממצאי המחקר יכולים להסביר גם את "תסמונת האדם השלישי" שתוארה בפתיחה? קשה לומר, אלא אם נניח שהימצאות בתנאים קשים, ולו לזמן קצר, משפיעה על התפקוד של מעגלים מסוימים במוח. לחלופין אפשר לשער שהרפתקנים סובלים מלכתחילה מתפקוד לקוי של מעגלים במוח, וזה מה שגורם להם לבחור באורח החיים המסוכן שלהם. אם זה נכון, הבעיה בעיבוד המידע החושי היא אכן מה שגורם לאשליית הנוכחות הזרה שכל כך נפוצה אצל הרפתקנים.

יש להניח שהממצאים שתיארנו לא יפריעו לאיש להאמין ברוחות רפאים, ובוודאי לא ימנעו מבמאים להמשיך ליצור סרטי אימה שבמרכזם רוחות רפאים. אבל לפחות למדענים יש כעת הוכחה שהן קיימות - גם אם זה רק בראש שלנו.

ד"ר עידו מגן הוא איש מכון דוידסון לחינוך מדעי במכון וייצמן למדע

יש לכם עוד שאלות מדעיות על תופעות תרבותיות? כתבו לנו: culture@mako.co.il