"הדרמה" הרגיז את האמריקאים, אותנו הוא פשוט הרדים
הסרט החדש בכיכובם של זנדאיה ורוברט פטינסון, הצליח לעורר סערה בארצות הברית עם נושא טעון במיוחד ופער גדול בין הטריילר לסרט עצמו, אבל מעבר לכך - אין לו הרבה מה להציע. הכוכבים הראשיים מספקים הופעות בינוניות, התסריט משעמם והתוצאה הסופית מאכזבת
"הדרמה", סרטו החדש של כריסטופר בורגלי, בכיכובם של זנדאיה ורוברט פטינסון, הפך לאחד הסרטים המדוברים של התקופה - ולא בגלל איכויותיו. הקהל שהגיע לבתי הקולנוע ציפה (ובצדק, אם שופטים לפי הטריילר) לקומדיה רומנטית קלילה ונעימה, אבל בפועל קיבל סרט שנע לכיוון אפל ומורכב יותר, ונוגע באחד הנושאים הכי מעוררי מחלוקת בארצות הברית.
הפער הזה, בין ההבטחה לבין החוויה עצמה, הפך כמעט מיד לנקודת שבר והצית דיון רחב, עוד לפני שהספיקו בכלל לדבר על איכותו (או יותר נכון, על חוסר האיכות) של הסרט; לישראל הוא הגיע רק השבוע, וזה בדיוק הזמן לדבר עליו.
במרכז "הדרמה" עומדים צ’רלי (פטינסון), מנהל מוזיאון בריטי, ואמה (זנדאיה), מוכרת בחנות ספרים. אחרי מפגש היכרות, הקשר ביניהם מתפתח במהירות לכיוון המוכר של זוגיות - מגורים משותפים ואירוסים. הכל נראה על המסלול הנכון, עד שמפגש טעימות עם חברים לקראת החתונה ושיחה שמתחילה בקלילות מתגלגלים לווידוי אחד שמערער לא רק את הקשר ביניהם - אלא גם את הדינמיקה עם הסובבים אותם.
אפשר להבין מאיפה מגיעה הסערה סביב הסרט, במיוחד בארצות הברית - שם הנושא שהוא נוגע בו, ובמידה מסוימת גם מקליל אותו, הוא מהרגישים והטעונים בשיח הציבורי. "הדרמה" בוחר לא ללכת על ביצים, אלא דווקא להתקרב לנקודה הזו דרך הומור. ובכל זאת, בתוך הבחירה הזו עולות כמה שאלות מעניינות: על הפער שבין כוונה למעשה, על איך סיפור אחד יכול להישמע אחרת לגמרי - תלוי מי מספר אותו, ועל עד כמה הסביבה הקרובה מסוגלת לעצב - ואפילו לערער - מערכת יחסים שנראתה רגע קודם יציבה לגמרי. אבל כאן, פחות או יותר, מסתיימים הדברים הטובים שאפשר לומר על הסרט.
ברמה הטכנית, "הדרמה" כן עובד: כריסטופר בורגלי, שכבר הוכיח את הכישרון שלו ב"האיש מהחלומות", שולט בטון, בקצב ובאי-נוחות שהוא מנסה לייצר, אבל זה פשוט לא מספיק. התסריט עצמו לא מחזיק - הוא מרגיש דל, חוזר על עצמו, ובעיקר משעמם לפרקים ארוכים מדי.
זנדאיה ופטינסון מספקים הופעות שגרתיות מאוד, כמעט צפויות, שבטח לא יהיו כאלה שמישהו יזכור. דווקא שחקני המשנה - אלנה חיים ומאמדו אצ'יי, שמגלמים את הזוג השני - מצליחים לגנוב את ההצגה עם תצוגות משחק מרשימות בהרבה מאלה של הכוכבים הגדולים.
כישראלים, הנושא שבמרכז "הדרמה" פחות יושב על אותה נקודה שזעזעה את האמריקאים, בטח בתקופה שבה יש לנו צרות הרבה יותר קרובות ומוחשיות. אבל גם אם מנסים לרגע לשים את זה בצד ולהתנתק מההקשר המאוד אמריקאי של הסרט, הבעיה נשארת בעינה: "הדרמה" פשוט לא עובד. הוא מסקרן ברעיון, מעורר דיון על הנייר, אבל בפועל מתקשה להפוך לחוויה קולנועית שמחזיקה או משאירה חותם.