מתחכם, משעשע - אבל גם מתיש: "בוגוניה" הוא לא קל לצפייה

מערכת היחסים המקצועית שבין הבמאי יורגוס לנתימוס לבין השחקנית אמה סטון היא אחת היציבות והפוריות ביותר בהוליווד כרגע. לנתימוס ליהק את סטון (כמעט) לכל סרטיו מהשנים האחרונות - החל מ"המועדפת" (2018), דרך "מסכנים שכאלה" (2023) ועד "סוג של חסד" (2024), ושיתוף הפעולה הזה הוכיח את עצמו כמשתלם במיוחד עבור שני הצדדים: "מסכנים שכאלה", למשל, היה אחד הסרטים המדוברים של השנה שבה יצא, וגם זכה בכמה פרסי אוסקר (אחד מהם לסטון, על המשחק בתפקיד הראשי).

עכשיו, סרט נוסף בבימויו של לנתימוס ובכיכובה של סטון הגיע לבתי הקולנוע בארץ ובעולם - "בוגוניה", סרט מד"ב קומי שעוסק בתיאוריות קונספירציה ובמכניות של המין האנושי. בסרט הזה, סטון מתגלה שוב בתור אחת השחקניות הוורסטיליות ביותר של ימינו, אבל לנתימוס, מצידו, מתגלה כמי שזקוק להפסקה קלה מעשיית סרטים.

"בוגוניה" (Bugonia) מבוסס על הסרט הדרום-קוריאני "הצילו את הכוכב הירוק!" משנת 2003, ועל התסריט שלו אחראי ויל טרייסי. הוא עוקב אחר טדי (ג'סי פלמונס, גם הוא שחקן חוזר אצל לנתימוס), צעיר ממעמד הפועלים שאובססיבי לתיאוריות קונספירציה ודבוראי חובב. טדי מנסה לשכנע את דון (איידן דלביס) - בן דודו הצעיר שנמצא על הספקטרום האוטיסטי - לעבור סירוס כימי, ובהמשך אף לחבור אליו למטרת משימה מפוקפקת, שלביצועה יש סיבה מפוקפקת לא פחות.

המשימה: חטיפתה של מישל פולר (סטון), דמות ציבורית מוכרת - וגם אישה עשירה מאוד - בזכות היותה מנכ"לית חברת תרופות בשם אוקסוליט. טדי מאמין שמישל אחראית על התפרקות האנושות, בין השאר בגלל אופי העבודה שלה - אבל מלבד זה הוא בטוח שמישל היא חייזרית אנדרומנית שמתמרנת את העולם האנושי. בקיצור, מדובר בלוזר מצוי שחי סביב המחקר הקונספירטיבי שלו; אין לו שום דבר מלבד המחקר. וברשותכם לא נוסיף עוד לתאר את מה שקורה בסרט הזה.

"בוגוניה" מכיל הרבה דם, בין השאר בתיאורים גרפיים של עינויים ושל התאבדות, כך שמי שמתקשה יכול להחליט להימנע ממנו כבר עכשיו. בנוגע לעלילה, זו לא מפסיקה להסתעף ולהסתבך, עד שכמעט אפשר לשכוח מאיפה היא התחילה - עד שכבר לא משנה כל כך לאן היא עוד תמשיך. לצורך העניין, השאלה "האם מישל היא אכן חייזרית" לעיתים נראית מופרכת ולעיתים דווקא הגיונית, אבל בשלב מסוים התשובה אליה כבר לא מאוד מעניינת.

"בוגוניה" הוא בהחלט סרט אינטליגנטי. הרבה חוכמות משולבות בתסריט שלו - אבל במקביל, גם לא מעט התחכמויות. וזו הבעיה: נדמה שהשאיפה של הסרט להיות חכם מחבלת בשאיפה שלו לנסח אמירה קוהרנטית וקונקרטית. הוא עמוס במונולוגים ודיאלוגים דחוסים - על דבורים, על נוירונים, על תאגידים ומה לא - ודווקא בשל העומס הזה, לא ברור במה הוא באמת עוסק. במילים אחרות, מרוב עצים לא רואים את היער.

ואם להשוות לסרט שכבר הוזכר כאן, "מסכנים שכאלה" הוא סרט חכם מאוד, שגם דואג להראות כמה הוא חכם - אבל במקרה שלו, הייתה לדבר הזה פואנטה. היה מרכז כובד, רעיוני ורגשי כאחד. הסרט לקח את הצופים שלו להרפתקה מטלטלת וקשה, אבל הקפיד לספק להם נקודות אחיזה לאורך הדרך. "בוגוניה", שלא כמו אחיו הגדול, חסר את האלמנטים הללו, ולכן הצפייה בו עלולה להפוך למנוכרת או פשוט למתישה.

האם זה אומר שמדובר בסרט רע? לא, הוא פשוט לא מופתי כפי שאפשר היה לצפות שהוא יהיה. ובהקשר הזה, צריך לציין כמה דברים לזכותו של "בוגוניה": למשל, את ההומור שמלווה אותו והופך אותו לקצת יותר נגיש; את הוויזואליה המרהיבה שלו (החל מהבית ההזוי של בני הדודים ועד למלתחה הביזארית של אמה סטון); או את המשחק המעולה של הכוכבים (פלמונס משכנע מאוד בתור טדי, סטון מוכיחה שאין גבול ליכולות שלה בתור מישל, ודלביס מכמיר לב בתור דון).

עוד פרט שראוי להזכיר הוא סיקוונס הסיום של הסרט - רצף שוטים מטריד ומדהים ביופיו שמהדהד עמדה פסימית למדי בכל הנוגע לעתיד העגום של בני האדם. אולי רק בשביל הסיקוונס הזה היה שווה לעשות את הסרט. כך או כך, "בוגוניה" הוא סרט שלא קל לצפות בו, ואולי גם לא צריך; יותר מהכל, הוא מבהיר שלנתימוס צריך לתת לנו קצת זמן להתגעגע אליו.