"שבת מכה": סרט קורע מצחוק על משפחה יהודית שמנסה להיפטר מגופה

לפני כשנה הגיעה למסך סדרת הלהיט של נטפליקס "רק לא זה" - קומדיה רומנטית שעוסקת במערכת היחסים הכמעט-בלתי-אפשרית של רב (אדם ברודי) וגויה (קריסטן בל). הסרט "שבת מכה" (Bad Shabbos), שהגיע כעת לבתי הקולנוע אחרי סיבוב בפסטיבל הסרטים טרייבקה (שם זכה בפרס הקהל), מתחיל, על פניו, מנקודת פתיחה די דומה: דיוויד, בן ליהודים מהאפר ווסט סייד, ומג, בת לקתולים מוויסקונסין, עומדים להתחתן - ובפתח הסרט הם מתכוננים למפגש הראשון בין שני זוגות ההורים. אממה, אין באמת קשר בין שתי היצירות (ובכן, חוץ מהשימוש בסטריאוטיפים יהודיים): בעוד התסריט של "רק לא זה" הוביל לשלל תרחישים רום-קומיים באווירת will they won't they, התסריט של "שבת מכה" הולך לכיוונים מופרעים ומופרכים הרבה יותר, ובכלל מזכיר יותר את "סוף שבוע אצל ברני".

את הסרט יצרו זק ויינר ודניאל רובינס (רובינס גם ביים), וזה יהיה לא פשוט לתקצר את עלילתו בלי לספיילר אותו - אבל נשתדל. כאמור, דיוויד (ג'ון באס, "הקרב על אובר") ומג (מייגן לית'רס, "עבור כל האנושות") המאורסים מתכוננים למיזוג בין המשפחה שלו לבין המשפחה שלה. ארוחת השבת המלחיצה שנערכת למטרה זו, בבית הוריו של דיוויד, מתחילה כמו ארוחת שבת טיפוסית במשפחה יהודית ניו-יורקית - שיחות טעונות ומחוות פאסיביות-אגרסיביות. אלן, האמא הקשוחה של דיוויד (קירה סדג'וויק), עוקצת את מג חסרת האונים בכל הזדמנות שנקרית בדרכה; אחותו אבי (מילנה ויינטרוב) מאבדת את סבלנותה כלפי בן זוגה גס הרוח, בנג'מין (אשלי צוקרמן); בן הזקונים המשונה של המשפחה, אדם (תיאו טפליץ), משגע את כולם עם סיפורים על צה"ל, שאליו הוא חולם להתגייס; ונדמה שלאף אחד אין כוח לחפירות של ריצ'רד, אב המשפחה (דיוויד פיימר), טיפוס נחמד להפליא וחובב מושבע של שיטת אלכסנדר ושל ספרי עזרה עצמית.

אבל מהר מאוד העלילה מקבלת תפנית. מקומדיה דחוסה, קצבית ופטפטנית, "שבת מכה" הופך לסרט שהוא, ובכן, עדיין כל הדברים האלה - אבל בנוסף להם, גם סרט פשע. זה קורה כשאחת הדמויות מתה מוות ביזארי במיוחד; אחד אחרי השני, כל בני המשפחה נכנסים לסוד העניינים, ותוהים יחד איך עליהם להיפטר מהגופה בלי לשאת בהשלכות. היחידים שלא יודעים מה קורה, למעשה, הם ההורים של מג, בת' (קת'רין קרטין) וג'ון (ג'ון בדפורד לויד), שמגיעים לארוחה באיחור - ולא מבינים למה כולם עושים מאמצים אדירים לנסות ולגרש אותם. לקלחת הזו מצטרף גם שוער הבניין, ג'ורדן (בגילומו של הראפר מת'וד מן), שנחלץ לעזרתה של המשפחה ומספק אינספור רגעים משעשעים על הדרך.

תראו, האם מדובר בתרחיש ריאליסטי? מובן שלא. הרי אם אותו סיפור היה קורה במציאות, ברור שלפחות אחד מבני המשפחה (אם לא כולם) היה מתקשר מיד למשטרה. הסרט, יש לציין, גם לא טורח יותר מדי על ניסוח טיעונים משכנעים, שישרתו כהלכה את ההחלטה הקולקטיבית התמוהה הזו של הדמויות. באותו הקשר, צריך לציין שהמוות עצמו לא מטלטל את הדמויות כפי שהיה אפשר לצפות: הן ממהרות לנסח תוכנית פעולה על מנת להציל את עצמן, והן לא ממש חוות תגובה רגשית לאובדן עצמו (חוץ מתגובת ההלם, כמובן).

אבל צריך לשאול שאלה נוספת: האם כל זה באמת משנה? התשובה היא שלא כל כך. "שבת מכה" לא מבקש להיות אמין, ולכן הוא גם לא צריך להיות כזה. בסופו של דבר, הוא לא דורש שניקח אותו ברצינות (ובצדק - מדובר בסרט על חבורת נוירוטיים שמנסים להעלים גופה). המשימה העיקרית שלו, אם כך, היא להצחיק - ובמשימה הזו הוא לגמרי עומד בהצלחה.

זה קורה, למשל, בזכות אנסמבל השחקנים, שעושה עבודה לא פחות מנפלאה: כל אחד בפני עצמו מוכשר, אבל הדינמיקה ביניהם היא שהופכת את הסרט לכיפי כל כך. הבחירה למקם את הסרט בעיקר בלוקיישן אחד - בית ההורים - היא בחירה מצוינת, והיא רק מגבירה את הסטרס ואת תחושת הכאוס. בהקשר הזה חובה להזכיר גם את התסריט השנון והעמוס, שהוא כמו משחק פינג-פונג ממושך ואינטנסיבי בין עשרה אנשים (או משלב מסוים, תשעה). הבדיחות משוגרות בקצב מסחרר, ואומנם חלקן הן בדיחות יהודים צפויות או בדיחות פיפי-קקי - אבל גם הן מתאימות לאווירה וגם הן, מה לעשות, מצחיקות. רק פעם אחת הסרט לוקח צעד אחד רחוק מדי למחוזות הסלפסטיק, כשאחת הדמויות חוטפת קערת מרק לפרצוף, ועל המחווה הזו אפשר היה כנראה לוותר - אבל בסיכומו של דבר זה ממש לא נורא.

הערה אחרונה לסיום: בהחלט אפשר היה להעמיק עוד את הדמויות של "שבת מכה", וככה לממש עד תום את הפוטנציאל שלו. מה גם שמדובר בסרט קצר, 84 דקות בלבד, והוא יכול היה להיות ארוך יותר - וכך להגיע מאזורי הקומדיה הטהורה אל אזורי הדרמה הקומית, ולהפוך מסרט שהוא רק קורע לסרט שהוא גם קורע וגם מרגש. במובן הזה, ודווקא בגלל ש"שבת מכה" הוא כן סרט אינטיליגנטי, יש כאן תחושה קלה של החמצה. ובכל זאת, אם לבחון אותו במסגרת גבולות הז'אנר שבתוכו הוא מתנהל, "שבת מכה" הוא סיפור הצלחה.