תראו, אם להתחיל מהסוף - מי שילך ל"כוכב הקופים: המלחמה" בציפייה לראות את המלחמה הגדולה שתחרוץ את גורל האנושות עשוי כנראה להתאכזב. "המלחמה" זה הסרט שחותם את סדרת "כוכב הקופים" המחודשת, שמקדימה את עלילת הסרט הקלאסי מ-1968 בכיכובו של צ'רלטון הסטון וחושפת איך הפך עולמנו לכוכב הנשלט על ידי קופי אדם חכמים במיוחד. ואת זה אולי באמת תגלו (או לפחות תקבלו כמה רמזים), אך בעוד הסרט מבטיח להציג את הקרב המכריע בין המין האנושי לבין קופי האדם, מה שאנחנו מקבלים בסוף נראה יותר כמו סכסוך קטן בין מספר דיירים בישיבת ועד בית (עם כמה רפרנסים לשואה).
בסרט השלישי בסדרה אנחנו ממשיכים את סיפורו של סיזר, קוף האדם הראשון עליו נוסתה תרופה שהרגה בני אדם רבים אך הפכה אותו לבעל אינטליגנציה גבוהה במיוחד. לאחר מאבק בשלל בני אנוש חסינים שניצלו וביקשו לכלוא ולחסל את הקופים, הוא הפך למנהיג של אחיו השעירים ויחדיו הם יצאו למצוא מחסה ביער. האנשים הרעים מוצאים אותם, פותחים במתקפה ומפה לשם, שערי גיהינום נפתחים. או לפחות כך הם אומרים, וכאן כנראה מתחילה הבעיה.
אנחנו אמורים להאמין שמדובר בקרב האחרון של מה שנותר מהאנושות מול גזע הקופים החדש, אך הסרט מצומצם ליערות באזור סן פרנסיסקו והצדדים כוללים בערך 200 קופים וכמה עשרות חיילים. ההיגיון הסטטיסטי אומר שגם בשאר העולם נותרו ניצולים חסינים גנטית וקופים שאכלו מעץ הדעת, אבל הסרט מתעלם משאר העולם – אלה הקופים, אלה האנשים, מישהו ינצח (ספויילר ידוע מראש - הקופים). עזבו שטויות, למי אכפת מה קורה באירופה או בסין.
גם אם נאמין שכל מי ומה שנותר בעולם מרוכז באזור סן פרנסיסקו, רוב הסרט מתמקד במסע של סיזר, שלושה קופים נוספים וילדה קטנה ואילמת. הסרט דווקא נפתח בצורה מבטיחה, עם קרב עשוי לעילא ביער האפלולי והמשך אקספוזיציה אפקטיבית וסוחפת. ובסיום יש הרבה פיצוצים וגם איזכורי שואה ועבדות, אבל כל האמצע הארוך עד אין קץ נוטש את המאבקים האפיים לטובת המסע הקטן של סיזר וחבריו. המבנה הזה מאפשר התעכבות על התפתחות הדמויות והיחסים ביניהן - בחירה לא מפתיעה במיוחד, שכן סרטי קיץ רבים עושים בו שימוש כדי להימנע מעודף גרנדיוזיות ולהחדיר מעט אנושיות ועידון בין כל האקשן והנאומים הדרמטיים.
דוגמה מוצלחת למהלך תסריטאי דומה אפשר למצוא ב"לוגאן: וולברין", שמתמקד גם הוא בסיפור מסע קטן על רקע מאבקים הרי גורל שמתרחשים ברובם מחוץ למסך. עם זאת, הטריק הזה עובד אם יש אכן ברקע סיפור גדול יותר, אם נוצרת תחושה של עולם רחב אליו אנחנו מקבלים הצצה דרך הזווית המצומצמת. ב"כוכב הקופים: המלחמה" לא נוצרת תחושה כזאת. מה שאנחנו רואים זה מה שיש. ישנן כמה התרחשויות מרובות ניצבים שמתרחשים מחוץ למסך, אבל גם הן מסתכמות בגורלם של כמה מאות קופים ובני אדם, לא באירועים היסטוריים וחובקי עולם.
בהיעדר מלחמה אמיתית או סיפור השתלטות הקופים על העולם, מה שנותר הוא הגיבור, סיזר, הדילמות המוסריות עימן הוא מתמודד והתפתחותו האישית מקוף אוהב אדם למנהיג בדלן ולוחמני. יוצרי הסרט קיוו שדמותו המורכבת תצליח לסחוב סרט שלם, אבל למרות המוחשיות של היצורים והאנימציה המרשימה, אינספור הקלוז אפים על הקופים הממוחשבים לא עורר בי כל רגש, על אף ואולי בגלל הפסקול הרגשני שליווה אותם.
כמו בסרטים הקודמים, את דמותו של סיזר מגלם אנדי סירקיס, השחקן ואמן לכידת התנועה המפורסם שסיפק גם את הבסיס לדמותו של גולום ב"שר הטבעות". כישרון התנועה של סירקיס כבר הפך כמעט לאגדה והרשת מלאה בסרטונים שלו מקפץ בתלבושת לייטקס ירוקה, אך למרות השבחים הרבים, קשה לראות את ההבדל הניכר בין הופעתו לבין זאת של אמני לכידת התנועה שמגלמים את הקופים האחרים. עם זאת, ברור שיוצרי הסרט התייחסו לסיזר/סרקיס כמו לכוכב אמיתי, מה שמוביל להשתהות מייגעת על הבעותיו ותנועת גופו של הקוף המאויר.
מול דמותו של סיזר הוצב אויב אנושי שמספק תמונת מראה לגיבורנו מנהיג הקופים – קולונל קשוח בגילומו של וודי הארלסון ("בלש אמיתי"). הקולונל מתואר לאורך כל הסרט כפסיכופת רצחני, מפקד אגדי ושטני שחייליו סוגדים לו ואויביו רועדים למשמע שמו. למרבה האכזבה, גם כאן מתגלה פער גדול בין ההבטחה לבין המציאות. הקולונל שאנחנו פוגשים הוא בחור די הגיוני ושקול, עם דעות מעט קיצוניות אבל מובנות בהחלט. הסרט מקדיש הרבה זמן מסך לדיאלוגים בינו לבין סיזר, בהם הוא מפרט בהרחבה על סיפור הרקע שבנה את דמותו, אך למרות זאת הוא נותר קלוש ומבלבל. כמו כל המלחמה בין הקופים ובני האדם, לא ברור בדיוק למה הדברים התגלגלו לנקודה בה אנחנו נמצאים, ומה גורם לצדדים להגיע להחלטות שמניעות את העלילה.
נראה שהבעיות הרבות בסרט (ואפילו לא הזכרנו את האתנחתא הקומית המביכה שמצטרפת למסע באמצע הסרט) נובעות מרצון לדחוס כמה שיותר אלמנטים לתוך הסיפור ולספק את כל קהלי היעד השונים. אנחנו מקבלים התפתחות אישית של הגיבור, קשר אמיץ בין ילדה לקוף, מגוון רחב של רפרנסים תנ"כיים ושואתיים, קרבות ופיצוצים ורגעי צחוק ודמע למכביר. הסרטים הקודמים בסדרה התמקדו בסיפור פשוט יחסית, והיו אפקטיביים בדיוק בשל כך. הצורך לסגור את כל הקצוות בסיום הסדרה יצר סרט עמוס מדי, רצוף במהלכים עלילתיים לא מנומקים ומניעים לא אמינים, שמסתיים בפיתרון חסר פשר שמגיע משומקום וסוגר את הסיפור בחופזה.
יש בסרט לא מעט נקודות אור, בהם הפתיחה המרשימה וסיפורה של חבורת קופים משת"פים שמסייעים לבני האדם תוך שהם סופגים מהם השפלות גזעניות, אך למרות שלל ההישגים המרשימים, הרגעים הטובים טובעים בים הכוונות הסותרות. "כוכב הקופים: המלחמה", לא מספק את השיא האפי שהובטח, אך כושל גם בניסיונו ליצור סיפור אנושי (או קופי) קטן ומרגש. עם כל הכבוד לעבודה המרשימה של אנשי האפקטים המיוחדים, התסריט המבולבל והבימוי המגושם והמתאמץ הפכו את מה שיכול היה להיות אפוס מרגש ומספק לסרט קיץ ארוך מדי, מייגע לפרקים ומעט מטופש.
mako תרבות בפייסבוק