לא גרוע כמו שהוא מאכזב: "להתחרט עליך" לא החליט מה הוא רוצה להיות

אם נשים לרגע בצד את הסערה המשפטית סביב בלייק לייבלי וג'סטין בלדוני, "איתנו זה נגמר" התגלה כאחת ההפתעות הגדולות של 2024: סרט שגרף 351 מיליון דולר בקופות על תקציב של 25 מיליון בלבד, והצית שיח ציבורי נוקב על אלימות כלפי נשים. העיבוד לרב המכר של קולין הובר הפך ללהיט ענק, והיה ברור שבהוליווד לא יחכו יותר מדי זמן לפני שינסו לשחזר את ההצלחה ולעבד עוד מהספרים שלה למסך הגדול; עכשיו הגיע לאקרנים "להתחרט עליך", ואם ככה צפוי להיראות "היקום הקולנועי של הובר" - אולי עדיף שלא.

"להתחרט עליך" עוקב אחר מורגן (אליסון ויליאמס) ובתה המתבגרת קלרה (מקנה גרייס), הנאלצות להתמודד עם מותו הפתאומי של הבעל והאב כריס (סקוט איסטווד). תוך כדי האבל הכבד, הן מגלות שקר ענק שהסתיר מהן כל חייהן, מתמודדות עם השבר, ובין לבין גם מוצאות זמן להתאהב מחדש. רוב הסרט מתרחש כיום, אבל הוא נפתח ומלווה מדי פעם בפלאשבקים מהעבר - 17 שנים אחורה - כשמורגן וכריס היו האוהבים הצעירים על חוף הים.

על פניו יש כאן בסיס עלילתי טוב - בגידות, משפחה, אהבה נכזבת - נושאים שמספיקים כדי לבנות דרמה קולנועית מרתקת - אם הסרט הזה רק היה יודע לאן הוא רוצה לקחת את הסיפור: הסצנה הפותחת חוזרת כמעט שני עשורים לאחור - אבל באופן תמוה הבמאי הבמאי ג'וש בון לא בחר ללהק שחקנים צעירים שיגלמו את הדמויות המבוגרות יותר, אלא פשוט הביא להם לגלם את עצמם, והתוצאה: שחקנים בני 37 פלוס מגלמים בני נוער (כן, גם דייב פרנקו בן ה-40). במבט מעמיק, נראה כאילו החליקו את פניהם בסצנות הפלאשבק בעזרת בינה מלאכותית - אבל זה מוזר ולא אמין. שוין, זו רק אחת מהבעיות של הסרט הזה.

בעיה נוספת היא כמות הקלישאות ש-120 הדקות כאן מכילות: מייסון ת'יימז בתפקיד מילר הוא ה"באד בוי" של התיכון - ולמה הוא ילד רע? כי אבא שלו מכר פעם סמים, וכי לאורך הסרט כולו הוא מסתובב כשבפיו סוכריה על מקל. מעבר לזה אנחנו לא יודעים יותר מדי, אבל כצפוי - מילר מתגלה כבחור טוב ורומנטיקן חסר תקנה, עם נפש עדינה שבסך הכל רוצה אהבה - וספציפית את קלרה, למרות שהם מעולם לא החליפו מילה; ואיך הם מתאהבים? אה, כי יום אחד היא עוצרת לו לטרמפ, הוא מבקש להודות לה ומכניס לה שטרות לכיס - ואז הניצוצות עפות באוויר. אוקיי.

הקיטש הזה הורס למה שהיה יכול להיות דרמה עמוקה ומעוררת מחשבה, והופך את "להתחרט עליך" לסרט נעורים טיפוסי: החברה המעצבנת וחסרת התאקט שאומרת כל מחשבה שצצה לה בראש; הסצנה הרומנטית שמלווה בגשם זלעפות ווידויי "גם אני אהבתי אותך כל השנים!"; הרגע הקלאסי של "יש לך לכלוך על הפנים" שמיד מוביל להתאהבות; וכמובן הריצה באולם הקולנוע בין המוני אנשים אל מושא אהבתך, שמסתיימת בנשיקה סוערת.

"להתחרט עליך" הוא לא סרט נורא, כמו שהוא בעיקר מאכזב. ויליאמס ופרנקו - שעושים כאן כמיטב יכולתם, יכלו להביא תוצאה טובה הרבה יותר לו רק אפשרו להם להעמיק בבגידה - איך ומתי התחילה, כיצד הם לא שמו לב, האם היו סימנים. גם המוות והאובדן במשפחה או הסיבה להיותו של מילר "ילד רע" נותרים מעורפלים. בכל פעם שהסרט מנסה להיכנס לעומק, הוא נודד למחוזות הקיטש עם סצנות התאהבות נעורים, וזה מבאס. הח"מ מודה שלא קראה את הספר, אז אולי הצופים שכן עשו זאת בטרם הצפייה דווקא ייהנו ממנו. השאר? אולי יתחרטו שהלכו אליו.