ב"בחורים טובים 3" מתגאים בחתן שלא מתגייס - וזה רחוק מלהיות מצחיק

להגיע לסרט שלישי בקולנוע הישראלי זה הישג יפה מאוד. להפוך קומדיה על עולם השידוכים החרדי לטרילוגיה שהקהל רוצה לחזור אליה, זה כבר הישג גדול יותר. סדרת סרטי "בחורים טובים" הצליחה לעשות את זה בזכות דמויות שאפשר לאהוב גם כשהן מסתבכות, הומור שעובד בתוך העולם שלה ולא רק על חשבונו, סקרנות ורצון להכיר יותר את העולם החרדי והרבה לב. הסרט השלישי מחזיר את כל אלה למסך, וגם כשהוא מועד בדרך, קשה להתעלם מכמה כיף לבלות שוב בחברת האנשים האלה.

הפעם ברוך (מאור שוויצר) ורות (ניב סולטן) עומדים סוף סוף להתחתן, אבל לברוך אין כסף לממן את החתונה שהוא רוצה לתת לה. ההזדמנות מגיעה ממיכאל גרסטל (מייקל רפפורט), מיליונר חרדי מניו יורק שמציע מאה אלף דולר למי שימצא שידוך לבתו (נאיה בינשטוק). ברוך מחדש לשם כך את הקשר עם מלכי (עירית קפלן), והשניים יוצאים לניו יורק בתקווה לחזור עם שידוך מוצלח ועם פתרון לבעיה הכלכלית. אלא שככל שהמשימה מתקדמת, מתברר שהכסף הגדול מסבך הרבה יותר ממה שהוא פותר.

ארז תדמור מביים וכותב גם הפעם ביד בטוחה. הוא מכיר את הקצב של הסדרה, יודע מתי לתת לבדיחה להתגלגל ומתי לעצור לרגע אנושי, ומוציא מהשחקנים את החום שהפך את הסרטים האלה לכל כך מצליחים. שוויצר הוא שוב העוגן של הסרט: ברוך שלו יכול להיות נלהב, חלקלק וקצת בלתי נסבל, אבל איכשהו הוא תמיד מצליח להשאיר אותנו לצדו.

מייקל רפפורט מגיע ל"בחורים טובים 3" עם סיפור שהקהל הישראלי כבר מכיר גם מחוץ למסך. מאז 7 באוקטובר הפך השחקן היהודי-אמריקאי לאחד הקולות הבולטים בתמיכה בישראל. הוא סיפר שהעמדה הפומבית הזאת גבתה ממנו מחיר: הופעות בוטלו, ובתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, לדבריו, הפסיקו לחזור אליו לגבי עבודות. לכן ההשתתפות שלו בסרט ישראלי בתקופה הזאת מרגישה כמו המשך טבעי של הקשר שבנה עם המקום, ולא רק ליהוק שנועד להביא שם מוכר לפוסטר.

והכי חשוב, הליהוק עובד גם על המסך. רפפורט מביא לגרסטל את כל מה שהדמות צריכה: ביטחון של אדם שרגיל לקבל את מבוקשו, קול שאי אפשר לפספס ונוכחות שממלאת את החדר עוד לפני שהוא פותח את הפה. הוא לא מנסה להיעלם בתוך העולם של "בחורים טובים", ותדמור משתמש דווקא בזרות הזאת כדי להכניס אליו אנרגיה חדשה. מול שוויצר נוצר משחק מצחיק בין שני אנשים שמבינים היטב את כוחו של כסף, אבל לא ממש מבינים אחד את השני.

אחד הדברים היפים בסרט הוא האופן שבו הוא מטפל בישראל מאיר, דמות עם תסמונת דאון שמחפשת אהבה. בתוך סרט שבו כמעט כולם עסוקים בשאלה מי מתאים למי ומה יגידו על השידוך, הרצון שלו למצוא זוגיות מקבל טיפול מעניין וחשוב. ראוי לתת ליוצרים קרדיט רציני על הבחירה הזאת ועל הדרך שבה טיפלו בה.

ויש גם רגע קטן אחר, שנשאר בראש מסיבה הרבה פחות נעימה. במהלך ניסיונות השידוך ברוך מתגאה בכך שהבחור שהוא מציע לבתו של גרסטל "לא מתגייס". יכול להיות שבעולם של הדמות זה אמור להישמע כמו יתרון מובן מאליו, ואולי בעבר המשפט היה עובר בקלות, אבל בתוך השיח הציבורי בישראל של הימים האלה, הוא פשוט כואב. זו אומנם קומדיה רומנטית שבאמת ובתמים באה לאחד ולחבר ביו עולמות, אבל הרגע הקטן הזה מוכיח כמה החיבור הזה קשה.

הבעיה הגדולה של "בחורים טובים 3" היא התסריט. הוא מייצר לברוך עסקה שאמורה לעמוד בלב הסרט, מעלה בדרך שאלות שיש להן משקל, אבל לא מצליח להביא את הסיפור המרכזי לפתרון הולם. לקראת הסוף נבנה מין מתח שאמור לגרום לנו לחשוש ממה שעומד לקרות, אלא שהוא לא באמת מותח, והפתרון שמגיע אחריו לא מספק. יותר מהכל, נשארת תחושה שהסרט העדיף לברוח מהשאלות שהציב בעצמו במקום להתמודד איתו עד הסוף.

וזה חבל, כי במשך חלקים גדולים ממנו "בחורים טובים 3" עובד. הוא מצחיק, מבוים היטב ומרוויח מהופעות נהדרות, ובראשן זו של שוויצר. יש בו גם רגעים שמוכיחים שהסדרה הזאת עדיין מסוגלת לגעת במשהו שמעבר לבדיחה הבאה. אבל דווקא הסרט שהצליח להביא את הדמויות שלו עד לפרק שלישי היה צריך לתת לסיפור שלהן סיום שלם יותר.