"אסקובנק" שאפתני, אלים ובעיקר מרענן

אולי זה בגלל תקציבים, אולי בגלל שהמציאות שלנו גם ככה מרגישה לפעמים כמו סרט, אבל סרטי אקשן הם עדיין חיה די נדירה בקולנוע הישראלי. ודווקא מהמקום הזה, "אסקובנק" מנסה לעשות קפיצה שאפתנית - ולבחון מה קורה כשהישראליות פוגשת את מיאמי וקולומביה. הזווית המקומית של הסרט לא בדיונית לגמרי, והיא נשענת על שמועות ודיווחים משנות ה-80, שלפיהם מדריכים ישראלים שפעלו בדרום אמריקה היו בקשרים עקיפים עם גורמים שהושפעו מקרטל מדיין של פבלו אסקובר.

העלילה עוקבת אחרי אבי חדד (זהר ליבה), ראש ארגון פשע ישראלי שחי במיאמי. די מהר הוא מוצא את עצמו עם מפה שאמורה להוביל לנקודה שבה מוחבאים, מתחת לאדמה, 200 מיליון דולר מכספו האבוד של פבלו אסקובר. יחד עם עורכת דינו, סנדי רוס (דנה פרידר), הוא יוצא למסע לקולומביה - ומשם הדברים, כמובן, מתחילים להסתבך.

קל להגיע ל"אסקובנק" עם ציפיות נמוכות. לאורך השנים ראינו לא מעט סרטים ישראליים שניסו לצאת מגבולות הארץ, ולא תמיד עשו עם זה חסד. קומדיות כמו "איביזה" (השייכת לז'אנר אחר לגמרי) הדגימו עד כמה קל להפוך קולנוע ישראלי מעבר לים לבדיחה. דווקא לכן מפתיע לגלות שלמרות לא מעט בעיות, "אסקובנק" עובד טוב יותר ממה שהיה אפשר לצפות.

לפני הכל, "אסקובנק" פשוט נראה טוב מאוד ברמה ההפקתית. הצילום, התפאורה והתחושה הכללית של הפקה מושקעת הם הפתעה נעימה מאוד. הסרט צולם במיאמי ובגואטמלה (שמשמשת כקולומביה בסרט), ושתיהן מצולמות באופן אמין ומרשים. "אסקובנק" בכלל לא מתבייש לחשוב בסקייל רחב יותר ממה שהקולנוע הישראלי רגיל אליו. זה לא תמיד עובד, אבל עצם הרצון להיראות גדול, בינלאומי ולא מתנצל כבר מעניק לו לא מעט נקודות. כמו כן, מדובר בסרט אלים מאוד, ולעיתים גם אכזרי במיוחד. לפרקים זה עובד ומחזק את תחושת הסכנה שמרחפת מעל הדמויות, אבל לא פעם נדמה שהסרט בוחר ללכת למקומות האלה רק כדי לזעזע.

הלב של "אסקובנק" נמצא אצל זהר ליבה. כבר מהרגע הראשון ברור שהוא הגיע לפרויקט הזה כדי ליהנות - וזה לגמרי עובר למסך. אבי חדד שלו כריזמטי, לפעמים אפילו מצחיק, אבל לא פחות מזה גם אכזרי ומסוכן. ליבה נוכחות שמחזיקה גם כשהכתיבה פחות עובדת, ומצליח לייצר נוכחות מרשימה מאוד.

לצדו, דנה פרידר עושה עבודה לא רעה בכלל עם סנדי רוס, דמות שלא תמיד מקבלת עומק או מרחב נשימה בתסריט - אבל פרידר מצליחה לייצר לה עמוד שדרה ברור ונוכחות שמחזיקה גם כשהכתיבה פחות עובדת. שחקני המשנה, ביניהם גיא אדלר, אנחל בונני, אור בן מלך וג'ורג' אסקנדר, עושים כולם עבודה סבירה ומעבר לכך, בעיקר בהתחשב בכך שקיבלו דמויות שטחיות מאוד שלא באמת מאפשרות מרחב פעולה.

מה שמונע מ"אסקובנק" להיות מוצלח באמת הוא התסריט. ברמה העלילתית הוא לא אחיד, מדלג בין רעיונות לא חדים ולא ממומשים, ונופל אינספור פעמים לקלישאות מוכרות של הז'אנר. התסריט, שכתבו אורית ליבה-שר (אשתו של ליבה), שרון שקד וירון נתיב, לא מצליח להעניק עומק אמיתי לדמויות שמעבר לאבי חדד, ורובן נשארות פונקציונליות בלבד. עלילות המשנה מרגישות לעיתים מגוחכות (כולל דוגמה בולטת לאיך לא להשתמש בפלאשבקים בקולנוע), ופשוט מכבידות על עלילה שגם כך עמוסה. גם עבודת הבימוי הלא רעה בכלל של ליבה-שר מתקשה לרסן את הטקסט, ומעל הכל בולטים הדיאלוגים, שאיך נאמר בעדינות, כתובים בצורה כל כך מביכה שקשה להבין איך הם בכלל אושרו.

"אסקובנק" רחוק מלהיות סרט מושלם, אבל למרות הכל מדובר בסרט מהנה, שאפתני ובעיקר מרענן בנוף הקולנוע הישראלי - כזה שמעז לכוון החוצה, לחשוב גדול ולהתנסות בז'אנרים שכמעט ולא נוגעים בהם כאן. לא מדובר בסיפור הצלחה מסחרר, אבל עצם הניסיון בהחלט ראוי להערכה.