הגרסה השווה של "בלשי צמרת" בכלל לא מגיעה לכאן

הציניים ישאלו כמה עוד אפשר לאכול מאותה מנת תעלומות רצח, והאופטימיים יענו בחזרה: אם היא עשויה טוב, עוד הרבה. אבל מה קורה כשאת הרצח במרכז הסרט פותרים בלשים מסוג צמרירי? זה נשמע כמו שיווק לסרט ילדים, ובמקרה של "בלשי צמרת" (The Sheep Detectives) זה בדיוק העניין - סיפור בלשי מזן אחר המבוסס על הספר "גלנקיל: מותחן כבשים" של לאוני סוואן הגרמנייה, רב-מכר עולמי שגרסה קולנועית שלו הייתה כנראה עניין מתבקש. לכתיבת התסריט גויס לא אחר מקרייג מאזין, שאחראי לכתיבת הסדרות "צ'רנוביל" ו"האחרונים מבינינו", שנחשבות למופת טלוויזיוני. על הבימוי אמון קייל בלדה ("המיניונים", גנוב על העולם"), טיפוס שסרטי ילדים אינם זרים לו, והוא מביים סרט לייב-אקשן לראשונה בחייו.

בעלילת "בלשי צמרת" אנחנו פוגשים את ג'ורג' הארדי (יו ג'קמן), רועה צאן מבודד חברתית מבחירה, המגדל ומטפח עדר כבשים לתפארת. הוא מאכיל אותן, משחק איתן ומקריא להן מותחנים בלשיים לפני השינה. לילה אחד ג'ורג' נרצח, והכבשים, שמבינות את שפת בני האדם, צופות באוזלת היד של המשטרה המקומית ומחליטות לנצל את כל מה שלמדו מהספרים כדי לסייע לשוטר המקומי (ניקולס בראון) למצוא את הרוצח האמיתי. בין החשודים האפשריים: בתו של הארדי, קצב העיירה, רועה צאן נוסף וזבנית שהייתה מאוהבת בו בסתר.

חוץ מג'קמן, בראון, מולי גורדון, אמה תומפסון וניקולס גאליצין, שדרת הכוכבים הגדולים של הסרט נמצאת דווקא מאחורי המיקרופונים, עם ג'וליה לואי-דרייפוס, בריאן קרנסטון, רג'ינה הול, בלה רמזי, ברט גולדשטיין ופטריק סטיוארט. אבל הקהל הישראלי יצטרך להסתפק בדיבוב מקומי בלבד, שנולד ככל הנראה מתוך החלטה שיווקית מובהקת המכוונת לקהל יעד צעיר מאוד.

מצער שגרסת הדיבוב המקורית והשווה של "בלשי צמרת" לא הגיעה ארצה, כי מדובר באחד מסרטי הילדים הפשוטים אך הבוגרים יותר שנצפו כאן לאחרונה. סרט חמוד אש, כזה שגם בני נוער יכולים ליהנות ממנו. זו אומנם לא מעשייה בלשית מתוחכמת בסגנון אגתה כריסטי והרקול פוארו שלה, אבל לחלוטין אחת שמתאימה פיקס להיכרות ראשונית עם ז'אנר המותחנים הבלשיים. אגב, ראוי לציין שהדיבוב הישראלי מצוין, ובשונה מסרטי לייב-אקשן אחרים, נעשתה פה עבודת דיבוב ממש טובה. ובכל זאת יש תחושת החמצה, במיוחד כש"בלשי צמרת" מקבל ביקורות וציונים יפים מעבר לים.

אחרי הפריקה הקלה, הגיע זמנן של המחמאות. "בלשי צמרת" (תרגום שהוא בול פגיעה) הוא כאמור מותחן קומי בלשי שמגיע קומפלט עם כל החבילה: קורבן, מניע וחשודים פוטנציאליים. בנישה הזו הוא עובד יפה, אבל הוא גם שיעור מצוין על התמודדות עם מוות של אדם קרוב ואהוב, על אבל, ולבסוף גם על השלמה. ואת כל אלו הוא עושה בלי לזלזל לרגע בקהל שלו. בתסריט של מאזין יש רגעים חביבים, מתוקים ומשעשעים, שמצליחים להעביר מסר מדויק בלי ליפול לבורות של רגשנות מיותרת. קשה לעשות סרטי ילדים בלי קלישאה אינפנטילית או שתיים, אבל "בלשי צמרת" נמנע מזה באופן מרשים למדי, תוך שמירה על רוח שטות הכרחית. בין "צ'רנוביל" המדכאת פצצות ל"האחרונים מבינינו", שאפשר עדיין להתווכח על איכותה, מאזין מראה שהוא יודע לכתוב דברים נוספים חוץ מדיסטופיות אפלוליות של נשורת גרעינית ופטריות רעילות.

"בלשי צמרת" הוא מפגש נהדר של "שון הכבשון" וראיין ג'ונסון בפינת "רצח כתוב היטב", בואכה המותחנים הספרותיים של אגתה כריסטי וארתור קונאן דויל. הוא מעלה על הבד נושאים רלוונטיים, ומצליח לדברר אותם לילדים ולנוער בלי ניסיונות מיותרים של ייפוי המציאות או צנזורה עצמית (המילים "מוות" ו"רצח" נאמרות כאן על כל נגזרותיהן). אך הגדולה האמיתית של הסרט הזה היא ג'נגול בין כמה דברים: מצד אחד הוא מתפקד כבידור כהלכתו, ומצד שני כמדריך ילדים בעולם המרתק של ז'אנר המותחן הבלשי. עוד בבקשה, תודה.