העיבוד של נטפליקס ל"איש חשוב מאוד" לא מגיע לקרסוליים של המקור

ב-2014 עלתה למסך העונה הראשונה של "איש חשוב מאוד", הדרמה של HOT שבה יהודה לוי גילם מעין גרסה מוקצנת של עצמו - ונכנס לתפקיד שחקן מפורסם שמתאהב במלצרית. הסדרה זכתה להצלחה בלתי מבוטלת וגם לתשבחות מצידם של המבקרים (בצדק), והתפקיד שגילם בה לוי הוא, עד היום, אחד מתפקידיו הזכורים ביותר (גם בצדק).

לדעת כותבת שורות אלו, מדובר באחת הסדרות הטובות ביותר שנעשו בישראל - ועכשיו, למעלה מעשור מאז הגיעה למסך לראשונה, היא גם מקבלת עיבוד קולנועי בנטפליקס: זהו הסרט הצרפתי החדש "מאהב צרפתי" (French Lover) מבית היוצר של הבמאית נינה ריבס, שמבוסס על התסריט הכה-נהדר של שירלי מושיוף. למרבה הצער, "מאהב צרפתי" לא מגיע לקרסוליים של המקור. ולא, זה ממש לא נאמר בגלל שהמקור מגיע מישראל.

על הנייר, העלילה של "מאהב צרפתי" אכן מזכירה את זו של "איש חשוב מאוד". הסרט עוקב אחר סיפור האהבה הבלתי אפשרי של כוכב ענק ובחורה "רגילה", וגם כאן, את דמות הכוכב מגלם כוכב אמיתי - עומאר סי מ"מחוברים לחיים" ו"לופן" - אבל בשונה מלוי, הוא לא מגלם גרסה של עצמו, אלא נכנס לנעליו של כוכב דמיוני. שמו אָבֵּל קמארה, הוא שחקן קולנוע מפורסם ואהוב אבל גם קצת שחוק, וגם חשדני במיוחד כלפי הסובבים אותו. הוא מפחד שיצלמו אותו, שיניחו עליו הנחות, שיפגעו בו; החשדנות הזו נובעת בין השאר מבגידה שחווה לא מזמן, כשזוגתו לנה עזבה אותו בשביל כוכב אחר בשם לואי לאטור.

בפתח הסרט מגיע אבל למסעדה בפריז ומבקש מהמלצרית כוס וויסקי. הוא חושב שהיא מצלמת אותו ומיד מתפרץ עליה, מה שגורם לבעל המקום לפטר אותה מעבודתה; אבל מרגיש אשם ורודף אחרי אותה מלצרית, מתנצל בפניה ומתעקש לפצות אותה, ובתואנה לא חשובה כלשהי גם עולה אליה לדירה. המלצרית הפלפלית והעוקצנית, מריון שמה, לא ממש מתרגשת מנוכחותו - למען האמת, הוא אפילו די מרגיז אותה. אבל, מוקסם מעצם האפשרות שישנה אישה בעולם שאינה מוקסמת ממנו, מחבב אותה מיד. בשלב מסוים, למריון אין ברירה אלא ליפול לקסמיו, והם מתנשקים. כך מתחיל הרומן שלהם, שבהמשך הסרט קיומו ייתקל בקשיים כאלה ואחרים: סביב ההבדלים המהותיים ביניהם (הוא סלב והיא אנונימית, הוא מפונק והיא פרקטית) או סביב מטענים מהעבר (למשל האקסית של אבל שממשיכה לצוץ).

תראו, צריך להקדים ולומר: עומאר סי הוא שחקן נהדר, וב"מאהב צרפתי" הוא עושה את הכי טוב שאפשר לעשות עם החומרים שניתנו לו (קשה לומר את אותו הדבר על השחקנית שלצידו, שרה ז'ירודו, שמגלמת את מריון). ובכל זאת, גם הכריזמה והכישרון של סי לא מצליחים להציל את "מאהב צרפתי" ממחוזות הבנאליה, והכישלון של הסרט בולט עוד יותר בשל ההשוואה המתבקשת ל"איש חשוב מאוד" המעולה. עכשיו תשאלו - אז מה בעצם הופך את "מאהב צרפתי" לסרט כושל? ובכן, יש כמה וכמה גורמים.

קודם כל, בגלל הדחיסות שלו. לא נאמר באופן מפורש מהי תקופת הזמן שאותה הסרט מלווה, אבל לאורכו הגיבור מספיק לקדם סרט, להצטלם לסרט נוסף וגם לקבל עליו פרס סזאר - כך שאפשר להניח שמדובר בשנה לפחות. בהתאם, העלילה מרגישה מזורזת מאוד, ונעדרת בה התעכבות מספקת על רגעים חשובים בחייהן של הדמויות. למשל, תקופת ההתאהבות של אבל ומריון מסתכמת במונטאז' של רגעים זוגיים "מקסימים וספונטניים", כמו בקומדיה רומנטית עצלנית טיפוסית; כולנו מכירים את המוסכמה הז'אנרית הזו, שבאמצעותה יוצרים נמנעים מכתיבת דיאלוגים שימחישו את ההתאהבות וישכנעו את הצופים בדבר קיומה. אבל זה לא רק זה.

גם המשברים הזוגיים של אבל ומריון מקוצצים ומצומצמים. כך, למשל, כשהיא מגלה שהוא בחן נשים לתפקיד בת זוגו המזויפת (כחלק ממהלך יחצ"ני), היא אומנם כועסת אבל מהר מאוד נרגעת - והבעיה נעלמת כאילו לא הייתה. או, לדוגמה, כשאבל מביע את רצונו להשתתף בסרט של הבמאי המוערך רנו למאן, לא עוברות חמש דקות והוא כבר מודיע שהוא קיבל את התפקיד.

"מאהב צרפתי" תמיד ממהר, ומכאן נובע שהקונפליקטים בו הם כמעט חסרי משמעות - וסיפור אהבה טוב, כמובן, זקוק לכאלו. ב"איש חשוב מאוד", למשל, סוגיית המראה החיצוני של רונה המלצרית (אלמה דישי), שלא תואם את אידאל היופי העכשווי, היא סוגיה מהותית שמעיבה על היחסים שלה ושל יהודה (גם אם להם עצמם הלוק לא כל כך משנה); דפוסי ההרס העצמי של יהודה גם הם משחקים שם תפקיד מרכזי, כשהוא מתפתה לחזור לחיים של סמים וסטוצים, ולא פעם משאיר את רונה השפויה מאחור. ב"מאהב צרפתי", אין זכר לכל הדבר הזה. האתגרים שמונעים מאבל ומריון להיות ביחד מוצגים בצורה שטחית ומטואטאים מיד.

מעבר לזה, דמות השחקן המפורסם ב"איש חשוב מאוד" היא לא רק דמות מורכבת אלא גם ספציפית מאוד. ב"מאהב צרפתי", לעומת זאת, אבל הוא לא יותר מאשר דיוקן כללי, גם אם חביב מאוד, של שחקן מפורסם. בעיית הכלליות תקפה גם לגבי דמותה של המלצרית, שדמותה לא מתעלה על ההגדרה "היא לא כמו הבנות האחרות", וכל מה שהיא יודעת לעשות זה לעמת את אבל עם המציאות. הסרט לא מספיק להציג אותה בפגיעותה, והיא עוברת מסך כאישה ציניקנית ולא נעימה, כזו שלא קל לחבב. ברור ש"איש חשוב מאוד" היא סדרה ו"מאהב צרפתי" הוא סרט, ולכן יש ברשותו מספר קטן הרבה יותר של דקות לטובת פיתוח הדמויות והעמקת העלילה. ובכל זאת, זה לא היה חייב להיראות ככה. 

והנה עוד בעיה של הסרט: חסרה בו הרומנטיקה וחסרה בו המיניות. "מאהב צרפתי" לא טורח לגרום לצופה להאמין שאבל ומריון נועדו להיות ביחד, לא באמצעות סצנות דיאלוג ארוכות ולא באמצעות סצנות תשוקה: הוא יוצא מנקודת הנחה שזה ברור מראש, ולכן אין צורך להשתדל. וגם צריך להודות: אין כימיה בין השחקנים הראשיים. אולי כימיה חברית, אבל לא רומנטית ובטח שלא מינית. במילים אחרות, ההתאהבות שלהם לא משכנעת.

"מאהב צרפתי" הוא אומנם צבעוני יותר מ"איש חשוב מאוד" מבחינה ויזואלית - אבל בכל מה שקשור למהות ולתוכן, הוא חיוור לעומת המקור.