כמות המחשבה שהושקעה ב-Highest 2 Lowest: אפס

דנזל וושינגטון הוא מוסד קולנועי בפני עצמו ואס מנצח בשרוול של כל במאי. אבל עם כל האהבה פלוס שתי ידיים על הלב, איזה סרט טוב עשה זוכה האוסקר בשנים האחרונות? על הקו הארוך שנמתח בין שלושת סרטי "נקודת שוויון" הסבירים, כמה זבלוני אקשן בינוניים ועד לשיקוץ הנוראי שנקרא "גלדיאטור 2" - אחד השחקנים הגדולים ביותר בעולם, בוחר פרויקטים לא לרמתו. ועכשיו, 19 שנה מאז "האיש שבפנים", וושינגטון חוזר לשתף פעולה עם הבמאי ספייק לי בסרט Highest 2 Lowest, שעלה בסוף השבוע לאפל TV פלוס והופק בשיתוף אולפני A24.

העלילה של Highest 2 Lowest מבוססת על "למטה ולמעלה", סרטו של אקירה קורוסאווה משנת 1963. ספייק לי, שסרטיו הושפעו רבות מהאומנות של קורוסאווה, עדכן את הסיפור על העשיר שעומד בפני דילמה מוסרית וערכית, ויצק אותו לתוך המודל החברתי-פוליטי של 2025. בסרט החדש, דנזל וושינגטון הוא דייוויד קינג, מפיק מוזיקלי וכריש עסקי שמתפאר באוזניים הכי טובות בתעשייה. התכנון שלו להיות בעל השליטה בחברת התקליטים משתבש כשחוטף מסתורי דורש כופר של 17 מיליון דולר תמורת הבן שלו. הסרט לוקח תפנית עלילתית מעניינת כשמסתבר שהחוטף התבלבל בין בנו של קינג לבנו של הנהג שלו (ג'פרי רייט) והוא נאלץ להחליט: האם לשלם את הכופר ולהציל את בנו של יד ימינו, או לשמור את הכסף ולדאוג לעתיד משפחתו.

משום מה, ובלי כל הסבר הגיוני נראה לעין, Highest 2 Lowest מקוטלג כמותחן. רק לא ברור איך זה קרה כשמדובר בסרט ש"מותח" זה הדבר האחרון שאפשר לומר עליו. רגע החטיפה מתחיל כשדיוויד מקבל שיחת טלפון מאדם מסתורי שדורש ממנו סכום עתק תמורת השחרור. מכאן ועד לנקודת השיא הנרטיבית, הסרט מתנהל בנונשלנטיות מתישה ומחרפנת, שנעדרת מכל אלמנט מותחני - ברמה הבסיסית ביותר. גם ברגעי השיא שלו, Highest 2 Lowest הוא סרט יותר צפוי ושקוף מהבחורות שמאוהבות (משום מה) בארז איסקוב חובב הגלידות. מתוקים, לא לזה נרשמו המנויים של אפל TV פלוס. כי ל- Highest 2 Lowest אין את אלמנט ההפתעה שיהפוך אותו למותחן פשע עם דובדבן בצורת מוסר השכל. בסופו של דבר הוא לא יותר ממלודרמה בינונית לייט על פערי המעמדות בין העשירים לעניים והמסר הכה נוקב שהפערים האלה יכולים להיסגר ברגע אחד מכריע.

והפסקול המטריד, שלגמרי נכנס לרשימה השחורה של הפסקולים הגרועים בתבל, לא משפר בשום צורה את תחושת התסכול שבצפייה. זה לא יהיה מפתיע לגלות שהמלחין לא צפה בדקה אחת מהסרט, אחרת אי אפשר להסביר את הניתוק שבין מוזיקת המעליות שמתנגנת ברקע של כל סיטואציה אפשרית. הפרט הקטן הזה מלמד על כמות המחשבה שהושקעה בסרט: אפס. רבאק, קולנוע טוב הוא לא רק אסופה של סצנות, שוטים ופריימים יפים של גורדי השחקים של ניו יורק. לפסקול יש חשיבות עצומה - במיוחד במותחן - וכאן הפספוס הוא אדיר. ספייק לי היה צריך לצפות שוב ב"עשה את הדבר הנכון" שביים בעצמו, רק כדי להיזכר איך משלבים מוזיקה בתוך סרט קולנוע.

את התסריט הקלוקל וחסר הטון האחיד כתב אלן פוקס, שאין שום סיבה לחפש את שמו בגוגל. אין לו עבודות משמעותיות בקריירה ובכל מקרה, יש סיכוי שהיו לו רעיונות אחרים בראש וספייק לי היה חייב להכניס את האידאולוגיות שלו לתוך הטקסט. לא משנה מה הספקולציה הנבחרת, גם ככה קשה להסביר את המהות או הסיבה ליצירת הסרט המבולבל הזה, שלא מחדש שום דבר אלא רק חוזר על אותם המסרים המוכרים. על הנייר, התסריט של Highest 2 Lowest כנראה הבטיח טובות לביג שוטס באפל. בפועל אלו הבטחות ריקות מתוכן, משמעות או עניין.

לב הסיפור פה הוא המקרה המצער של דנזל פאקינג וושיגנטון. בין אלונזו האדיר ב"יום אימונים מסוכן" ובין דיוויד קינג הסתמי ב- Highest 2 Lowest יש תהום פעורה. הפעם וושינגטון פשוט לא מספק את הסחורה, מתהלך על הסט בחוסר אותנטיות מטריד וקשה לקנות אותו בתור איש עסקים ממולח עם מוסר בעייתי. הדמות הזו כתובה רע, ו-וושינגטון, במקום לשדרג אותה, רק משתף פעולה עם הפיאסקו הזה.

המחשבה על ספייק לי ודנזל וושינגטון, שני ענקים קולנועיים, מעלה באופן טבעי מחשבות ואסוציאציות חיוביות לגמרי. בכל זאת, לשניהם יש עבר מקצועי פרודוקטיבי ביותר - ביחד ולחוד. אבל הרצון שלהם לקחת סיפור ישן, עם מסר טחון ולעוס ולעדכן אותו לשנת 2025 לא מבשר טובות, ולהגיד שהוא לא מרשים זו תהיה מחמאה. במקום זה, הגיע הזמן שיתעדכנו בעצמם ויבחרו תסריטים וסרטים טובים יותר לביים ולשחק בהם. רעיון.