"השלישייה" שוברת את הנוסחה של הקומדיה הרומנטית

ערימות של קלישאות שחוקות, שבלונות עלילתיות וחזרתיות משמימה - אלו הרעות החולות שהופכות ז'אנרים למאוסים, וזה תקף גם לגבי הקומדיה הרומנטית. בכל פעם אותו הסיפור, המבנה והדמויות: גבר (דוש לרוב) פוגש אישה, מתאהב בה ומנסה להשיג אותה בכל דרך אפשרית. בדרך לשאהבה נפשו הוא נתקל בלא מעט מכשולים, עד לסיום הרומנטי המתקתק והדביק. ובכן, מעייף. ולכאן בדיוק נכנסת "השלישייה" (The Threesome), הקומדיה הרומנטית החדשה ששואפת לכופף ולשבור את חוקי הז'אנר, בתוספת טייטל סקסי ומסקרן שמדיף ניחוחות של סרט פורנו בכיכובו של ג'וני סינס.

בעלילת "השלישייה" אנחנו פוגשים את קונור (ג'ונה האוור-קינג), טכנאי סאונד וחלומה של כל אמא פולנייה. דייט אחד הספיק לו כדי לפתח קראש ואובססיה חמודה כלפי אוליביה (זואי דויטש), מלצרית דושית וצינית להחריד שמתעלמת מחיזוריו באופן מתמיד. בערב אחד גורלי, בביקור בפאב המקומי שבו אוליביה ממלצרת, קונור פוגש את ג'ני (רובי קרוז) שמחכה לדייט שכבר לא יגיע. בדיוק אז הקנאה של אוליביה מתחילה לעבוד שעות נוספות. לונג סטורי שורט, השלושה מסיימים את הלילה במיטה באקט מיני לוהט ולא טיפוסי לסרטים מהסוג הזה. אבל העניינים באמת מתחילים להתחמם כשמתברר שהסטוץ המשולש והחד פעמי מוביל להשלכות מפתיעות: ג'ני ואוליביה נכנסות להריון. מנקודה זו, "השלישייה" עושה פנייה חדה ממחוזות הרום-קום עבור דור ה-Z לכיוון של דרמה רומנטית, מורכבת ואפקטיבית.

השאיפה של צ'אד הרטיגן והתסריטאי אית'ן אוגילבי לשבור את חוקי הז'אנר ולהתעלם מכל קלישאה שחוקה ראויה לשבח, והיא הופכת את "השלישייה" מסרט צנוע שלא נהנה מיחסי ציבור רועשים ופומפוזיים למפתיע באימפקט שלו. גם הקו העלילתי הלעוס לעייפה, שבו מפגש מקרי בין גבר לאישה מצית מחול מעייף של חיזורים ודחיות כל הדרך עד למימוש האהבה - לא קיים פה. בתסריט חכם עם דמויות טובות, "השלישייה" מציע נקודת מבט אחרת ושונה שחוקרת מה בין רומנטיקה, אהבה ומערכות יחסים מורכבות.

התסריט של אית'ן אוגילבי (בעבודתו הקולנועית הראשונה), הוא משב רוח מרענן בז'אנר שכבר ראה את הכל. אין כאן ארכיטיפים שכפופים לשבלונות משמימות, אלא דמויות ראשיות שנכתבו במקוריות יחד עם סיטואציות סקסיות, משעשעות ודרמטיות, שהקשר שלהן לקומדיה הוא מקרי בהחלט. בנוסף לגאגים המוצלחים יש את ג'אבוקי יאנג-ווייט שמגלם את חברו ההומו של קונור, במה שמצטייר כאחת האתנחתות הקומיות המוצלחות ביותר בהיסטוריה של הרום-קומס. יחד איתו, כל דמויות המשנה גונבות את ההצגה ומרגישות אורגניות ולא מאולצות, ותורמות לאווירה המגוחכת של הסיטואציה. זאת בלי לתת את התחושה שמישהו הכניס אותן רק כי צריך בדיחה לשבירת הדרמה, והבדיחות ב"השלישייה" מתוזמנות היטב ומונעות ממנו לזלוג לכיוון המלודרמטי המוגזם. כל הנתונים האלה מחליקים אותו גם בגרונו של מי שלא צורך קומדיות רומנטיות בשגרה.

ועדיין יש פה טעם לפגם. הרטיגן ואוגילבי לא מעזים לגעת בשאלה המכרעת: למי באמת שייכת האחריות. לכל אורך הסרט, קונור לוקח אחריות על מעשיו ובכל זאת מוצג כמי שנושא עליו את האשמה, גם אם לא במילים מפורשות אלא בתחושה. אף אחד לא שואל מי יזם את השלישייה מלכתחילה, או איך קרה מצב בלתי אפשרי שבו שתי נשים נכנסו להריון בו-זמנית. רק לקראת הסוף מתחולל שינוי באווירה, וטוויסט קטנטן שהופך את הסרט על הראש. אבל זה מרגיש יותר כמו פתרון חפיפניקי מאשר עיסוק אמיתי בסוגיה.

ועדיין, חוויית הצפייה ב"השלישייה" היא מהנה ובעיקר מפתיעה לטובה. זה סרט מרענן שלוקח פניות חדות בסיבובים, מתחמן ומתמרן את הקהל שבתמימותו מגיע עם ציפיות הגיוניות, רק כדי להתעלם מהן, לשבור את הנוסחה ולבנות את הז'אנר מחדש בדמותו. הרטיגן ואוגילבי לקחו את הליבה הרומנטית המאוסה והדביקה, והפכו אותה למוצר חדש - מין יצור כלאיים חוצה ז'אנרים, מתוחכם, נטול קלישאות, מתקתק ומבדר לאללה.