ל"משחקי הרעב: זריחה על האסיף" יש בעיה גדולה
מה קורה כשצריך להמשיך לחלוב זיכיון שהגיע למיצוי? התשובה היא פריקוול. "משחקי הרעב" חוזר למסך הקולנוע עם סרט חדש, שעוקב אחרי היימיטץ' אברנת'י בצעירותו - וחושף את האירועים הקשים שעיצבו את אישיותו המרירה. ב"זריחה על האסיף" מככבים שלל שמות מוכרים, והעלילה שלו אכן סוחפת, אבל יש עניין אחד שפשוט אי אפשר להתעלם ממנו: הליהוק של השחקן הראשי


זיכיונות רווחיים אף פעם לא מתים: אפשר לסמוך על הוליווד שתחלוב אותם טוב-טוב, לאורך שנים, עד הטיפה האחרונה - אבל תמיד יש עוד טיפה. הדוגמה המתבקשת של הרגע היא "משחקי הרעב", סדרת הספרים הדיסטופית של סוזן קולינס שהפכה, בעשור הקודם, לסדרת סרטים מצליחה. אלא שהעולם של "משחקי הרעב" המשיך איתנו גם לתוך העשור הנוכחי, כשב-2023 עלה למסך הפריקוול "משחקי הרעב: בלדה לנחשים ולציפורי שיר". ואכן, מתברר שישנם עוד סיפורים לספר ועוד טיפות לחלוב: בסוף השבוע הגיע לבתי הקולנוע הסרט החדש מבית הזיכיון, "משחקי הרעב: זריחה על האסיף" (The Hunger Games: Sunrise on the Reaping). גם הוא פריקוול, וגם הוא מגיע לאורך של כשעתיים ו-40 דקות.
"בלדה לנחשים ולציפורי שיר" התרחש 64 שנים לפני אירועי הסרט הראשון, ועקב אחר קוריולאנוס סנואו הצעיר - מי שלימים יהפוך לנשיא האכזר של פאנם - שנבחר לשמש מנטור של לוסי גריי בירד במשחקי הרעב העשיריים. עכשיו גם "זריחה על האסיף" מכוון את הזרקור אל דמות בולטת מעולם "משחקי הרעב": הפעם מדובר בהיימיטץ' אברנת'י, שמוכר לנו בתור המנטור המריר והאלכוהוליסט של קטניס אוורדין (ג'ניפר לורנס) ופיטה מלארק (ג'וש האצ'רסון). בסרטים המקוריים הוא מגולם על ידי וודי הרלסון, וב"זריחה על האסיף", שמתרחש 24 שנים לפני אירועי הסרט הראשון, היימיטץ' אברנת'י הוא נער צעיר בגילומו של השחקן האוסטרלי ג'וזף זאדה (שכיכב ממש לא מזמן ב"קדמת עדן" של נטפליקס).
ביום ההולדת ה-16 שלו, היימיטץ' של "זריחה על האסיף" נבחר להשתתף במשחקי הרעב ה-50 במספר - המכונים "הגמול הרבעוני השני". לרגל המאורע מחליט הקפיטול להכפיל את מספר המשתתפים, כך ש-48 נערים ונערות נשלחים לזירה קטלנית במיוחד. היימיטץ' נאלץ להיפרד ממשפחתו וכן מאהובתו לנור דאב (וויטני פיק, שכיכבה בחידוש של "אחת שיודעת"). מבועת אך נחוש, הוא נשלח למשחקים יחד עם שלושה צעירים נוספים ממחוז 12, שעבורם הוא מתפקד כמו אב תומך: וואייט קאלו (בן וואנג), לואלה מקוי (מולי מקאן) ומייזלי דונר (מקנה גרייס, "שלדון הצעיר", "מכסחי השדים").
היימיטץ' משתף פעולה עם הקפיטול אבל גם מפתח תודעה פוליטית, כשהוא מבין שמשחקי הרעב הם אינם רק מאבק לחיים ולמוות - אלא גם כלי שליטה המבוסס על פחד, תעמולה, שקרים ומניפולציות. לאורך הסרט הוא מנסה להפיל את המשחקים מבפנים, וגם מתמודד עם האובדן של הסובבים אותו, שמתים בזה אחר זה. אבל הסבל לא נגמר כשהיימיטץ' מנצח את המשחקים: טרגדיות ממשיכות לפקוד אותו גם כשהוא חוזר הביתה. במובן הזה, סיפורו של היימיטץ' הצעיר חושף את האירועים הקשים שעיצבו את אישיותו המיוסרת והצינית, זו שאנחנו מכירים מהסרטים המקוריים.
ל"זריחה על האסיף" אין ממש מה לחדש בכל מה שנוגע לביקורת פוליטית: את האמירות שמנסח הסרט בנוגע לפערים חברתיים וכדומה מנסחים גם סרטי "משחקי הרעב" המקוריים. גם ה-pretty privilege של הגיבורים, אלמנט אהוב בזיכיון "משחקי הרעב", נשמר כאן. המתמודדים חסרי השם של משחקי הרעב, יפים פחות וכריזמטיים פחות מהגיבור, תמיד מתים מוקדם; הגיבור, היפה והאמיץ מכולם, יוצא חי מאין-ספור תקריות שבלתי-אפשרי לצאת מהן בחיים. אין כאן דרישה לריאליזם - אף אחד לא מצפה מ"משחקי הרעב" להיות ריאליסטי. אבל כן יש כאן תלונה על בעיה נפוצה בתחום הסטוריטלינג: הגיבור תמיד חסין יותר מדמויות אחרות, והאופנים שבהם הוא ממשיך לשרוד הם לעתים קרובות מופרכים.
כפי שכבר ציינו, הסיבה לקיומו של הסרט (חוץ מכסף) היא הרצון בהעמקת דמותו של היימיטץ' ובאספקה של הסברים לאופיו הייחודי. ואכן, יש ערך במתן סיפור הרקע של אחת הדמויות הבולטות והמעניינות ביותר של הזיכיון. הבעיה היא שקשה ליצור חיבור מחשבתי טבעי בין היימיטץ' הבוגר של הרלסון להיימיטץ' הצעיר של זאדה. זאדה יפה מדי בשביל התפקיד, וזה לא עלבון להרלסון וגם לא מחמאה לזאדה, ההפך הוא הנכון. נדמה שהמפיקים ניסו להפוך את היימיטץ' הצעיר לסוג של כובש לבבות חדש, אליל נוער תורן, ולכן הם הסכימו להקריב את אמינותה של הדמות. נכון שזאדה מגלם את היימיטץ' של לפני הטראומה - היימטיץ' שעוד לא התחיל לשתות (הוא מתחיל לקראת סוף הסרט) - אבל הדמות שנראית על המסך עדיין עדינה מדי, רכה מדי, מלוקקת מדי בשביל לעבור כהיימיטץ'.
ג'וזף זאדה הוא אומנם לא ההיימיטץ' המושלם, אבל אפשר להניח שהסרט הזה אכן יהפוך אותו לכוכב הבא. כמו כן, לצדו מככבים בסרט גם כמה וכמה כוכבים מבוססים: רייף פיינס מגלם את קוריולאנוס סנואו (שאותו גילם בעבר דונלד סאת'רלנד המנוח); קיראן קולקין מגלם את סיזר פליקרמן (שאותו גילם בעבר סטנלי טוצ'י); אל פנינג מגלמת את אפי טרינקט (שאותה גילמה בעבר אליזבת' בנקס). עוד מככבים בסרט ג'סי פלמונס, בילי פורטר, אייריס אפטאו ומאיה הוק - וגם גלן קלוז, שנראית בלתי מזוהה בתפקיד. רשימת המפורסמים ארוכה ללא ספק, והיא כוללת גם (ספוילר) את וודי הרלסון, ג'ניפר לורנס וג'וש האצ'רסון, שמגיחים להופעת אורח קצרה בסצנה האחרונה של הסרט. זה קורה, אגב, רגע אחרי שכבר נראה שהסרט נגמר. אבל אי אפשר בלי הופעות האורח, אז התוצאה היא סרט שיש לו שני סופים שונים.
אז האם כדאי לצפות ב"זריחה על האסיף"? ובכן, לא מדובר בסרט מדהים, ובעיית הליהוק של היימיטץ' היא אכן בעיה גדולה - אבל בסך הכל, מדובר בפריקוול סביר בהחלט. אם אתם מחסידי "משחקי הרעב", כנראה שתמצאו בו עניין. וגם אם לא צפיתם בסרטים המקוריים, כנראה שתבינו את העלילה בקלות, אם כי תפספסו לא מעט רפרנסים.