יקום הסו-קולד ספיידרמן של אולפני סוני, והלא ממש מוצלח, ממשיך (השד יודע למה) להתרחב. שני סרטי "ונום" (השלישי בדרך) לא הוכיחו את עצמם כמשני סדרי עולם, והמעריצים נותרו אדישים לסירוסה של אחת הדמויות האימתניות ביותר של מארוול. גם ההלחמה המאולצת של הסימביוט המפלצתי ליקום הסינמטי של מארוול וקווין פייגי לא הוכיחה את עצמה, אבל זה כאמור לא מנע מאף אחד בסוני להמשיך ולהניע את גלגלי סרטי הקומיקס סוג ב' שלהם. את הכישלון של "מורביוס" עדיף לא להזכיר, ובאוגוסט הקרוב אנחנו עתידים לצפות ב"קרייבן הצייד", בכיכובו של אהרון טיילור-ג'ונסון. עד אז – נסתפק בסרט על "מאדאם ווב", מהדמויות המרכזיות בשלל חוברות הקומיקס אודות איש העכביש.
כבר בימים שלפני כתיבת שורות אלו, "מאדאם ווב" הוכתר כאחד מסרטי הקומיקס הגרועים של השנה - ואנחנו רק בפברואר להזכירכם. כל ניסיון להיכנס אל אולם הקולנוע ללא דעה קדומה הוא משימה קשה ביותר, אבל אנשים רציניים אנחנו. באימלוק קצר של הביקורת שלפניכם נגיד שכן, "מאדאם ווב" זכאי לכל עגבנייה רקובה ולכל ציון נמוך שקיבל.
עלילת הסרט מתרחשת בניו יורק של שנת 2003, בימים שלפני הולדתו של פיטר פארקר. לאחר תאונה קשה וחוויה לא נעימה של מוות קליני, הפרמדיקית קסנדרה ווב (דקוטה ג'ונסון) מגלה בתוכה כוחות על ויכולת לצפות מראש את העתיד. בזמן שהיא מנסה להבין איך, כמה ולמה כל זה קורה לה (רמז: זה קשור לעכבישים), גורלה נקשר בשלוש בנות מתבגרות הנמצאות תחת איומו של איזיקיאל, נבל גנרי עם כוחות על זהות לאלה של ווב, המבקש לחסל אותן.
קשה לשים את האצבע על מה בכל זאת עובד ב"מאדאם ווב". יותר קל להניח אותה על מה שלא. הבעיות של הסרט מתחילות כבר בשלב הליהוק. קאסט השחקנים, ובראשו דקוטה ג'ונסון, חסר כריזמה, אפיל ואם להיות בוטים - כישרון. ג'ונסון בולטת לרעה בהופעה חיוורת, אנמית וחסרת נשמה, כאשר שלוש הבנות המתבגרות בגילומן של סידני סוויני ("רק לא אתה"), סלסט אוקונור ואיזבלה מונר, משתרכות אחריה במפולת השלגים שהיא הסרט הזה. טאהר ראחים בתפקיד הנבל נראה כמו מי שהגיע לסט בעל כורחו, עושה טובה וכאילו משחק. ההחלטה המוזרה לדבב אותו מחדש ולהלביש עליו VOICE OVER הופכת אותו לבדיחה של ממש. בדיוק כמו הדמות אותה הוא מגלם.
ללא קשר לקאסט (או שכן), "מאדאם ווב" הוא סרט משעמם - וזה לא נכתב כדי לצאת ידי חובה. הוא ליטרלי חסר כל עניין. במשך שעה וחצי ואף יותר, לא קורה בו שום דבר מלהיב, מרהיב והוא מרגיש כמו קולקטיב של התרחשויות אקלקטיות ורנדומליות. העלילה שלו נעדרת מכל טיפה של קוהרנטיות; שום דבר לא מקבל הסבר הגיוני, הכול קורה בבת אחת ויחד עם זאת, לא קורה בו באמת שום דבר.
התסריט מחופף לגמרי והפאנץ' ליינים, אם אפשר לקרוא להם כאלו בכלל, דביליים לחלוטין. על אף שהוא ממוקם בנקודת זמן בה פיטר פארקר עדיין לא נולד, התסריט משתמש ללא בושה באזכורים עכבישיים ידועים שעוברים עיוותים מחרידים כדי להתאימם לעולם העקום והאפור של "מאדאם ווב". הרמזים העבים לקיומו של פיטר פארקר שם, אבל היוצרים לא מפסיקים להתגרות בצופים בטיזינג מעצבן ומנופח מחשיבות עצמית.
סיומו המחופף והמבולגן של הסרט מניח את היסודות להמשך, שבטוח יגיע ללא כל קשר לכישלון הנוכחי של "מאדאם ווב" בקופות ובאתרי הביקורות. אבל מה כל זה שווה אם היסודות האלו רעועים מלכתחילה ומתמוטטים כבר בדקה הראשונה של הסרט? לסוני הפתרונות.
בשלב זה, אין מנוס מהמחשבה שאין לה כל עניין בסרטים האלו, המיוצרים תחת פס ייצור שבלוני להחריד, כשהסיבה המוצדקת והיחידה להפקתם היא (כנראה) אך ורק לשמור את הזכויות לספיידרמן ונגזרותיו. מעל הכול, הכישלון הקולוסלי של "מאדאם ווב" מדגים כמה הפוטנציאל הטמון בדמויות המרתקות בעולמו של ספיידרמן פשוט מתבזבז ויורד לטמיון תחת ידה של סוני. באסה.