"גנב על הגג": אחד התפקידים הטובים ביותר של צ'נינג טייטום

אם לא היה ידוע מראש שהסרט "גנב על הגג" מבוסס על סיפור אמיתי, אפשר היה לטעון שמדובר בסרט מופרך או לא אמין. אבל האמת היא שהסיפור של "הפושע הנחמד" ג'פרי מנצ'סטר הוא מסוג הסיפורים שהם עד כדי כך טובים, שפשוט אי אפשר היה להמציא אותם. הבמאי דרק סיאנפרנס ("בלו ולנטיין", "אור בין האוקיינוסים") הוא זה שזיהה את הפוטנציאל, ויחד עם קירט גאן הוא יצר את התסריט בהשראת חייו המוטרפים של מנצ'סטר - והפך אותם לקומדיית אקשן שהיא גם מצחיקה מאוד, אבל גם אנושית ומרגשת. לנעליו של מנצ'סטר נכנס לא אחר מאשר צ'נינג טייטום ("מג'יק מייק", "יש לה ביצים" ועוד סרטים רבים אחרים), ורק בשבילו שווה לצפות בסרט, אם כי יש עוד הרבה סיבות טובות אחרות לעשות זאת.

ג'פרי בגילומו של טייטום הוא לוחם יחידת עילית לשעבר, גרוש, ואבא לילדה קטנה ולזוג תאומים. הוא מתקשה לספק לילדיו את אורח החיים שהוא היה רוצה לספק להם, כזה שכולל שפע ומתנות, ומתוך המצוקה הזו הוא מתחיל לבצע פשעים - ואלה פשעים לא שגרתיים כל כך, יש לומר: ג'פרי הופך לשודד סדרתי של סניפי מקדונלד'ס שאליהם הוא פורץ באמצעות קדיחה בגגותיהם, מודוס אופרנדי שמזכה אותו בכינוי "Roofman" שהעניק לסרט את שמו. הוא מצליח לשדוד 45 סניפים, עד שבסופו של דבר הוא נתפס ונכלא. אבל בדרך יצירתית, כזו שרק הוא יכול היה לחשוב עליה, הוא מצליח לברוח מהכלא. בנקודה הזו, למעשה, מתחיל הפרק המשמעותי ביותר של הסרט.

ג'פרי הופך לאסיר נמלט מבוקש ושמו לא יורד מהכותרות, אבל הוא לא מוכן לחזור לכלא - ומסתתר בסניף של חנות הצעצועים טויס אר אס, שם הוא משתמש במוחו המבריק על מנת לשרוד: הוא בונה לו מבצר במקום שאף אחד לא יעלה על הדעת, ניזון מסוכריות M&M, מוכר משחקי וידאו שגנב מהחנות על מנת להתעשר ועוקב באדיקות אחר פעולותיהם של צוות העובדים (באמצעות מוניטור לתינוקות!). הכל משתנה כשדרך המוניטור הוא מתאהב באחת העובדות, לי וויינסקוט (קירסטן דאנסט), אישה חכמה ודעתנית ואם חד הורית - ובהמשך הוא גם מופיע בכנסייה שאותה היא פוקדת ומציג את עצמו בתור "ג'ון זורין", עובד ממשלתי במשרה מסווגת. לי, איך לא, מוקסמת מהאיש האדיב והמצחיק (והחתיך) שהיא פוגשת, ומהר מאוד השניים הופכים לבני זוג. ג'פרי אומנם מאושר בתוך המשפחה החדשה שלו, אבל הוא יודע שהוא לא יוכל לנהל חיים כפולים לנצח.

השם העברי שנבחר ל"גנב על הגג", כמו לא מעט שמות עבריים שנבחרים לסרטים (כן, יש לנו בעיית תרגום), עושה לו סוג של עוול. הוא גורם לו להישמע כמו קומדיית אקשן "נחותה", לא איכותית במיוחד. תמונת הפוסטר שנבחרה לקידום של הסרט - התמונה של טייטום עם משקפי שמש צהובים, דובי ענק וגלגל ים - תורמת גם היא לדימוי הזה. אין שום בעיה עם קומדיה מטופשת וגסה, כולנו נהנים מסרטים כאלה מדי פעם, אבל העניין הוא ש"גנב על הגג" הוא פשוט לא סרט כזה. הוא מצחיק, אבל ההומור שלו לא ילדותי, גס או מתאמץ, אלא שנון ואינטליגנטי. מה גם ש"גנב על הגג" הוא סרט שלא מנסה רק לשעשע או לייצר מתח, אלא גם לפרוט על מיתרי הרגש. וגם במשימה הזו הוא מצליח.

זה קורה בעיקר בזכות הדמות של ג'פרי, טיפוס שאי אפשר שלא לצדד בו ולרצות בהצלחתו. ויותר מזה, אי אפשר שלא להתאהב בו. לא רק שהוא צ'ארמר באופן יוצא דופן, אלא גם בגלל שהמניעים שלו תמיד טהורים - והוא עושה הכל על מנת להימנע משימוש באלימות בזמן שהוא מבצע את פשעיו (וזה נכון, מתברר, גם לגבי ג'פרי מנצ'סטר האמיתי). אגב, טייטום מבוגר יותר משהיה מנצ'סטר האמיתי בתקופת ההתבצרות בטויס אר אס, אבל חוץ מהפרט הזה, נדמה שהוא הליהוק המושלם לתפקיד: טייטום מאז ומתמיד הצטיין בתפקידים שדורשים שילוב של קשיחות ופגיעות. הוא הופך את הדמויות שלו לנגישות ומעוררות הזדהות באופן טבעי. הנוכחות שלו מהפנטת גם ב"גנב על הגג", ויותר מזה - אפשר לומר שהוא עושה כאן את אחד התפקידים הטובים ביותר שהוא עשה לאורך הקריירה שלו.

גם דאנסט משכנעת וכובשת בתור לי, אהובתו של ג'פרי, והכימיה בין השניים היא לא פחות ממצוינת. וזה הזמן לפרגן גם לכמה שמות מוכרים נוספים שמככבים ב"גנב על הגג", ועושים עבודה מעולה: לקית' סטנפילד ("אטלנטה") מגלם את סטיב, חברו הטוב של ג'פרי; בן מנדלסון ("קשר דם") ואוזו אדובה ("כתום זה השחור החדש") מגלמים טיפוסים משעשעים מהכנסייה; ואי אפשר לשכוח את פיטר דינקלג' ("משחקי הכס"), שמגלם את מיטש, המנהל העוקצני והאכזרי של סניף טויס אר אס שבו הכל קורה. גם ג'ונו טמפל ("טד לאסו") מופיעה בסרט, בתפקיד זוגתו של סטיב - והיה נחמד אם היא הייתה מקבלת יותר זמן מסך.

"גנב על הגג" הוא סרט ארוך - אולי אפילו ארוך מדי (126 דקות). באותה נשימה, צריך לומר שהבמאי עושה ניצול נכון של הזמן הזה. סיאנפרנס לא מתפתה לייצר ביופיק מקיף שמספר סיפור חיים שלם, למרות שזה בהחלט מפתה בהתחשב בקורותיו המסועפים של הגיבור. במקום זאת, הוא בוחר לעסוק בפרק אחד מתוך שלל הפרקים שעבר בחייו (התקופה בטויס אר אס). במילים אחרות, במקום להתפזר, הוא בוחר באזור אחד וחופר בו - וכך הוא נמנע ממצב של "תפסת מרובה לא תפסת".

ועוד הערה: אולי זה מוזר בהתחשב בכך שמדובר בסרט פשע אמיתי, אבל "גנב על הגג" הוא פחות סרט שגורם לצופה להתנועע באי נוחות בכיסא, ויותר סרט פיל-גוד. שלא כמו סרטי פשע אחרים, ניכר שהמטרה שלו אינה להעמיד דמות ראשית שנויה במחלוקת, שההזדהות עמה תמיד עומדת במבחן - אלא להעמיד גיבור שהוא חיובי במובהק, שהיחס כלפיו סימפתי ואינו אמביוולנטי. האם זה בעייתי? אולי קצת, אבל נראה שזו לא טעות, זו מדיניות (ולמען הסר ספק, מדובר בנקודה לזכותו של הסרט). בשורה התחתונה, "גנב על הגג" שווה את הזמן שלכם - וכדאי גם להישאר לקרדיטים, כי לאורכם משולבים קטעי ארכיון מקוריים: החל מראיונות עם עובדי מקדונלד'ס ששדד מנצ'סטר, ועד לריאיון עם לי האמיתית.