mako
פרסומת

"מלאניה" הוא לא סרט, הוא תשדיר תעמולה גרוע

הדוקו החדש על מלאניה טראמפ, שאותו היא הפיקה בעצמה, בעייתי מאינסוף סיבות: החל מהבמאי שלו (שהואשם באונס וגם בילה עם ג'פרי אפשטיין), דרך התזמון של עלייתו למסך (בשיא המתיחות הפוליטית) ועד לתוכן המלאכותי והמעובד שמוצג בו (אמירות קלישאתיות שנשמעות כאילו הן נוצרה על ידי בינה מלאכותית). וגם אם "מלאניה" מרוויח לא מעט יחסית לדוקו, זה לא אומר שהוא ראוי למסך הקולנוע

שרון גולן מאירי
פורסם:
מתוך "מלאניה"
מלאניה טראמפ ב"מלאניה". אווירת "משחקי הרעב" | צילום: באדיבות Amazon MGM Studios, יחסי ציבור
הקישור הועתק

שתי קביעות שנכונות לגבי (כמעט) כל הסרטים התיעודיים באשר הם: הם מוצדקים פחות כשהם עוסקים באדם שעודנו נמצא בחיים (כי החופש לומר את האמת מצטמצם), והם מוצדקים עוד פחות כשאותו אדם הוא גם זה שאחראי על הפקתם (כי - טוב, ברור למה). הסרט החדש "מלאניה", שעוקב אחר אשת הנשיא טראמפ ב-20 הימים שלפני השבעתו לתפקיד, הוא ההוכחה המושלמת לאמיתותן של הקביעות הללו - וגם הן לא מספיקות כדי לתאר את הזוועה.

הרי כשמדובר בסלב (מסוג זמר או שחקן, למשל) שמוציא דוקו בנושא עצמו, התוצאה היא לכל היותר פדיחה - סרט שטחי שמצייר דיוקן עצמי חיובי להחשיד, או פשוט סרט שמסריח מיח"צ. אבל כשמי שעושה את זה היא הגברת הראשונה של ארצות הברית, ישות פוליטית אדירה ובעלת השפעה, התוצאה היא תשדיר פרופגנדה שאין לו מקום על מסך הקולנוע. וזה עוד לפני שדיברנו על שלל הגורמים הנוספים שהופכים את הסרט הזה לכל כך בעייתי.

למשל, האנשים שגרמו לדבר הזה לקרות. מלאניה טראמפ נמנית בעצמה על מפיקי הסרט, מבית Amazon MGM Studios, אז למה שהיא תמתח ביקורת על עצמה (או על בעלה), ולמה שתשאל את עצמה את השאלות הקשות? (נכון מאוד, אין לה אינטרס). תוסיפו לזה את העובדה שהבמאי הוא היהודי-אמריקאי ברט ראטנר ("שעת שיא"), שהואשם בעבר באונס ובהטרדה מינית - האשמות שבעקבותיהן הוא נעזר בחוק השבות ועלה לישראל בספטמבר 2023.

אותו ראטנר, אגב, גם מקושר לאיש העסקים הפדופיל ג'פרי אפשטיין: תמונה שלו מחבק בחורה צעירה (ספק נערה), כשלצד השניים מצולם גם אפשטיין עצמו, הופצה לאחרונה כחלק מהפעימה האחרונה של מסמכי אפשטיין - מסמכים שפורסמו מלכתחילה חרף התנגדותו הראשונית של הנשיא טראמפ, חברו הקרוב של איל ההון, ששם קץ לחייו לאחר שנעצר והואשם בסחר בקטינות למטרות מין.

פרסומת

בעיה נוספת (ואולי מבחינת מלאניה עצמה זו לא בעיה בכלל): התזמון של עליית הסרט למסך. המתיחות הפוליטית נמצאת בשיאה לאחרונה - ולא, לא מדובר רק על המתיחות שבין ארה"ב לאיראן (ועל החשש לתקיפה איראנית בישראל), אלא על עניין שבישראל נדמה שבכלל לא מדברים עליו: מה שקורה עם ICE (סוכנות אכיפת המכס וההגירה של ארה"ב). הגוף הזה, שהפך לזרוע המרכזית של הפרויקט הפוליטי של טראמפ, הוא ה-התגלמות של אלימות ממוסדת; גוף שעוצר ללא צווים, חוקר ללא ייצוג משפטי ומפריד משפחות. עכשיו, סביב פרשת רנה ניקול גוד, אישה לא חמושה שנורתה למוות על ידי סוכן ICE, המחאה של חסידי זכויות האדם מתגברת. לא נרחיב עוד מפאת קוצר היריעה, אבל נגיד ככה - בהתחשב בכל זה, מן הסתם זה צורם כשמלאניה מפמפמת לאורך הסרט אמירות על אנושיות ועל שוויון ועל זכויות ילדים.

ואם כבר דיברנו, אז נדמה שזה הזמן לדון בסרט עצמו - אם כי באמת קשה לקרוא לו "סרט". כאמור, הוא עוקב אחר אשת הנשיא בימים המתוחים שלקראת ההשבעה, ומציג אותה כשהיא טרודה בעניינים חשובים כמו תיקון בלתי נגמר של צווארון חולצתה או הליכה במסדרונות מאובטחים על עקבים של לובוטן. אני האחרונה שאזלזל באופנה, אבל במקרה הזה ההתעסקות היתרה ביוקרה ובליטוש, יחד עם הדילוג מנשף מפואר אחד לאחר, נותנים אווירה של "משחקי הרעב" - מה גם שמלאניה לא טורחת לספק הרבה תוכן משמעותי מעבר לזה, אולי מלבד הפגישה שלה עם שורדת השבי אביבה סיגל (שהתקיימה עוד לפני שבעלה קית' שוחרר מהשבי גם הוא). מדי פעם אנחנו רואים את מלאניה בעיצומה של פעילות כלשהי - רושמת הערות בזום עם בריז'יט מקרון, משוחחת עם בעלה בטלפון - אבל האמת היא שלאורך רוב הסרט נדמה שהיא לא ממש עושה שום דבר, רק הולכת ממקום למקום (ואולי זה מסביר למה הוא מרגיש כל כך ארוך).

פרסומת

הקריינות של מלאניה לאורך הסרט, משפטים קלישאתיים וריקים על חשיבות תפקידה שנשמעים כאילו הם נוצרו על ידי בינה מלאכותית, גם הם לא עוזרים לייצר את האשליה שמדובר בדוקו "אמיתי" עם בשר. מה גם שהסרט לא מנסה להיצמד למוסכמות הסגנוניות של הז'אנר: לצורך העניין, סרטים תיעודיים משתמשים לא פעם במצלמה ידנית רועדת כדי להגביר את תחושת האותנטיות, אבל עבודת המצלמה ב"מלאניה" מלאכותית ומוקפדת יתר על המידה, כאילו מדובר בסדרת דרמה שבה כל שוט מתוכנן ומחושב עד הפרט האחרון. במילים אחרות, גם אם רציתם לחשוב שמדובר ביצירה תיעודית גולמית, הצילום לא יאפשר לכם להאמין בכך.

אמזון השקיעה 40 מיליון דולר בהפקת הסרט ו-35 מיליון נוספים בשיווקו, ונשאלת השאלה האם הוא יחזיר את ההשקעה. בינתיים, נדמה שהוא לא מתקבל באהדה רבה במיוחד: פוסטרים של הסרט שנתלו ברחבי לוס אנג'לס הושחתו, כשעל פניה של מלאניה צוירו שפמי היטלר או קרני שטן; במקביל, הרשת מתמלאת בטענות לעגניות לפיהן כרטיסים לא נרכשים והאולמות נשארים ריקים. ואם להביט בעובדות - הסרט הרוויח לעת עתה 7 מיליון דולר בקופות, שזה אומנם מעט מאוד עבור סרט "רגיל", אבל זה לא מעט בכלל עבור סרט דוקומנטרי: לפי הדיווחים מעבר לים, זוהי הבכורה הכי חזקה של סרט דוקו שנרשמה בעשור-ומעלה האחרון. אז האם מדובר בסיפור הצלחה? תלוי איך מסתכלים על זה. אבל דבר אחד בטוח - למרות ש"מלאניה" עלה הון, וגם אם הוא עוד ירוויח הון, שום דבר לא יהפוך אותו לסרט ראוי.