אמה תומפסון נהדרת, אבל "בדם קר" הוא מותחן די גנרי

אמה תומפסון היא שחקנית שמשביחה כל סרט שהיא מככבת בו - החל מהתפקיד הבלתי נשכח ב"אהבה זה כל הסיפור", דרך התפקיד הקלאסי ב"נני מקפי: קסם של אומנת" ועד לתפקיד הטרי יחסית ב"אף פעם לא מאוחר". עכשיו תומפסון מככבת במותחן החדש "בדם קר" (Dead of Winter), שהגיע לקולנוע בסוף השבוע - ואפשר לומר שזה פרויקט לא מאוד טיפוסי עבורה, בתור שחקנית שמזוהה במיוחד עם דרמות קומיות. ובכל זאת, היא מצליחה לפזר את האפקט הייחודי שלה גם על הסרט הזה, והופכת אותו ממותחן גנרי למותחן גנרי קצת פחות.

את "בדם קר" ביים בריאן קירק, שאחראי בין השאר על בימוי הסרט "21 גשרים", וכן על בימוי כמה מפרקי "משחקי הכס". תומפסון מגלמת בסרט את בארב, אלמנה שמטיילת לבדה בצפון מינסוטה המושלגת. בחיפושה אחר האגם הקפוא שבו התקיים אי אז הדייט הראשון עם בעלה קארל, היא מבקשת הכוונה מאדם שנראה לה קצת חשוד. מאוחר יותר, כשהיא כבר מגיעה לאגם, היא עדה למחזה מבהיל - כשהיא רואה את אותו אדם חוטף נערה. בטלפון של בארב אין קליטה, והעיירה הכי קרובה נמצאת במרחק של שעות. היא מבינה שהיא היחידה שיכולה להציל את הנערה, ומוכנה לסכן את עצמה בשביל לעשות זאת.

מאוחר יותר מתברר שאותו חוטף (בגילומו של מארק מנצ'אקה) בסך הכל מבצע את הפקודות של אשתו (בגילומה של ג'ודי גריר), שהיא "האיש הרע" האמיתי של הסרט, והמוח שעומד מאחורי החטיפה. למה "האישה בסגול" נחושה להחזיק בליאה, הצעירה האומללה? מה היא צריכה ממנה, או מה היא רוצה לעשות לה? התשובות לשאלות האלה מתבררות במהלך הסרט, ועדיף לא לחשוף אותן. מה שכן אפשר לומר זה שבארב עושה הכל למען הנערה חסרת המזל. היא מגלה תושייה מעוררת השראה ואומץ כמעט בלתי סביר, אבל גם נפצעת מירי החוטפת ונאלצת לטפל בעצמה תחת לחץ. כל זה, בזמן שהיא ממשיכה להיזכר בגעגועים בזמנים הטובים שלה ושל בעלה המנוח. אגב, שווה לציין שאת הגרסה הצעירה של בארב, שמופיעה בפלאשבקים של בארב המבוגרת, מגלמת גאיה ווייז - בתה של תומפסון.

נתחיל מהפלוסים: "בדם קר" בהחלט משאיר את הצופה דרוך לאורך כל 98 דקותיו. הניסיונות החוזרים והנשנים של בארב להתגנב אל תוך הבקתה של החוטפים, קרבות הירי האינטנסיביים, הפתרונות המוצלחים והיצירתיים של הגיבורה לבעיות שממשיכות לצוץ - באמצעות כל אלה מגשים הסרט את ההבטחה שלו, שהיא לייצר מתח. הנופים המושלגים, המרהיבים והדוממים לגמרי תורמים גם הם לאווירה המלחיצה. מילה טובה נוספת צריכה להיאמר גם על הסיום של הסרט, שהוא אומנם די קלישאתי - ובכל זאת הוא הראוי ביותר שיכול היה להיבחר לסיפור הזה.

אבל אין ברירה אלא להזכיר גם את המינוסים. בגדול, השלם של "בדם קר" לא גדול מאשר סך חלקיו. לא מדובר בסרט רע, אבל גם לא בסרט טוב בצורה יוצאת דופן - ובלי תומפסון הוא גם היה די בלתי זכיר. בקטן, נדמה שהסרט לא מכיר את הדמויות שלו עד הסוף. זה נכון לגבי הנערה ליאה, שנותרת בגדר האובייקט שהתניע את העלילה, ולא זוכה לקבל מעמד של סובייקט. זה נכון גם לגבי החוטפת שלה: הפספוס הכי גדול של "בדם קר" הוא כנראה הדמות של ג'ודי גריר, שחקנית שלא מביאה כאן לידי ביטוי את מלוא הכישרון שלה בפרויקט הספציפי הזה. "האישה בסגול" היא דמות מטורפת, מבהילה ומצמררת, אבל בסופו של דבר היא ממש לא מפותחת מספיק. המניעים למעשה שלה אומנם מתבררים, אבל הם עדיין לא ממש מנומקים. היא לא מתגלה כדמות מורכבת ורבודה שמעוררת יחס אמביוולנטי, אלא נשארת נבלית שטוחה יחסית עד סוף הסרט.

הבעיה של הדמות הזו היא כנראה גם הבעיה של הסרט כולו: "בדם קר" אומנם מעניין ומסעיר, אבל הוא לא יורד לעומקים מפתיעים ולא מספר סיפור חד פעמי. אם שחקנית אחרת, בעלת חותם פחות ברור או בעלת פחות קסם אישי, הייתה מגלמת את בארב - הסרט היה עשוי ליפול אל תהום הנשייה. המזל הוא שתומפסון מצליחה להפיח חיים בתסריט הלא מאוד מקורי שהגיע לידיה, והופכת את בארב מדמות סתמית-בפוטנציה לדמות מרגשת-בפועל. היא מספקת הופעת משחק ממגנטת, גם ברגעים שבהם היא רק גונחת ומתנשפת (ויש המון כאלה). הנוכחות החמה שלה כשחקנית חודרת גם לעולם הקר של הסרט, ואפשר לומר שהיא מזריקה לו מנה נחוצה של אישיות. ובכל זאת, לא מדובר בצפיית חובה. 

"בדם קר" הוא מותחן שעשוי "ביי דה בוק". זה לא אומר שהוא נכשל, זה פשוט אומר שהוא לא חושב מחוץ לקופסה. הסרט בהחלט עונה על הציפיות המובהקות שהוא בונה - כמו הציפיה לאקשן ובידור - אם כי הוא לא עונה על ציפיות אחרות, חשובות לא פחות, כמו הציפייה לתחקיר פסיכולוגי. למרות כל זה, חובבי הז'אנר ככל הנראה ייהנו ממנו (אם כי בעירבון מוגבל), כמו גם המעריצים של תומפסון, שיזכו לשמוע אותה מאמצת מבטא שהיא כנראה עוד לא אימצה.