"קופצים בראש" מראה כמה פיקסאר תקועים בעבר

אחת הטענות שחוזרות לגבי פיקסאר היא שענקית האנימציה הפכה בשנים האחרונות לבית חרושת של המשכים. כלומר, במקום לשבת על העכוז, לחשוב ולכתוב משהו מקורי ורצוי טוב - פיקסאר פשוט שולפת להיט עבר מהמדף ומייצרת עבורו המשכון. בחינה בלתי-מעמיקה בעליל וחיטוט זריז בזיכרון מוכיחים שהטענה הזו בכלל לא מופרכת. ואלו שמות: "הקול בראש 2", "מוצאים את דורי", "מכוניות 3", "משפחת סופר על 2" ו"צעצוע של סיפור 4". בעתיד הקרוב יתווספו לרשימה הזו גם "צעצוע של סיפור 5" ו"משפחת סופר על 3". בקיצור, ולמרות כמה סרטים מקוריים - טובים יותר ובמקרה של "אליאו" הרבה פחות - בריכת היצירתיות של פיקסאר רדודה לאללה.

ורגע לפני שוודי ובאז ינחתו בבתי הקולנוע בקיץ הקרוב, פיקסאר עושה מעשה ומוציאה לאור את "קופצים בראש" (Hoppers) - סרט שהוא יותר בגדר ממלא מקום זמני ומשכך התלהבות עבור הצופים שמצפים בכיליון עיניים לחודש יוני. עכשיו, חודש לאחר עלייתו לאקרנים בארה"ב ועיכוב בגלל המצב הביטחוני - הוא עולה גם בישראל.

בעלילת "קופצים בראש" אנחנו פוגשים את מייבל טנאקה (פיפר קורדה), צעירה אידאליסטית שמנסה להציל קרחת יער שבה בילתה בילדותה עם סבתה, לפני הכחדתה לטובת בניית כביש מהיר. אחרי שהמאבק שלה בראש העיר (ג'ון האם) נכשל, היא מגלה טכנולוגיה ניסיונית שמאפשרת לתודעה אנושית להיכנס (או "לקפוץ") לגוף של רובוט בצורת בונה, וכך היא מקווה להחזיר את בעלי החיים לאותה קרחת יער נטושה. כשהיא מתקשרת עם בעלי החיים בשפתם, מייבל חושפת קונספירציה מוניציפלית שיוצרת שרשרת אירועים, שכוללת מינים שונים של בעלי חיים שיוצאים לנקום בבני האדם על הרס והשחתת סביבת המחייה שלהם.

תכלס, לומר ש"קופצים בראש" הוא סרט מקורי תהיה טעות גדולה מאוד, כי יש כאן מישמש מעושה וחרוש של המון רעיונות מוכרים, שחדשניים היא המילה האחרונה שאפשר להגיד עליהם. וזה תקף הן ברמה התמטית והן ברמה העלילתית-פרקטית. כשמייבל מגלה לראשונה את טכנולוגיית הקפיצה, היא אומרת שזה "כמו אווטאר!". היא מתכוונת כמובן לסרטו של ג'יימס קמרון. זו אומנם בדיחה אינטרטקסטואלית חביבה למדי, שמתכתבת עם הרעיון המדעי שבבסיס סרטו של קמרון. אבל מה שהסרט החדש של פיקסאר עושה כאן הוא הרבה יותר מסתם רפרנס. יש כאן פשוט חטא על פשע. כי הוא לא רק משאיל בבוטות את הרעיון המהותי של השתלת תודעה אנושית בגוף זר מארח, אלא גם משתמש באותה התמה המרכזית של שמירה על איכות הסביבה ובתי הגידול של בעלי החיים בטבע. ועל הנייר היה לזה כנראה פוטנציאל לא רע, זאת אומרת אם היה פה ערך מוסף כלשהו. אבל אין. אז אם זה ניסיון להיות "אווטאר" בגרסת הילדודס - ניחא. מצד שני, כמה אפשר ללעוס ולטחון את אותם הנושאים ולבסוף להקיא אותם לתוך אותה התבנית?

ובדיוק כמו שפיקסאר תקועה על להיטי העבר שלה, משום מה גם איכות האנימציה שלה מסרבת להתקדם, בייחוד בעולם שהולך ונהיה מפחיד יותר, רגע לפני שהבינות המלאכותיות משתלטות עליו. כי כמה עוד אפשר לראות את אותו הסטייל הפיקסארי החרוש של דמויות עגלגלות ועיניים פעורות לרווחה? דווקא בשנת חגיגות ה-40 להיווסדה, אפשר היה לצפות שפיקסאר תדפוק איזו מתיחת פנים ותפתיע בסגנון חדש עם כניסה שיקית ואופנתית. אבל גורנישט. נאדה. זילך. בסך הכל, תחום האנימציה הקולנועית הוא מגרש משחקים ענק, עם המון מקום להתפרע ולהתנסות בו. אבל נראה שלפיקסאר זה לא ממש משנה, מה שמחזיר את אותו הסיפור על התבנית ופס הייצור גם לפסקה הזו. הבעיה היא שהתבנית הזו כבר מתחילה להעלות עובש ולהסריח.

אבל מעל לכל, "קופצים בראש", שהוא סרט סבבה פלוס ברמת הצפייה הביתית, פשוט מחזק עוד יותר את הטענות כלפי פיקסאר. חברת הענק עדיין מרגישה תקועה ולא חדשנית, ובעיקר כזו שנשענת יותר מדי על הנוסטלגיה ולהיטי עבר. ובעידן טכנולוגי מפחיד שבו בינות מלאכותיות מייצרות סצנות מטמטמות, וקולנוע מונפש הוא כבר מזמן לא קייטנה של אהלן-אהלן, הגיע זמנה לרענן את השורות. אחת התקוות לשינוי המיוחל היא הסרט "גאטו", שיעלה לאקרנים בשנה הבאה. אבל עד אז, פיקסאר תשים כהרגלה את מירב הז'יטונים על וודי, באז ושאר הצעצועים. וואלה, רק שלא תחרבן גם את זה.