האם מישהו מיוצרי "יחסים פתוחים" התנסה בזה? לפי הסרט - ניכר שלא

הקהל דובר העברית נוטה לעשות מטעמים מהתרגומים שמציעים לנו לשמות של סרטים הוליוודים, אבל האמת היא שמדובר בעבודה לא פשוטה, ולפעמים המתרגמים עושים כמיטב יכולתם עם משימות כמעט בלתי אפשריות. Splitsville, למשל, שבאנגלית הוא משחק מילים חמוד על פרידה, יכול במקרה הטוב להפוך לסרט שקוראים לו "פרידה", אבל במקרה הזה קיבל את השם "יחסים פתוחים", שללא ספק מתאים לו יותר - אבל גם מושך את תשומת הלב לאלמנט אחד בלבד בסרט.

הקומדיה הרומנטית נפתחת עם קארי (קייל מרווין, שהוא גם אחד התסריטאים) ואשלי (אדריה ארחונה, "אנדור"),  זוג נשוי יחסית טרי שנוסעים לבקר את חבריהם בבית חוף חלומי - רק שבמהלך הנסיעה אשלי מודיעה שהיא לא רוצה להיות נשואה יותר. קארי מגיב באופן בוגר ושקול, משאיר אותה ברכב ובורח בריצה אל השדה שליד. הוא מגיע מתנשף ומלוכלך לבית של חברו הטוב פול (מייקל אנג'לו קובינו, התסריטאי השני שגם ביים) וג'ולי (דקוטה ג'ונסון, אין צורך להציג).

כשהוא מיואש מהתפוררות הזוגיות שלו, קארי מבקש עצה מחבריו הנשואים באושר, והם שמחים לשתף אותו מהר מאוד בסוד שלהם - הם ביחסים פתוחים. אחרי שהוא יוצא מההלם הראשוני (וקורים עוד כמה דברים שהם ספוילר מוחלט), הוא מציע לאשלי לפתוח גם את הנישואים שלהם, ולראות מה קורה.

אם נשמע עד כה ש"יחסים פתוחים" היא קומדיה שחוקרת את הרעיון של יחסים פתוחים, זה לא בדיוק המצב. למעשה, אם אי פעם הייתם ביחסים פתוחים, סביר להניח שלא תאמינו שמישהו מכותבי הסרט התנסה בכך, או בכלל מבין איך זה עובד עבור זוגות במציאות. לא שקומדיה רומנטית צריכה להגיע לדיוק או לעומק של סרט דוקו, אבל כל קשר בין העלילה לבין יחסים פתוחים - מקרי בהחלט.

ובכלל, לא נראה שלצמד היוצרים יש משהו חדשני להגיד על מערכות יחסים. הסרט כבר קיבל כמה ביקורות מהללות על ההומור הלא סטנדרטי, סצנת מריבה ארוכה מאוד וכיפית למדי והמשחק של שתי הכוכבות הראשיות. בעוד כל אלה בהחלט ראויים לביקורות חיוביות, "יחסים פתוחים" לוקה בחסר בתחום הרגש. הדמויות הראשיות בהחלט מרגישות, אוהבות וכואבות, אבל רק ברגעי מפתח מסוימים שמשמעותיים לתסריט. בשאר הזמן הם מתנהלים כאילו אין להם רגשות, או שיש להם יותר ואין להם אפשרות לווסת אותם. הרעיון של יחסים פתוחים הופך להיות כלי עלילתי חסר משמעות, ובעיקר מפוספס מאוד, והאופן שבו הדמויות מנהלות את חייהן הרומנטיים מרגיש תלוש מכל מציאות - זאת של העולם הפנימי של הסרט, ובהחלט של העולם החיצוני.

ג'ונסון וארחונה עושות שתיהן עבודה נהדרת כאן - הראשונה מביאה את כל האנושיות שחסרה לדמויות האחרות, והשנייה מזכירה שהיא ליהוק קומי טוב ושובה לב, גם כשהדמות שלה נעדרת כל תכונה חיובית. התוצאה היאב החלט חמודה ומרעננת, אבל בו זמנית מרגישה כמו פנטזיה גברית מבולגנת ונטולת ניואנסים על נישואים פתוחים - נושא שדווקא יש הרבה מה לעשות איתו על המסך.