השורה התחתונה של "שקר היופי" בלויה וזקנה בפני עצמה

הפער העצום שנוצר אחרי מבצע "שאגת הארי" במפה הקולנועית ממשיך לתת אותותיו, וסרטים רבים שהיו אמורים לעלות כאן מצאו את עצמם במקרה הטוב נדחים לשולי לוח השנה ובמקרה הרע מחוצה לו לחלוטין. הסרט הלא כל כך חדש "שקר היופי" (Shell), שעלה לאקרנים בסוף השבוע בישראל, הוא אחד מבין ברי המזל שהצליח להגיע בזחילה ובשאריות כוחותיו אל המסך הגדול בארץ הקודש - והפרט הזה עוד יותר מוזר לנוכח העובדה שמדובר בכלל בסרט שעלה לאקרנים באוקטובר 2025, לאחר שהוקרן לראשונה בפסטיבל טורונטו שנה לפני כן.

האיחור הלא ממש אופנתי של "שקר היופי" מעניק לצופים והמבקרים הישראלים את הפריווילגיה לקרוא תגובות שונות לגביו. הציונים באתרי דירוג שונים לא מפרגנים בלשון המעטה, והקהל בעצמו לא ממש התלהב ממה שנראה במבט ראשון מהטריילר כמו "יופי מסוכן" בגרסת טמו. ההשוואה הבלתי נמנעת ליצירת המופת של קוראלי פראז'ה עוד תגיע בהמשך הטקסט הזה, אבל קודם לכן ולפי תכתיבי הפורמט: עלילה.

ב"שקר היופי" אליזבת' מוס מגלמת את סמנתה לייק, כוכבת טלוויזיה נשכחת ששיא הקריירה שלה היה בתוכנית ילדים קיטשית. היא מנסה לחזור למסך ולחום של אור הזרקורים, אבל הפתעה - מתתבר שבהוליווד מעדיפים נשים צעירות על פני מבוגרות בנות 40 פלוס עם פסוריאזיס. בלית ברירה, היא מגיעה לחברת Shell שמציעה טיפול פורץ דרך המונע הזדקנות, בעזרת אנזימים של סרטנים ושאר יצורים ימיים. בדרך היא גם מתיידדת עם זואי שאנון (קייט הדסון), בעלת החברה הביצ'ית שמסתירה לא מעט שרצים בקופה. אחרי הטיפול, הקריירה של סמנתה מתחילה להתניע מחדש, אבל במקביל היא מגלה שבחיים אין מתנות חינם ותופעות הלוואי של הטיפול מתחילות לצוץ.

הבטחות צריך לקיים, ואין ברירה אלא להכריז ש"שקר היופי", בין שבכוונה תחילה ובין שבתום לב, הוא פשוט גרסה משונמכת ביותר של "יופי מסוכן". הבמאי מקס מינגלה, שמביים כאן את סרטו השני בסך הכל, והתסריטאי ג'ק סטנלי, גם הוא עם תיק עבודות מוגבל, הכניסו לתוך הפיצ'ר הסתמי הזה יותר מדי אלמנטים מוכרים מדי: כוכבת נשכחת, ביקורת חברתית, טיפול יופי כושל ולבסוף סצנת סיום מקריפה ומגוחכת, שפרטיה ייחסכו כאן כדי להימנע מספוילרים. בקיצור, הרעיון הוא אותו הרעיון אבל הביצוע, שלא נדע.

חיקויים והשראות בצד, "שקר היופי" פשוט מסרב בכל תוקף להתמסר למה שהוא רוצה או מנסה להיות: מהתלה סאטירית ומוגזמת על הוליווד, ועל החברה שמקדשת מודלי יופי צעירים ובלתי אפשריים להשגה. "יופי מסוכן" לעומת זאת, היה יצירה מודעת לעצמה, חולנית, דוחה, בוטה ומצחיקה. אבל "שקר היופי" לא טורח לאמץ אף אחת מהתכונות האלה מתחילתו ועד סופו, כך שהוא לא באמת משעשע, לא ממש דוחה, וגם השורה התחתונה שלו של "היי, יופי חיצוני זה בולשיט" מרגישה כבר בלויה וזקנה בפני עצמה.

והדבר הזה מגיע לשיאו במערכה השלישית. מהלך הסיום של הסרט מנסה לסחוט את דוושת הגז בניסיון אחרון להציל אותו מהשיממון שהיה עד לאותו הרגע. זה מתחיל מעניין, ולמען ההגינות אפילו מצליח להפתיע עם קריצות מפלצתיות לסרטי טראש משנות ה-80 ובי-מוביז משנות ה-50 על יצורים ענקיים מהחלל החיצון או הביצה המקומית. אבל האיפוק השתלט על יוצרי הסרט, שבצורה מופלאה ועם המון כישרון הפכו את השיא הזה לפרווה מאוד.

צריך גם לדבר על הכוכבות הראשיות של הסרט. הדסון ומוס, שתי שחקניות מצוינות בדרך כלל, שמספקות הפעם הופעות מאכזבות ברמות. מוס, כוכבת "סיפורה של שפחה", לא מרגישה כמי שמובילה את הפרויקט הזה. דבר שאפשר להגיד גם על קייט הדסון, שראתה ימים יפים יותר. אלו לא הופעות מביכות במיוחד, וצריך להודות שעם תסריט חלש, בימוי רפה ושיא נרטיבי מאכזב, קשה לבוא אליהן בתלונות.

ל"שקר היופי" יש בעיה דנטלית חמורה מאוד. מצד אחד, הוא חותר לבקר את תעשיית היופי ואת הוליווד. מצד שני, הוא לא נועץ שיניים מספיק חזק בבשר, או במקרה הזה את הצבתות שלו, כדי שהצופה ירגיש אותו בעוצמה בכל איבר בגוף. לא ברמה הפסיכולוגית ולא ברמה הפיזית. זה אתגר קשה עד בלתי אפשרי לייצר מופע משכנע כל כך, במיוחד אחרי השיא המופלא שנקרא "יופי מסוכן".