"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" היה צריך להישאר קבור בשנות ה-90

מגובה בהצלחה של "צעקה" מ-1996, שנה לאחר מכן הגייע לאקרנים "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון": סרט אימה שהביא למסך ארבעה פרצופים מוכרים מהניינטיז - ג'ניפר לאב יואיט, שרה מישל גלר, ראיין פיליפה ופרדי פרינז ג'וניור. הסרט זכה להצלחה משמעותית בקופות, עם הכנסות של 125.5 מיליון דולר ברחבי העולם לעומת תקציב של 17 מיליון דולר בלבד. הוא היה רחוק ממושלם, אבל הכימיה בין הקאסט והנוכחות הכריזמטית שלהם כיפרה על הרבה חטאים. כולם זוכרים את ה-"?What are you waiting for" של יואיט ואת סצנות הרצח של גלר ופיליפה, והסרט עבד בעיקר בזכות הנוכחות והכריזמה של השחקנים המרכזיים.

"אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" זכה להמשך לא ממש מוצלח בשנת 1999, וסרט שלישי נורא (שלא קשור לעלילה המקורית) שיצא ישר ב-DVD. עכשיו, כמעט שלושה עשורים אחרי, "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" חוזר למסכים עם המשך ישיר שמתרחש 27 שנה אחרי הסרט הראשון. העלילה די מזכירה את המקור: חמישה חברים יוצאים לנסיעה לילית כדי לראות זיקוקים. שטות אחת על הכביש ההררי נגמרת באסון כשמכונית של אדם זר עפה בגללם לתהום. לחוצים מזה שחייהם עלולים להסתיים, הם מחליטה לקבור את הסוד, ומגלים שנה אחרי שמישהו יודע מה הם עשו בקיץ האחרון ויוצא למסע נקמה מדמם.

אז כן, יש כאן הופעות של יואיט ופרינז ג'וניור שישמחו את המעריצים המקוריים, ויש גם לא מעט קריצות לחומר המקור - אבל רוב "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" של 2025 נשען על דור חדש של דמויות שנכנסות בדיוק לאותו מסלול טעויות של פעם, רק בעידן של סמארטפונים, פודקאסטים ורשתות חברתיות. הבעיה היא שהקאסט, שכולל שמות כמו מדלין קליין ("חופים של סודות") וג'ונה האוור-קינגן ("בת הים הקטנה"), גרוע אפילו ביחס לסטנדרטים הנמוכים של סרטי אימה מסוג זה. אין כימיה, אין כריזמה, אין אפילו דמות אחת שמעוררת הזדהות בסיסית.

זה צורם במיוחד כי הסרט המקורי הראה שאפשר לקחת תסריט די דבילי ולמכור אותו בכיף כשיש קאסט שעובד - והפעם הנוכחות הלא קיימת של השחקנים רק מבליטה את הבעיות בכתיבה. אם החצי הראשון עוד מחזיק בזכות נוסחה מוכרת, בחלק האחרון הכל קורס. ההחלטות של הדמויות הזויות, והטוויסט הסופי נראה כאילו נשלף ברגע האחרון רק כדי לנסות להפתיע, גם אם אין בו שום היגיון.

יש, בכל זאת, כמה רגעים שעובדים. "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון" למשל הרבה יותר Gore-י מהמקורי: הרציחות גרפיות, אלימות ומדממות בדיוק כמו שחובבי הז'אנר רוצים לראות. נכון, אין כאן משהו שלא ראינו כבר ושום רצח לא נכנס לפנתיאון החדשנות של הסלאשרים, אבל לפחות יש סצנות שמספקות את מנות הדם שהקהל הגיע לקבל.

וגם הקריצות ההומוריסטיות עובדות באופן יחסי: הסרט צוחק עם (או על) דור ה-Z עם בדיחות על פודקאסטים של פשע אמיתי, שיט הוליסטי וגם לא מעט רגעים שקורצים לסרט המקורי, מה שמוסיף מעט מודעות עצמית לסרט והופכים את החוויה לפחות כבדה ומאוסה לגמרי. אבל בשורה התחתונה, מדובר בסרט רע שלא מצליח לשחזר את הכימיה ואת הקסם של המקור, ובטח שלא מחדש שום דבר בז'אנר ואפילו לא מספק אפילו עלילה קוהרנטית. הוא נותן קצת דם, קצת קריצות לנוסטלגיה, והרבה אכזבה למי שגדל על הסרט המקורי. חבל שלא נשאר קבור בניינטיז.