נדמה שכל מי שעלה לבמה בטקס גלובוס הזהב האחרון הרגיש צורך להודות להוליווד על שנה נהדרת בגזרת התפקידים הנשיים. איימי אדמס אף הגדילה לעשות והזילה דמעה כשהיא מודה לכל הנשים הנפלאות בנאום הזכייה שלה על תפקיד השחקנית הטובה ביותר בקומדיה, אותו קיבלה על תפקידה ב"עיניים גדולות". את המתבונן מהצד זה יכול לשכנע: קבוצה של שחקניות נהדרות בשורה של תפקידים שגרמו למבקרי הקולנוע לצחצח כל סופרלטיב (ולהשאיר קצת בצד. בכל זאת, "בירדמן"). אז האם המהפכה הושלמה? האם התפקידים הנשיים בהוליווד משתווים לאלו הגבריים? הייתם מתים.
אם נאמין לתחזיות, את הפרס לשחקנית הטובה ביותר תקטוף השנה ג'וליאן מור על תפקידה ב"עדיין אליס". מור מגלמת בסרט פרופסור מוערכת לבלשנות, נשואה באושר (לאלק בולדווין!) ואמא לשלושה ילדים, שמגלה שחלתה באלצהיימר. תפקיד אוסקרים קלאסי, בטח כשהוא מופקד בידיה של מור, שהייתה מועמדת לפרס ארבע פעמים בעבר וזכתה פעמיים בגלובוס הזהב. מור כבר זכתה בכל אחד מהפרסים המקדימים, והאוסקר די בכיס שלה. תפקיד מוערך לכל הדעות בסרט שקיבל 92% ביקורות טובות על פי "Rotten Tomatoes" - חומר מושלם לעונת הפרסים, לא?
נראה שלא. המועמדות של מור היא המועמדות היחידה לה זכה "עדיין אליס". "צלף אמריקאי", להבדיל, קיבל 83% ביקורות טובות באותו אתר, וזכה לשש מועמדויות. אז מה יש ל"צלף אמריקאי" שאין ל"עדיין אליס"? גבריות, והרבה ממנה. כמה הרבה? את הסרט ביים קלינט איסטווד (ויש יותר גברי מאיסטווד?), והוא מתמקד בדמותו של גבר שמשרת כצלף בעיראק. רק מרמות הטסטוסטרון בשורה הזו אפשר להפרות עיר קטנה.
הולכת רחוק, אבל לא מספיק רחוק
אבל בואו נניח שנייה את "עדיין אליס" ו"צלף אמריקאי" בצד. אחרי הכל, את האחרון עשה במאי מוערך בהוליווד, ומה גם שככל הנראה, יש סיכוי לא רע שאיסטווד ייצא מהטקס בידיים ריקות. מבט יותר מעמיק על רשימת המועמדות לאוסקר לפרס השחקנית הטובה ביותר מוכיח ש"עדיין אליס" לא לבד. שתיים מבין המועמדות (מריון קוטיאר מ"יומיים ולילה" ורוזמונד פייק מ"נעלמת") מייצגות סרטים שזו המועמדות היחידה שלהם. "הולכת רחוק" קיבל שתי מועמדויות – אחת לריס ווית'רספון בתפקיד הראשי ושני ללורה דרן בתפקיד משנה. רק פליסיטי ג'ונס מצילה את המצב עם מועמדות ל"התיאוריה של הכל", שלו חמש מועמדויות בסך הכל (כולל לסרט הטוב ביותר ולשחקן הטוב ביותר).
המצב שונה לחלוטין כשמסתכלים על הקטגוריה לשחקן הטוב ביותר. ארבעה מהמועמדים (בראדלי קופר מ"צלף אמריקאי", בנדיקט קמברבאץ' מ"משחק החיקוי", אדי רדמיין מ"התיאוריה של הכל" ומייקל קיטון מ"בירדמן") מככבים בסרטים שמועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר. החריג היחידי הוא סטיב קארל על תפקידו ב"פוקסקצ'ר". הסרט עצמו אמנם לא מועמד לאוסקר, אבל כן הצליח להעניק לבנט מילר מועמדות לפרס הבמאי היוקרתי וזכה בשלוש מועמדויות נוספות.
רוצים עוד? מאז 2004, השנה של הילרי סוואנק ו"מיליון דולר בייבי" (עוד סרט של איסטווד, אגב), אף סרט לא זכה בקטגוריית השחקנית ובקטגוריית הסרט במקביל. קרי: אף סרט בכיכובה של אישה לא זכה באוסקר. מתי בפעם האחרונה זה קרה עם גבר? ב-2011, עם "הארטיסט" וז'אן דוז'ארדן.
יום האישה
איך ייתכן שהשחקנים המצטיינים של השנה על פי האקדמיה מובילים סרטים שזוכים להערכה מכל בחינה אחרת, בעוד התפקידים הנשיים הטובים ביותר נמצאים במרכז סרטים שלא מצטיינים באף גזרה מלבד משחק (ארבע מחמש מועמדות, להזכירכם)? שתי תשובות אפשריות. הראשונה: נשים אולי משחקות מעולה, אבל הן עושות את זה בסרטים פחות טובים. השנייה: נשים משחקות מעולה בסרטים טובים, אבל סרטים שאישה במרכזן לעולם לא יקבלו מהאקדמיה את הקרדיט אותו מקבלים סרטים שמובילים גברים.
לא ברור איזו תשובה עדיפה, אבל בפעם הבאה שהוליווד מנופפת ב"תפקידים מעולים לנשים" צריך לזכור שהשינוי לא יקרה עד שלא יהיו "סרטים מעולים לנשים", או אפילו "סרטים מוערכים לנשים". אחרי הכל, לנשים יש קטגוריה שלמה ומישהי חייבת להיות מועמדת שם, כך שאי אפשר להתעלם מקולנוע נשי. מה שאפשר לעשות הוא להמשיך ולכלוא אותו בגטו שנקרא "פרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר".
עוד ב-mako תרבות: