מרוב מלחמות, פוסט-מלחמות ומבצעים שלא כלכלי לקרוא להם מלחמות, כנראה שלעולם לא יסתיים גל הסרטים האוטוביוגרפי על טראומות שירות-סדיר שהבשילו (או תוקצבו) רק עתה. זאת כנראה גם הסיבה שהיצירות הללו מגיעות באיחור אלגנטי של שני עשורים. קודם היו אלה סרטי מלחמת לבנון ("בופור", "ואלס עם באשיר", "לבנון") ועכשיו זה "רוק בקסבה", הסרט הראשון שקופץ שש-שבע שנים קדימה אל האינתיפאדה הראשונה.

הסרט מגולל את קורותיהם של ארבעה חיילי נח"ל המוצבים לתצפת בגג עזתי ממנו נזרקה מכונת כביסה שהרגה את חברם ליחידה, ממש מול עיניהם. יון תומרקין הוא הפרוטגוניסט היפה והרגיש שנפשו עומדת פחות ופחות בלחצים הסוגרים עליו. איתו על הגג – אריאל הסטלן (יותם ישי) חיים המופנם והמגושם (יפתח רווה) ואקי מהיר החימה (רועי ניק). על נבחרת החלומות החלומות הזו אמון הקצין חליבה (אנחל בונני), שנראה כשש אלי קרב אבל בעצם רק מחכה לקפוץ בעירום לים העזתי תוך שהוא צועק שכל זה על הזין שלו.

יוצר הסרט הוא יריב הורוביץ, ששירת ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל כשהגיע – בניסיון לעשות עוד סרט הווי יחידתי – לחיילים שהוצבו בעזה ב-89'. להפתעתו, הוא פגש בחיילים מתוסכלים ומצולקים שבמקום דאחקות פלוגתיות שפכו מול מצלמתו סיפורים קשים ומדכאים על שירותם הצבאי. העדויות הללו צורפו להן יחדיו בדוקומנטרי "האינתיפדה שאחרי", ועכשיו הן הופכות לסרט עלילתי שלמרות התעוקה המתבקשת, לא נעדר חן והומור.

אין תמונה
בלי פוליטיקה, בלי קלישאות

חשוב היה להורוביץ להמחיז את הקושי של כל הצדדים המעורבים, ולשם כך הוא יצר סרט המתמקד בדרגים הנמוכים ביותר (חיילי סדיר בעזה והאזרחים הפשוטים שסביבם), שלא נוקט עמדה פוליטית ולא מדבר אפילו לרגע ברמת המאקרו. זה משרת אמנם את הפרספקטיבה של גיבור הסרט (חייל צעיר שרק מת לעוף מעזה), אבל לא יכול להימנע מלהפוך לעוד מונומט של 'יורים ומנגבים נזלת'.

החדשות הטובות הן שהסרט לא באמת נופל למלכודת הקלישאה. הוא מציג תמונת מצב מורכבת מספיק, גם מבלי להעביר ביקורת פוליטית בעלת תוכן או אפילו לשפוך אור על מדיניות הממשל הצבאי. הורוביץ אמנם ממש לא ממציא כאן את הגלגל (אתם מוזמנים לחזור ל"אפוקליפסה עכשיו" ו"פול מטאל ג'קט"), אבל לנו, מה לעשות, עדיין אין את הפריבילגיה להתייחס לז'אנר בזלזול.

בסופו של דבר, "רוק בקסבה" הוא סרט שחשוב לישראלים הלומי-קניונים לראות. אז נכון, כמאמר טוקבקיסט שנון אחד – "לא נמאס להם לעשות סרטים על חמישה חיילים שרבים אחד עם השני כאילו הצבא בנוי על חמישתם?"; אבל מצד שני, ראיתם חדשות לאחרונה? אתם באמת חושבים שיש סיפור יותר רלוונטי?