כמה רחוק תסכימו ללכת בשביל מיליון דולר?
אלכסנדר פיין מת על סרטי מסעות וב"נברסקה", סרטו החדש, הוא יוצא שוב אל הדרך כדי לספר על אנשים עקשנים, חלומות שבורים וחוסר רצון להשתנות. ברוס דרן המופלא מוביל גלריה של דמויות פשוטות, פגומות וקשוחות, שמחפשות עוד ניצחון אחד קטן לפני הסוף
כבר שנים שאחד האיומים הגדולים של העולם הוא שתעשיית הקולנוע האמריקאית, כהרגלה, תתפתה לקנות את זכויות היוצרים למכתב ספאם, אן שמפיק דביל תורן יגלה את סיפור הגבורה של נסיך מניגריה ויתפתה לקנות ממנו את הזכות לאדפטציה. ובכן, היום הזה הגיע. בערך. ״נברסקה״, עוד מועמד לאוסקר שנוחת עלינו בימים אלה, עוסק במכתב ספאם אשר מבטיח לאיש המחזיק בו מיליון דולרים. כל מה שעליו לעשות כדי לקבל אותו הוא לעשות את הדרך ממונטנה ללינקולן, נברסקה, על מנת לקבל את הפרס.
אחרי שוודי גרנט (ברוס דרן האדיר), קשיש נרגן ומעט סנילי, מקבל מכתב מזויף שכזה, הוא מחליט לעשות את כל שביכולתו על מנת להגיע לנברסקה, בה בילה את מרבית את שנותיו. גם אם זה אומר לעשות את זה ברגל. בנו, דייויד (וויל פורטה), מחליט להקל על המשפחה ולנסות להבין את אבא שלו, בכך שהוא מסיע אותו את כל הדרך הארוכה ליעד. זה כמובן לא קל כמו שזה נשמע - וודי מתגלה כמי שגם בעברו היה קוץ לא קטן בתחת של יותר מדי אנשים, ודיוויד מתקשה לעמוד לעיתים באתגרים שהאב מציב בפניו וגם בסיפורי העבר שממשיכים להציף אותם בדרך.
"נברסקה" מטפל באופן קומי מופלא בכל הפרטים הקטנים. כהרגלו של פיין, הוא יודע לשרטט אנשים איומים באופן מגוחך ומחמיא בו זמנית, הוא מעניק להם תקווה גם כשהם שבים ומפשלים. נברסקה לא בוחל בהצגת האב בעליבותו: הוא מלוכלך, לא מגולח, ובקושי מסוגל להסתכל בעיניים של מי שסובב אותו. ככל שהסרט מתקדם, מנסה דייויד להפריד בין הדמות העקשנית-עצובה הזו לבין אביו, הוא מחפש בו גדולה ועומק לאורך המסע, אבל לא מצליח למצוא.
