האדם שבחליפה ינצח: ה"איירון מן" הטוב מכולם

ההיסטוריה של פרנצ'ייזים הוליוודיים גדולים והספרה 3 לא ממש מעודדת. תשאלו את "הסנדק", "שודדי הקאריביים", "מטריקס" או "הנוסע השמיני", ואלה רק דוגמאות על קצה המזלג. הסרט השלישי בסדרות מצליחות מסמן בדרך כלל את השלב שבו נגמר הרעיון שהפך את הכותר המקורי למוצלח, ומה שנותר הוא ניסיון לרכוב על אדי הסיפור ההוא, בדרך כלל תוך הגזמה פראית ברמת האפקטים והפיצוצים.

"איירון מן" הגיע לשלב מעורר האימה הזה במצב בעייתי אפילו יותר: הסרט השני בסדרה (על אף הרווחים המרשימים שהשיג) היה "נחמד" במקרה הטוב, טיפשי במקרה הרע יותר, וגרר אחריו חילופי במאי (כזה שהיה ידוע מראש, ועדיין), צעד שמסמן בדרך כלל על קטסטרופת מתקרבת. מצד שני, הסרט השלישי הגיע אחרי הופעה מוצלחת של הברזלון ב"הנוקמים" מפוצץ הקופות, מה שהשאיר בכל זאת מקום לאופטימיות.

גיבור בטראומה

החדשות הטובות עבור הסרט השלישי הן שהאיש שהחליף את ג'ון פאברו (שביים את שני הסרטים הראשונים, ומפציע כאן כשחקן בתפקיד קטן) הוא קולנוען יצירתי ומוצלח הרבה יותר ממנו. שיין בלאק אמנם ביים רק סרט אחד עד היום ("קיס, קיס, בנג, בנג" המצוין), אבל נחשב לאחד מכותבי האקשן השנונים והמוצלחים בהוליווד (סדרת "נשק קטלני", "אחרון גיבורי הפעולה"). בלאק מבין אקשן, יודע איך הוא נשמע, מדובר ונראה. אתגר הסרט השלישי היה תפור למידותיו, והוא עומד בו בצורה מרשימה מאד.

הממד המיותר

אם בכל זאת צריך להצביע על חלק מעט בעייתי בסרט מדובר בבחירה להקרין אותו בתלת ממד. כמו בהרבה מקרים אחרים בסרטים של "מארוול" מדובר בהמרה לתלת ממד, ולא צילום במקור של הסרט באופן הזה. על אף שהפעם ההמרה הזאת לא מייצרת תופעות לוואי נוראיות כמו החשכת המסך, היא לא תורמת בשום צורה לאפקט שיוצר הסרט ומייצרת את התחושה, הקצת מעיקה, שמישהו ניסה לעשות על הגב שלנו עוד כמה שקלים בלי לתת תמורה אמיתית.

 >> בואו לעמוד הפייסבוק שלנו