תשכחו מכל מה שלימדו אתכם על הפחד מפני עליית המכונות, טכנופוביה זה כל כך ניינטיז. "היא" של ספייק ג'ונז הופך את המשוואה וגורם לכם לקבל אותן כמו שהן ובעיקר יורד לעומק הרגשות של האנשים שאוהבים אותן. קלאסיקה מודרנית בלתי נשכחת בראשותם של שני כוכבים בהופעה הטובה בקריירה שלהם
יאק, בני אדם. למה יש להם את הצורך הנורא הזה בקרבה? הלוואי וכולנו היינו יכולים לשקוע בטלפונים שלנו כל היום. הלוואי ויכולנו לתקשר אך ורק עם פיסת תוכנה שאנחנו יודעים מה לצפות ממנה. בכל מה שקשור לבני אדם, רק כאב לב יכול לצאת מזה. בתור מי שעבד באתר טכנולוגי (היי נקסטר!), אני מודע היטב לפחד ההולך וגובר שיש להרבה מאוד אנשים מהעובדה שהטלפונים הסלולריים שלנו שואבים מאיתנו עוד ועוד תשומת לב. כולם מדברים על כך שאנחנו כבר לא מתקשרים יותר, שאנחנו בודדים ולא מסוגלים להשתתף באף סיטואציה חברתית מבלי להציץ כל רגע בטלפון. הדאגה הזאת מפני החזון האפוקליפטי של היום בו נעדיף את המכשירים בכיס על פני בני האדם כל כך חזקה, ובכל זאת לכולם יש אחד כזה. והנה הגיע סרט אחד שלא מפחד מהטכנולוגיה, אלא מקבל אותה בדיוק כפי שהיא.
ווינדוס, תרגש אותי
״היא״ מתרחש בלוס אנג׳לס עתידנית, בינלאומית, אבל באותה מידה כזו שמרגישה קרובה ואמיתית. יש בה רכבת תחתית והגברים בה לובשים מכנסיים בגזרה גבוהה במיוחד. תיאודור (חואקין פיניקס), נודד בין הרכבת התחתית, העבודה וביתו מדי יום. כמו כולנו הוא מנצל את הבדידות החדשה שלו על מנת להתעדכן בחדשות (כלומר, לעקוף את האייטמים החשובים כדי להגיע לאייטם סנסציוני וצהוב במיוחד). הוא מפיג את בדידותו על ידי צי׳טוט עם אנשים זרים ורחוקים ממנו, במקום לסכן את עצמו באמת וללכת למסיבה ובה בני אדם שיכולים, חס וחלילה, להתקרב אליו.
תעשי לי סלפי כמו שרק את יודעת
כמו הרבה אנשים סביבו, תיאודור נכנע לאופנה ורוכש מערכת הפעלה חדשנית שמתיימרת להיות הראשונה שכוללת בתוכה אינטליגנציה רגשית. כך נכנסת לחייו סמנת׳ה. סמנת׳ה לא מרגישה כמו מערכת הפעלה. היא אמנם יכולה לעבור על האימיילים שלו בשנייה ולקרוא ספר שלם בפחות מזה, אבל סמנת׳ה בקולה המתוק ומלא החיים של סקרלט ג׳והנסון, מתגלה יותר ויותר כישות עצמאית שיכולה לחשוב, להחליט על דעת עצמה, וגם להרגיש. מכאן תיאודור וסמנת׳ה יגלו שהם יכולים גם להתרגש אחד מהשני.
חברתו הטובה של תיאודור, איימי (איימי אדמס), כלל אינה נחרדת מהרעיון שהוא יוצא עם המחשב שלו. גם חברו למשרד וחברתו כלל אינם רואים בעיה בכך שבת הזוג של תיאודור לא יכולה לשבת איתם לצהריים. העולם, באופן משונה, מקבל את היכולת של בני האדם להתאהב במחשב. עוזרת לכך העובדה שהקול של ג׳והנסון מלא בחיים. זה ללא ספק התפקיד הטוב ביותר שלה, והיא מרגישה אמיתית גם מבלי שנוכל לראות אותה. הטון החם שלה עוזר לנו להאמין בסמנת׳ה ובקיום שלה.
שם אותך בכיס הקטן
ברוכים הבאים לעולם חדש
כמו סרטו הקודם, ״ארץ יצורי הפרא״, גם ״היא״ של ספייק ג'ונז עוסק בפרידה ובניסיון של האדם להשלים את החסר. תיאודור מתואר כמי שמנסה להתגבר על גירושים ומנסה לאחות את השברים מחדש, הרבה בעזרת סמנת׳ה. השברים של תיאודור מתוארים כרסיסי זיכרונות שתוקפים אותו בלי אזהרה מוקדמת, בכל מקום ובכל זמן. העבר רודף ומטלטל, חודר להווה ומשחק בו. המוח הוא מכונת הזמן האכזרית ביותר.
על הנייר, ״היא״ נשמע כמו סרט שעוסק בפחד המוכר שלפיו הלכנו רחוק מידי עם הבדידות שלנו, שהתאהבנו בתלותיות שלנו במכונות. אבל ״היא״ הוא לא עוד פרק מטיפני ומשעמם מבית המדרש של מראה שחורה. זהו לא סרט על סטיות. העולם של "היא" מקבל באופן מעורר השראה את היכולת של אנשים להתאהב במחשב שלהם ובזכותו ניתן סוף סוף להתעלות מעל הטכנופוביה הישנה והמשעממת. ״היא״ לא עוסק במכונות, אלא בבני האדם שאוהבים אותן בכלל וביכולת האנושית לאהוב בפרט.
חואקין פיניקס מצליח להתעלות על כל מה שעשה עד כה בקריירה האדירה שלו, וזה אומר המון. פיניקס שובה ושובר לב בתור תיאודור וכל מבט שלו מציף כל כך הרבה רגשות עד שאי אפשר שלא להתאהב בו. ג׳ונס מצליח לכלוא אותו בקלוז אפים שמרגישים קרוב, אבל לא בדרך נצלנית. הוא מלא בחום ואמפתיה אליו והמצלמה חוקרת אותו כאילו מדובר בחרק, היא שם בשביל לתפוס ממנו שביב של חיוך או ניצוץ קל בעין. בשל כך, כל פרידה ב״היא״ מרגישה כמו אלפי פרידות וכל רגע של אהבה מרגיש כמו עולם שלם מתפרץ. ״היא״ הוא סרט מצחיק, מפעים, מלא ריגושים והמצאות, ששורת המכירה שלו היא רק נקודת פתיחה לעולם חדש.
את תמיד מתנתקת כשאנחנו רבים, זה לא בוגר
״היא״ היה יכול להיות סרט על עלייתן של המכונות. אבל למזלנו, בני האדם מעניינים את היוצר שלו הרבה יותר. מהבחינה הזאת זהו הסרט הראשון שמצליח להגדיר אהבה לדור שיכול לפתח רגשות לאובייקט מבוסס פיקסלים. ״היא״ הוא קלאסיקה מודרנית. לא בהכרח בגלל חשיבותו, כמו העובדה שהוא פשוט בלתי נשכח. תזכורת מצוינת לכך שאי אפשר באמת לבחור במי אתה מתאהב ואי אפשר לבחור מי ישבור לך את הלב לרסיסים.
