הכתיבה על "מי מפחד מהזאב הרע" לוותה בדיסוננס קל. מצד אחד, לא מדובר בסרט שאמליץ עליו בלב שלם לכל אחד (את הוריי, למשל, אעצור בגופי מללכת אליו); מנגד, זהו הסרט הכי טוב שראיתי השנה. לא, לא הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי השנה. הסרט הכי טוב, נקודה. גם בעניין הזה התחבטתי, אגב, כיוון שהייתי זקוקה למספר ימי התאוששות מהחוויה הלא פשוטה שהוא מספק. רק לאחריהם יכולתי להגיע למסקנה הזאת באופן קר, מושכל, וכיאה לסרט – חותך.
אבל רגע, מההתחלה. "מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרטם השני של אהרון קשלס ונבות פפושדו, לאחר "כלבת" המצליח. הוא מוגדר כמותחן אימה ישראלי (בוויקיפדיה) ומותחן נקמה קומי (בקומוניקטים), שתיהן הגדרות די מדויקות, אבל כדאי לציין שיש בו גם לא מעט אלימות גרפית, סתם כדי שלא תופתעו. במרכז העלילה תמצאו סדרת רציחות מחרידה של ילדות קטנות ופדופיל אכזרי שאונס אותן, מתעלל בהן ועורף את ראשן. החשוד העיקרי הוא מורה חנון לתנ"ך (רותם קינן, שאחרי הסרט תצטמררו בכל פעם שתראו אותו בפרסומת לבמבה) שנעצר לחקירה אבל משוחרר בגלל אלימות משטרתית, אותה מפעיל השוטר הבעייתי מיקי, בגילומו של ליאור אשכנזי. השוטר מצטרף לגידי (צחי גראד), אביה של אחת הקורבנות, ושניהם מחליטים לנקום יחדיו ובאכזריות במורה החשוד.
ויזואלית, הסרט מהפנט. בכל הנוגע לצילום, לצבעים ולאווירה – הוא לחלוטין לא נראה ישראלי, או שייך לשום מקום מסוים אחר. אופפת אותו תחושת אגדה מסויטת שבאה לידי ביטוי בשם הסרט, בנעל הקטנה שנמצאת בתחילתו, בקרחת היער שבה מוצאים את גופתה של הילדה, באופן שבו נקראת הפרשה מתוך התיק המשטרתי (כמו שאפשר לראות בטריילר) ובאין ספור פרטים קטנים אחרים ששזורים בו. גם הסאונד המצמרר ישאיר אתכם על קצה המושב לכל אורך 110 דקותיו של "מי מפחד".
הסיפור עצמו מעולה, ונע סביב התהייה העיקרית: האם המורה לתנ"ך הוא באמת הפדופיל הרוצח? הספק מלווה אותנו כמעט עד לסוף הסרט - יש שטוענים כי הם ידעו כל הזמן את התשובה, אני ממש לא - והעלילה נסגרת באופן מושלם. לא אגלה איך, כמובן, רק אציין שיש יותר מזאב אחד בסיפור הזה. זו גם הסיבה ששמו הלועזי של הסרט, "Big Bad Wolves", מרגיש נכון יותר – כי גם האב האבל והשוטר הסורר פסיכים בדרכם שלהם, וזה עוד לפני שפגשנו את דבל'ה גליקמן בתפקיד קומי מבריק ומבהיל. אך מי שמאפיל על הכל ועל כולם הוא גראד, בהופעה לא פחות מענקית. ספק אב אבל וספק פסיכופט צמא דם, הוא נותן בסרט את תפקיד חייו, כמעט ברמת הכריסטוף וולץ אצל טרנטינו.
כן, יש בסרט גם מספר חולשות. למרות שלפרקים הוא מאוד משעשע, לא הכל עובד; חלק מהבדיחות מרגישות מעט מאולצות, וגם דמותו של דביר בנדק כפקד משטרה והדיאלוגים המלווים אותו, פחות עוברים. השפה, ברובו של הסרט, מרגישה אותנטית, אבל ברגעים שלא – זה מפריע.
"מי מפחד מהזאב הרע" הוא סרט קיצוני שהולך עד הסוף. מי שנרתע מאלימות ימצא אותו קשה לצפייה, וסביר להניח שגם כל היתר. הוא קודר ומדכא והסוף שלו איום. אז אולי לא מדובר בסרט שמתאים לכל אחד, אבל לאלה שכן – הוא בול. זה הסרט שיקפיא אתכם בעיצומו של אוגוסט, שיתגנב אליכם אחרי זה מבין הצללים וילפות אתכם בצוואר, עד שגם אתם תודו –כולנו מפחדים מהזאב הרע.
