מסתבר שגם שאחרי שהפכו לתופעה עולמית מטורפת, גרפו מאות מיליוני דולרים בבתי הקולנוע וסיפקו לנו את הגיפים שאנחנו הכי נהנים להשתמש בהם, יש עוד עלילות לספר על היצורים הצהובים עם האוברול. "גנוב על העולם" ("Despicble Me 3") הוא הלהיט החדש על עולמם של המיניונים שעולה בימים אלה בעולם ובישראל. והפעם? הנבל של הסרטים הקודמים, גרו, עובד היום יחד עם זוגתו, לוסי, בסוכנות נגד נבלים וכחלק מעבודתו נשלח לטפל בבלתזאר - סופר-נבל שהיה ילד כוכב בסדרת טלוויזיה בשנות השמונים אך נודה החוצה מהוליווד ברגע שהגיע לגיל ההתבגרות ועכשיו הוא רוצה לנקום בעיר ובתושביה.
בגרסה העברית של הסרט תמצאו גם ליהוק מפתיע - הזמר אדם מגלם את בלתזאר בהופעת דיבוב ראשונה אי פעם. לכל מי שחי בשנות השמונים והתשעים בישראל אין באמת צורך להציג את אדם שנולד בשם חיים כהן והיה לכוכב הפופ הראשון והכי גדול שהיה בישראל. אלבום הבכורה שלו "סוד" מ-1987 חרך את הרדיו הישראלי והוא הפך להיות חלומם הרטוב של נערות ונערים שנהגו להגיע לכל הופעה, תכנית טלוויזיה ואפילו להמתין לו מתחת לבית. וזה עוד כשסטטיק ובן אל אפילו לא היו בתכנון. אז האם הוא עומד בפני קריירה חדשה כמדובב? מה הוא עושה בימים אלה? ומה הוא חושב על הפופ הישראלי בשנת 2017? תפסנו אותו לשיחה קצרה.
אני חייב לשאול, לדובב בפעם הראשונה בחייך ועוד דמות מלאת הומור עצמי כמו בלתזאר - לא חששת?
"זה כמו שתשאל מישהו שמעולם לא יצא לדייט איך הוא מרגיש אחרי הדייט הראשון שלו והאם הוא נהנה? אפילו לא ידעתי לקראת מה אני הולך. מעולם לא דיבבתי, עד היום בכל פעם שאני אומר את המילה הזאת אני חושב אם אני צריך לומר אותה עם דגש באות בית או לא. לשמחתי לפי מה שאמרו לי כנראה שהצלחתי לספק את הסחורה".
ולא הפריע לך לגלם דווקא דמות של ילד שהיה כוכב בשנות השמונים, נעלם ואז חוזר לנקום?
"להיפך, אני אוהב את השטויות האלה. יש כל מיני דברים שאני עושה בגלל שמגניב אותי ההומור העצמי וזה לגמרי היה חלק מהשיקול. כמובן שהגישה של בלתזאר לכישלון שלו היא לא הגישה שאני מאמין בה. אבל הרעיון של כוכב אייטיז שחוזר לנקום בהוליווד על זה שהיא הקיאה אותו מתוכה הגניב אותי. מעבר לזה - הסרט חמוד, מגניב ונראה נפלא. זה מתחבר אצלי לפינה הזאת של הילד הקטן שאני עדיין מרגיש שאני".
נתן גושן כן, סטטיק ובן-אל לא
אם נשווה את הוליווד של "גנוב על העולם" לתעשיית המוזיקה הישראלית, אי אפשר שלא לתהות מה אדם חושב על מה שהולך כאן עכשיו. "האמת שאני לא נהנה ממה שהולך עכשיו בפופ הישראלי", הוא אומר.
מה, גם לא נהנה נגיד מסטטיק ובן-אל?
"לא, אני משתדל להיות אמיתי וכן עם מה שאני מרגיש לדברים מהסוג הזה. אני גם בטוח שהיו הרבה אנשים שלא התחברו גם למוזיקה שאני הוצאתי בזמנו והעדיפו את מה שהיה לפני. אני פחות מתחבר למה שקורה היום בפופ הישראלי והבעיה העיקרית שלי היא שאני עדיין מחפש את המילה הכתובה. אולי זה גם עניין של גיל אבל אני חושב שזה קשור לעצלות של הדור הזה שלא רוצה להתעמק, הוא רוצה לשמוח ולרקוד ולפי מה שאני קורא לאחרונה אז גם להתמסטל עד מוות. אחרי מי יודע כמה וודקה רדבול זה כנראה כבר לא כל כך משנה מה אומרים בשיר".
יש אמנים שאתה נהנה יותר לשמוע?
"הכיוונים שלי זה יותר אמנים כמו עמיר לב אבל אני נהנה מאוד גם מנתן גושן שהוא מוכשר בטירוף וגם מהילד החמוד הזה ששיחק ב'שמש', אליעד נחום, אני אוהב גם אותו. אני פשוט לא אוהב כשזה ריק. בזמני גם אני שרתי דברים קלילים יחסית לכל מה שהיה לפני אבל אם תסתכל עכשיו על רשימת הכותבים באלבומים הראשונים שלי אי אפשר לקרוא לזה משהו ריק. יש שם את אלונה קמחי ורחל שפירא ואהוד מנור. כותבים שכבר לא תמצא היום".
בימים אלה מתנהל מאבק גדול בשינויים המוזיקליים שעוברות תחנות כמו 88 ונשמעות טענות מצד אמנים שמדברים על הדרה מצד גלגלצ. איפה אתה עומד בנושא?
"אני לגמרי כועס ורק מסיבה אחת - זה רדיו ציבורי ורדיו כזה לא צריך לחשוב רק מתוך המקום של איך הוא מרוויח כלכלית. יש שם מנהלים שרוצים לשמור על העבודה שלהם וכדי לעשות את זה הם צריכים להראות נתוני רייטינג ולנגן מוזיקה שמביאה רייטינג. היום כולם רוצים את הרייטינג של גלגלצ. אישית אני לא רואה אפשרות שתחנות כמו 88 או רשת גימל יגרמו למאזין אדוק של גלגלצ ללחוץ על כפתור אחר בסקאלה".
ואתה מרגיש שחלק מהרדיפה הזאת אחרי הרייטינג היא גם לא להשמיע אמנים יותר ותיקים?
"אני חושב שדעתי בנושא לא טריוויאלית - אני בטוח שהעורכים המוזיקליים לא שומעים את כל מה ששולחים להם, מהסיבה הפשוטה שאם תסתכל בלינקטון תבין כמה חומרים חדשים יוצאים בכל יום. אבל זה לא חדש, באחד הביקורים הראשונים שלי ברדיו בירושלים לקח אותי אחד השדרים לחצר וראיתי שם הר של תקליטי שדרים שאף אחד לא האזין להם. הוא אמר לי איזה מזל יש לי שכל שיר שלי מושמע ברדיו ועוד הופך ללהיט גדול במצעד הפזמונים.
"אני מאמין שאנחנו משלמים מחיר על הקדמה הטכנולוגית שלנו ואם אני רוצה להיות ברדיו אני צריך להתאים את עצמי, מהמקום שלי, למה שקורה שם. אני לא יכול לצפות מאף אחד להשמיע אותי רק כי יש לי עיניים כחולות ובאייטיז שמתי בנדנה וכל המדינה השתוללה".
לפני שנתיים אדם הקליט שני שירים ושניהם הושמעו יפה מאוד ברדיו. "נכון, הם לא הושמעו בגלגלצ ובכל זאת הגעתי למצב שבמשך חודש הייתי בחמישייה של האמנים הכי מושמעים במדיה פורסט, האמנים הכי מושמעים בישראל. זה הרבה יותר קשה עבור האמנים הותיקים מאשר לסטטיק ובן אל או עדן בן זקן אבל אין מה לעשות - יש היום הרבה יותר קהל שרוצה לשמוע אותם מאשר אותי או את אריק סיני. אבל אני מאמין שאם נצליח לעשות דברים שבתחנות האלה ירצו לנגן אז הם ינגנו. אף אחד לא לא משמיע אותנו בגלל שלא אוהבים אותנו, הם עושים את זה כי הם צריכים לשמור על הרייטינג. הם לא יורידו את הרייטינג רק כי הם רוצים להיות הומניים".
היו לי חלומות אחרים
בסוף החודש אדם הולך לעלות עם מופע חגיגי שמציין 30 שנה לאלבום "סוד", ולעומת אמנים אחרים שלוקחים שירים מפעם, מעבדים ועושים גרסאות רחוקות מהמקור כדי להביא את השיר בצורה אחרת, אדם דווקא בוחר להיצמד למקור במופע הזה.
אתה מתרגש?
"בטח. יש קצת תחושה של מנהרת זמן כזאת. בכוונה חשבתי איך אני עושה את המופע של 'סוד' בצורה לא מתחכמת. הלכתי הארד קור על המקור, לקחתי את ההפקה שנעשתה על ידי יזהר אשדות המוכשר עם הרבה מאוד ערוצי מחשב והבאתי אותו לבמה. ברוך השם אני גם נמצא היום באותם הסלומות אז תוכל לראות אותי על הבמה ולשמוע את השירים שאתה מכיר מאז", הוא מספר ומוסיף: "סיפור מאוד נחמד הוא שאנחנו גם מוציאים עכשיו לראשונה את 'סוד' על גבי דיסק. הוא היה להיט גדול מאוד אבל היה קיים על תקליט או קלטות ובגלל שעבר כל כך הרבה זמן לא מצאנו את ההקלטות המקוריות באיכות טובה. איש מקסים בשם אמיר שמואלי שהתעקש לעזור לנו הצליח למצוא תקליט חדש לגמרי של 'סוד' מאספן והצלחנו לשחזר אותו באיכות מדהימה ואני רוצה להאמין שאולי להביא גם משהו מהסאונד האנולגי שהיה אז".
איך אתה מרגיש בשלב הזה בקריירה שלך, אחרי שהסתיימו כל ההתעלפויות והמעריצות ההיסטריות מתחת לבית וכדומה.
"אני אשקר לך אם אני אגיד לך שאני לא נהנה. היה משהו לא בריא בהיסטריה הזאת אז. אני בכלל התחלתי את הקריירה שלי כשחקן ורקדן, ליוויתי את יזהר כהן כמו שכולם זוכרים ולא חלמתי לשיר בכלל. כשקיבלתי את ההזדמנות היו לי חלומות אחרים, לעמוד על במה עם קהל שיעמוד שם וישיר איתי. ההיסטריה שהייתה סביבי אז די הוציאה את העוקץ מההנאה, היה קשה להופיע עם כל ההתעלפויות והאמבולנסים והפאראמדיקים שמוציאים ילדות לקבל טיפול. מה שכן נחמד הוא שחלק גדול מאותן בנות מגיעות היום להופעות שלי, אחרי שהן מוצאות בייביסיטר לילדים".
mako תרבות בפייסבוק