כולם מדברים על סרט האימה הזה. אנחנו דיברנו עם השחקנים

מאז שערך את הבכורה שלו במסגרת חצות של פסטיבל סאנדנס היוקרתי בחודש ינואר השנה, "צמודים" הפך לאחד מסרטי האימה המצופים והמדוברים של השנה מכל הסיבות הנכונות (ואולי כמה קצת פחות). העובדה שמככבים בו אליסון ברי ודייב פרנקו - זוג נשוי גם בחיים האמיתיים - הוסיפה תיבול משלה ליח"צ, כמו גם סוגיה פחות מחמיאה והיא תביעה על זכויות יוצרים שקיבלו ברי, פרנקו והבמאי-תסריטאי מייקל שאנקס, הטוענת כי הם לכאורה "גנבו" את הרעיון מסרט משנת 2023, אותו כתב וביים היוצר העצמאי פטריק הנרי פילן.

אבל לצד הפרטים הצהובים, הסיבה העיקרית שהסרט תפס תאוצה היא פשוט כי ניכר שהוא עושה את העבודה: עם ציון ממוצע של 76 ב-metacritic (על סמך 14 ביקורות - יחסית גבוה לסרט אימה) וטייטל של 100% פרש ב"רוטן טומייטוס" (על סמך 58 ביקורות), "צמודים" הפך בצדק לסרט אימה שנראה שכולם סופרים את הימים לצאתו. והנה זה קורה, וממש מחר (חמישי) הוא עולה לאקרנים בישראל. 

הסרט מספר על זוג שעובר מהעיר הגדולה לבית בפרברים, בתקווה שההתחלה החדשה תרענן גם את הקשר העייף שלהם. אבל היחסים חווים תפנית ביזארית כשהם נופלים לבור ויוצאים ממנו בתחושה שמשהו על-טבעי עומד בין שניהם, או ליתר דיוק, מחבר אותם קצת יותר ממה שהם רצו - וגורם להם לשאול שאלות על עצמם ועל היחסים ביניהם.

זו לא הפעם הראשונה שהזוג עובד ביחד על פרויקט (אותו הם גם הפיקו), וגם לא הפעם הראשונה שבה הם מתנסים בז'אנר האימה - אבל זה בהחלט הפרויקט הקיצוני ביותר שהם השתתפו בו ביחד, וזה היה אתגר לא קטן עבור שניהם. "האתגר הגדול ביותר היה הצד הפיזי של הדברים והמהירות שבה צילמנו", מספרת ברי במסיבת עיתונאים לקראת צאת הסרט, בהשתתפות כתבת mako. "צילמנו את הסרט הזה ב-21 ימים. זה היה כל כך שאפתני לפרק הזמן הזה - ובאמת כל יום עשינו משהו מאוד אינטנסיבי עם הגוף שלנו. עשינו הרבה פעלולים בעצמנו.

"למשל", נזכרת ברי, "הייתה סצנה שבה פעלולנית הייתה צריכה להתנגש בדלת זכוכית של משרד, וחשבתי, 'זה לא חזק מספיק, אני חייבת לעשות את זה בעצמי'. אז הייתה לי חבורה קטנה על האף למשך שארית הצילומים, אבל זה היה שווה את זה". דייב מסכים ומוסיף הוכחה משעשעת נוספת לפיזיות של התפקיד. "תיעדנו את כל הפציעות שלי לאורך הסרט, ויש לנו קולאז' קטן ונחמד של זה. אבל כמו שאליסון אמרה, היינו כל כך נרגשים מהחומרים שיצאו, זה הרגיש כאילו אנחנו עושים משהו מאוד חתרני ולא דומה לשום דבר אחר שאנשים ראו קודם, וזה סיפק לנו סוג של דלק בכמה מהרגעים הכואבים האלה. אבל ברוב הימים, היינו מגיעים לסט ומהרגע הראשון האנרגיה שלנו הייתה על 100, והיא הייתה צריכה להישאר שם כל היום. וזה היה מתיש, אבל גם מרגש".

הסרט משתמש בחוכמה באלמנטים מתת-ז'אנר שחווה מעין קאמבק בתקופה האחרונה - אימת גוף, ומספק כמה סצנות מעוררות חלחלה שמעלות שאלות על הגבול שבין העצמי לזוגי. התסריט שכתב מייקל שאנקס מבוסס על חייו ועל הזוגיות שלו עם אשתו, כך שמעבר לעניין שברי ופרנקו הם זוג בחיים האמיתיים, הם למעשה מגלמים זוג אחר אמיתי.

התסריט מבוסס על חוויות אישיות של במאי הסרט. זה השפיע על העבודה שלכם איתו על הדמויות?
ברי: "בהרבה מובנים הרגשתי שאנחנו באמת מחוברים לשאנקס בקשר לזה. אנחנו ביחד יותר מ-13 שנים. כולנו היינו במערכות יחסים ארוכות-טווח, ואני ודייב רצינו להראות לקהל שיש ביניהם אהבה אמיתית למרות שהם לא תמיד מסתדרים. אומנם לנו יש מערכת יחסים בריאה יותר מאשר לזוג בסרט, אבל אנחנו עדיין יכולים להזדהות איתם. גם אם יש לכם ריב קטן, אפילו אם אתם מעצבנים אחד את השנייה, תמיד יש בסיס של אהבה וכבוד, וזה היה משהו ששיתפנו את שאנקס כדי לוודא שזה מתבטא".

מתברר שהעבודה המשותפת עם שאנקס על הדמויות אף שינתה את דמותו של פרנקו, שהייתה כתובה אחרת לגמרי במקור. "בטיוטה הראשונה של התסריט, הדמות שלי הייתה קצת יותר אידיוטית", מסביר השחקן, "ואני חושב ששאנקס פשוט כתב את הגרסה הגרועה ביותר של עצמו. אבל אז, אחרי שהכרתי אותו, הוא פשוט אדם מתוק, אכפתי ופשוט מדהים, ואמרנו: בואו נכניס קצת מזה לדמות. נרכך אותו, נוודא שאנחנו מבינים למה הוא מתנהג ככה, שזה נובע מטראומה, שהוא באמת עובר כמה דברים כבדים. ניסינו להפוך את הדמות לקצת יותר מתוקה".

מלבד ההשראה מחייו האמיתיים במערכת יחסים ארוכה, שאנקס ללא ספק גם הושפע מהמורשת המכובדת של סרטי אימת גוף שסללו את הדרך לתת-הז'אנר הזה, דבר שגם השחקנים שאבו השראה ממנו כחלק מההכנה לתפקיד. "אני צפיתי בכמה סרטי אימת גוף", מספר פרנקו, "האהובים עלינו הם 'היצור' (The Thing) ו'הזבוב' - קלאסיקות!".

במקרה של ברי, היא שאבה השראה דווקא מקלאסיקת אימה שעוסקת בזוג שחווה משבר - "הניצוץ". "חזרתי ועשיתי צפייה מחודשת של הסרט הזה, ואפילו גזרתי את הפוני בסגנון שלי דובאל (השחקנית המנוחה שכיכבה לצד ג'ק ניקולסון, מ.ג). אני חושבת שבאמת רציתי לאתגר את הפגיעות שלה בסרט הזה, את חוסר היהירות שבתצוגת המשחק שלה, זה אייקוני. היא הייתה שחקנית כל כך מדהימה. ובסרט הזה, אני חושבת שבמשך זמן רב אנשים היו כמעט צוחקים על חלק מהאבסורד של ההופעה הזו. אני כל כך מעריצה אותה כי היא הייתה חסרת שיפוטיות. היא באמת הראתה איך אדם יכול להרגיש כשהוא במצב של חיים או מוות".

למרות שמדובר בז'אנר ותיק ואהוב על חובבי אימה רבים, סרטי אימת גוף זוכים למעין הערכה מחודשת בקרב הקהל הרחב בשנים האחרונות, בין היתר בזכות סרטים כמו "יופי מסוכן", שבאופן נדיר זכה הן להערכת המבקרים והן להערכת הצופים וגם הגיע כל הדרך לאוסקרים - דבר לא מובן מאליו בז'אנר. "לגבי אימה באופן כללי, אני חושבת שאני אוהבת את זה כי זה בעיניי הז'אנר הכי פורץ גבולות בקולנוע", מסבירה ברי. "אני חושבת שיוצרי אימה מקבלים סוג של חופש מוחלט לנסות דברים מוזרים, לקחת סיכונים ולדחוף את הגבולות. ובאימת גוף במיוחד, אני אוהבת שאימה מאחדת אנשים בצפייה. זה מרגש. לראות סרט אימה בקולנוע זו חוויה קהילתית של צחוק, השתנקות וצרחות עם קבוצת אנשים. אני חושבת שזה עוזר לאנשים להרגיש מחוברים ולא לבד".

פרנקו: "היא לקחה את התשובה שלי! (שניהם צוחקים). אני מנסה לחשוב על דרך אחרת להרחיב את הדיבור על אימת גוף. הם מאוד יצריים, ואתה יכול להרגיש את כל הרגעים הקטנים והמגעילים האלה, ועיצוב הסאונד כל כך מהנה. כן, אבל כל מה שהיא אמרה הרבה יותר רהוט מזה".

אחרי 21 ימים של צילומים אינטנסיביים שבהם הזוג בחיים האמיתיים היה צמוד צמוד, ליטרלי, השאלה המתבקשת היא - האם בתום הצילומים הם הרגישו שהם צריכים מרווח אחד מהשנייה? התשובה שלהם מפתיעה: "אני חושבת שזה היה ההיפך! מיד אחרי שסיימנו את הסרט, הייתי צריכה לעשות יח"צ לפרויקט והיינו בנפרד וזה היה נורא. ואז ישר הבנתי שבהחלט הפכנו להיות קצת יותר תלויים זה בזו". פרנקו מסכים: "הסרט הזה גרם לנו להרהר במערכת היחסים שלנו והגענו למסקנה שכן, אנחנו בהחלט תלויים זה בזו, אבל אני גם חושב שזה נחמד לפעמים שהעבודות שלנו מפרידות בינינו. זה גם מאוד קשה, אבל זה גם טוב להתגעגע".

כשהם נשאלים מתי לדעתם מערכת יחסים הופכת להיות "יותר מדי", נראה שלפחות מבחינת מערכת היחסים האישית שלהם - הגבולות ברורים יותר ממה שהם אצל הזוג אותו הם מגלמים ב"צמודים". "הסרט הזה הוא בחינה של הפחדים האישיים של אנשים סביב מונוגמיה, ואיפה עובר הגבול בין מערכת יחסים יפה לבין תלות רעילה", עונה ברי. "אבל כפי שדייב אמר לפני כן, זה נחמד שהעבודות שלנו כוללות גם זמן בנפרד אחד מהשנייה, כך אנחנו שומרים על עצמאות. אנחנו מתגאים בכך שיש לנו קשרים עם חברים, ואנחנו מבלים גם לבד עם החברים שלנו, אני חושבת שזה מאוד חשוב".

בשלב הזה, פרנקו מצטרף לתשובה ושניהם משלימים אחד לשנייה את המשפטים, בתצוגה זוגית אותנטית:
"אנחנו כמובן אוהבים לבלות זמן ביחד, אנחנו נמצאים אחד סביב השנייה כל הזמן, אבל אנחנו גם מעריכים מאוד את הזמן שלנו לבד. ולכן במהלך השבוע אנחנו די נפרדים", הוא אומר והיא ממשיכה: "אנחנו עושים את הדברים שלנו במהלך היום, ונפגשים בערב"; "בדיוק", הוא מאשר, "אבל אז יש לנו גם את השגרות התלותיות שלנו, כמו בימי ראשון שאנחנו נשארים במיטה כל היום".
ברי: "אנחנו עושים מעין יום ראשון עצלן".
פרנקו: "מזמינים דונאטס, רואים ארבעה סרטים ופשוט סוגרים את עצמנו מהעולם".
ברי: "זה באמת עניין של איזון".