נצפו לאחרונה בהוליווד: הכוכבים הישראלים שנעלמו עקבותיהם

הסיפור של בנות משפחת ברנר מוכיח שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ ההוליוודי שעליו הוא מטפס. לא משנה בני כמה אתם, ודאי גדלתם על יפצ'וק הבלונדינית הקטנטונת מ"הלהקה". כמה שנים אחרי החליטה סמדר ברנר, הכוכבת העולה שגילמה אותה, לארוז את עצמה ולהתעופף למדינה בה השטרות ירוקים יותר. מצוידת בכמה שלאגרים ישראליים ברזומה ("דיזינגוף 99", "אדון לאון"), הגיעה ברנר לטרוף את הוליווד. ב-1984 לוהקה לתפקיד קטן בסרט "המתופפת הקטנה" לצד דיאן קיטון. שנתיים לאחר מכן הפציעה בעוד להיט ישראלי, סרט הגששים "הקרב על הועד", ובשנת 1987 הואיל בטובו אסי דיין ללהק אותה לסרטו "פוטו רומן". החלום ההוליוודי של סמדר לא נגנז לאורך השנים, ובשנת 2002 היא הצליחה להשתחל לקאסט של הדרמה המביכה בכיכובה של ג'ניפר לופז, "עד כאן". היא גילמה בסרט מזכירת עורך דין, שלופז מתעקשת להיכנס אליו, ובזאת תמו דקות המסך. לפני שלוש שנים קיבלה את התפקיד הקולנועי האחרון שלה עד כה, בסרט האמריקאי הכושל של חיים בוזגלו "סשן" בכיכובה של בר רפאלי. סמדר בת ה-63 עדיין גרה בלוס אנג'לס ובשנה שעברה אפילו זכינו לצפות בהצצה לחייה בסדרת הדוקו של HOT, "מחוברים פלוס", שם שימשה כסייד קיק מוצלח לבתה, שירלי ברנר.

עם סיום לימודי המשחק בתיכון "תלמה ילין", לוהקה מילי אביטל לראשונה לתפקיד ראשי בסרט הטלוויזיה "החברים של יעל". היא מיד סומנה כהבטחה ענקית, ואף זכתה בשנת 1991 בפרס אופיר על תפקיד המשנה בסרט "מעבר לים", בו חלקה סצנת סקס לוהטת עם שר האוצר לעתיד, יאיר לפיד. בשנת 1993 כיכבה בתפקיד הראשי בסרט הנעורים "גרופי", ומיד לאחר מכן המריאה ללימודי קולנוע בארה"ב. ממש כמו בסרטים, בזמן שמלצרה במסעדה במנהטן, צדו אותה מפיקים הוליוודיים והיא התברגה לתפקיד מרכזי בסרט "סטארגייט" לצד כוכבי הניינטיז, קורט ראסל וג'יימס ספיידר. בהמשך לוהקה לצד ג'וני דפ במערבון של ג'ים ג'ארמוש, "איש מת" ולצד קלייר דיינס בסרט "חתונה פולנית". בשנת 1998 כיכבה לצד דייוויד שווימר (רוס מ-"חברים") בקומדיה הרומנטית "נשיקה בין חברים", הם התאהבו והפכו זוג, מה שאוטומטית העלה את המניות ההוליוודיות של אביטל.

מערכת היחסים עם שווימר לא החזיקה מעמד, ואחרי תקופה של מינגלינג נוצץ על שטיחים אדומים, אביטל המשיכה לכתת רגליה לאודישנים. היא לוהקה לעוד סרטים שבטח לא שמעתם עליהם כמו "הנערה הצעירה והמונסון" ו-"פרסטון טילק", התארחה מספר פעמים ב"חוק וסדר", ואפילו חזרה לאפיזודה קצרה על המסך הישראלי בסדרה "שבתות וחגים". הופעותיה האחרונת על המסך הגדול נרשמו ב-2004, אז כיכבה ב"אהבה קולומביאנית" לצד אסי כהן, ב-2005 בסרט האמריקאי "מתי אנו אוכלים" וב-2007 בסרט הישראלי "נודל". במקביל כיכבה כקורדליה בהפקה של ״המלך ליר״ בתיאטרון בלוס אנג׳לס, ואפילו זכתה לתפקיד בסדרה "נזקים" בכיכובה של גלן קלוז. היא חזרה לכותרות בארץ, כשהשתתפה בסדרת הטלוויזיה המוערכת "חטופים". אביטל בת ה-41 מתגוררת היום בניו יורק עם בעלה התסריטאי צ'ארלס רנדולף ושני ילדיהם, ויתכן שעדיין לא שמענו ממנה את המילה האחרונה.

מי לא מכיר את סלומוניקו מסרט הבורקס הבלקני "סלומוניקו" ומסרט ההמשך שלו, "יהיה טוב סלומוניקו"? השחקן ראובן בר-יותם, שגילם את דמותו, גדל במשפחה של יוצאי סלוניקי בשכונת פלורנטין התל אביבית, והחל את הקריירה שלו בתיאטרון ("אהל" ומראשוני "תיאטרון חיפה"). משם הגיח ללונדון ולרומא, שם שיחק בתפקיד קטן בסרט "שני אויבים". כשעזב את התיאטרון הרפרטוארי, החל להופיע בקומדיות עממיות והשתתף בכעשרה סרטים ישראלים, ביניהם "תעלת בלאומילך", "בלומפילד" ועוד. תפקידו כסלמוניקו בשנת 1972 הפך אותו לכוכב גדול בארץ, אבל לבר-יותם זה כנראה לא הספיק. לאחר שגילם את אחד מחטופי המטוס ב"מבצע יהונתן" הקלאסי, עלה בעצמו על מטוס בשנת 1977 במסע בעקבות פסלון האוסקר.  

 אפרת לביא

אפרת לביא הייתה ה"איט גירל" של ישראל בשנות השבעים. אתם בטח מזהים אותה בתור רחל, אהובת לבו של יהורם גאון ב"קזבלן" (1973), או כנעמי, אהובת לבו של יהודה ברקן בסרט הפולחן "כץ וקרסו" (1971), בתור חנה בסרט "מיכאל שלי" (1975), או אולי כאהובתו של זאב רווח בסרט הבורקס "רק היום" (1976). אחרי תפקידים ראשיים רבים בקולנוע הישראלי, כשבמקביל הופיעה גם על במות "הבימה", זכתה לביא במלגה מטעם קרן שרת, ובשנת 1977 עלתה על מטוס לניו יורק ללמוד משחק אצל המורות והאגדות, אוטה האגן וסטלה אדלר. במהלך השהות שם היא התאהבה והתחתנה עם רופא ישראלי שהתגורר בארה"ב. הם עברו ללוס אנג'לס והשתקעו שם, ובינתיים לביא סיימה תואר שני בריפוי במחול.

במהלך שנות השמונים לביא הופיעה בעוד שלושה סרטים ישראלים ("מחבואים", "רומן בהמשכים", "תל אביב לוס אנג'לס"), אבל עדיין לא הצליחה להטביע את חותמה בהוליווד. בשנת 1986 היא קיבלה תפקיד אזוטרי של אחות ב"צעירים חסרי מנוח" ושנה לאחר מכן הופיעה כניצבת לצד מדונה בקומדיה "מי הנערה הזאת?". בשנת 1995 הצליחה להשתחל לתפקיד קטנטן בשובר הקופות של רוב ריינר, "הנשיא מאוהב". היא גילמה את אשתו של נשיא צרפת, אבל כנראה שלא הצליחה להותיר רושם רב מדי על המלהקים בהוליווד, כי זו הייתה הפעם האחרונה שנצפתה לביא על המסך האמריקני. בשנת 2011 צצה במפתיע בסרטו של אסי דיין "ד"ר פומרנץ". לביא בת ה-64 עדיין חיה על ציר ארה"ב-ישראל, היא עוסקת ביוגה ומאמצע 2012 החלה להופיע בתיאטרון הרצליה בהצגה "פימה" לצידו של דובל'ה גליקמן. מן הסתם אנו צפויים להיתקל בפניה הצעירות והיפות גם השנה, כשנדליק את הטלוויזיה במהלך יום העצמאות.

אפרת לביא היא לא הלביאה הישראלית היחידה שניסתה את מזלה מעבר לים, היום יש לנו את ענבר לביא שעושה את צעדיה ההוליוודיים הראשונים, אבל כבר בשנות השישים המוקדמות שלטה במדורי הרכילויות שחקנית בשם דליה לביא. הכוכב האמריקני קירק דאגלס (אבא של מייקל), שהגיע לארץ לצילומי הסרט "עושה הלהטים", הוקסם מהילדה החיפאית היפיפייה, והציע להוריה לקחת אותה איתו להוליווד. ההורים סירבו כי היו להם תכניות אחרות בשבילה, והיא נשלחה ללימודי מחול בשבדיה, שם רקדה באופרה המלכותית של שטוקהולם. בשנת 1955 זכתה להופעת הבכורה שלה על המסך בסרט שבדי, אך הקריירה שלה נקטעה כשנאלצה לשוב ארצה עם פטירת אביה. אחרי כמה שנים של דוגמנות, הופיעה לביא לצדם של אורי זוהר וגילה אלמגור בסרט "חולות לוהטים" ב-1960. נישואיה הראשונים לבעל קניון בצרפת הובילו אותה לפריז, שם לוהקה מיד למספר סרטים צרפתיים מפוקפקים, ובמקביל הספיקה להחליף בעלים.

אין ספק שלא היה קל לגדול בחיפה (או בכל עיר אחרת בארץ) עם שם כמו חיה הררית. אבל עם השם הזה פצחה הררית בקריירת המשחק שלה בתיאטרון הקאמרי, שם שיחקה בשנת 1954 במחזמר "קזבלן". שנה לאחר מכן קיבלה את תפקידה הראשון בקולנוע בסרט "גבעה 24 אינה עונה". באותה שנה קיבלה גם את התפקיד השני והאחרון שלה בקולנוע הישראלי בסרט "אבן על כל מיל", שהפך אותה רשמית לכוכבת ישראלית מן המניין. היא הגיעה עם הסרט לפסטיבל קאן, שם צד אותה הבמאי האיטלקי פרנצ'סקו מאזלי לסרטו "נערת היום", ומשם פנתה הררית לכבוש את הוליווד.

הררית הוחתמה בחברת "MGM" לחוזה בן ארבע שנים, ואף זכתה לתפקיד הנשי הראשי באפוס עתיר האוסקרים, "בן חור", לצד צ'ארלטון הסטון. למרות נקודת הפתיחה המופלאה שלה, הקריירה שלה לא הצליחה לזנק משם. היא הופיעה במספר סרטים כושלים ("השותף הסודי", "מלכת האטלנטיס", "ההסתערות האחרונה" ועוד), ובמהלך שנות ה-60, לאחר שנישאה בשנית, פרשה מקריירת המשחק וניסתה את מזלה בכתיבת תסריטים. גם את העיסוק זה היא עזבה אחרי מספר שנים. הררית בת ה-83 מתגוררת היום לבדה בבקינגהאמשייר ההררית שבאנגליה.

אמנם זיוה רודן-שפיר נשמעת כמו שופטת בכירה (או לפחות משרד עורכי דין), אבל בשנות החמישים השם הזה התנוסס על שערי המגזינים הכי נחשבים במדינה כמו "עולם הקולנוע" ו-"העולם הזה". לאחר שנבחרה בצעירותה ל"מלכת היין" ביקב של זכרון יעקב, אימצה לשמה זיוה שפיר גם את השם רודן, על שם הפסל אוגוסט רודן אותו העריצה, ויצאה לכבוש את קרשי תיאטרון "הבימה". בהמשך השתתפה בהצגות פנטומימה בתיאטרון "הקאמרי" לצד שייקה אופיר. בשנת 1954 הופיעה לצד חיה הררית בסרטים "אבן על כל מיל" "גבעה 24 אינה עונה", ובהמשך גם בסרט "ראשים למעלה". בשנת 1956, בזמן שכיכבה במדורי הרכילות המקומיים, זיוה נסעה לארה"ב, ואז חזרה זמנית לישראל ונישאה לבעלה הראשון, ומיד חזרה להסתער על הוליווד.

היא הופיעה במערבון "Forty Guns" בשנת 1957, ובשנים לאחר מכן נצפתה בהופעות אורח בסדרות טלוויזיה, בעיקר בתפקידי זרות (זמרת צוענייה, אינדיאנית, מצרייה וחיות אחרות). כשהבינה שהמזל לא משחק לטובתה, החליטה זיוה לקדם עצמה בצילומי עירום למגזין Scamp‏, שמיד פורסמו גם בשבועון "העולם הזה" בישראל, והיכו בתדהמה את החברה השמרנית כאן. לאורך שנות השישים היא המשיכה להופיע בסרטים שונים (כמה סרטי אלביס פרסלי ובסרט "שערי סין" לצד נט קינג קול), כשבמקביל פורסמו במדורי הרכילות בארץ תמונות שתיעדו את התנאים הקשים בהם היא חיה בהארלם. בשנת 1972 חזרה זיוה לישראל לגיחה קולנועית אחרונה בקומדיית הקאלט "999 עליזה מזרחי". היא מיהרה לשוב ללוס אנג'לס, נישאה והתגרשה שוב ושוב. זיוה חגגה החודש את יום הולדתה ה- 79 בארה"ב, וכל היודע דבר על מקום הימצאה מתבקש לחייג 911.