כבר לא יהיה לנו חבר כמותו

החלק הכי כואב בילדות הוא להתעורר ולגלות את האמת על החיים. המוות של רובין וויליאמס הוא בדיוק דוגמא להתפכחות הזאת. בשבילנו הוא היה פיטר פן, הג'יני מאלאדין. לחלקנו, הילדים הגדולים יותר, הוא היה גם פופאי המלח ומורק החייזר המפוזר. המוות של רובין וויליאמס כואב לנו בדיוק שם, בשארית התמימות הזו שעוד נותרה בנו אחרי שגילינו שגברת דאוטפייר לא קיימת, למרות שאנחנו צריכים אותה היום יותר מתמיד.

המוות של רובין וויליאמס כואב לנו כי חוץ מליצן עצוב איבדנו גם שחקן ענק. כל פעם שהיינו רואים את רובין וויליאמס ברשימת השחקנים של סרט דרמטי חדש היינו יודעים שהוא יהיה כנראה בדמותו הרצינית, בדרך כלל עם זקן מאפיר – והוא יגנוב את ההצגה. כך זה היה בתפקידו הענק ב"פישר קינג", ב"בוקר טוב וייטנאם, ב"ללכת שבי אחריו" וכמובן ב"סיפורו של ויל האנטינג", עליו זכה בפרס האוסקר.

לאחרונה הוא התארח בפרק של "לואי", בקטע שמצמרר לראות היום ובו שני הקומיקאים הגדולים האלה נפגשים ליד הקבר הטרי והבודד של חבר משותף. משם הם ממשיכים יחד למועדון חשפנות וגורמים לעובדות במקום לבכות על אובדן הלקוח הנאמן שלהן. הסצנה נגמרת בכך שלואי מבטיח לרובין וויליאמס שהוא יגיע להלוויה שלו במידה והוא ימות קודם. זה מצמרר, כי בעוד לואי תמיד חשף את הכאב והמצוקה שלו דרך מופעי הסטנד-אפ וסדרות הטלוויזיה שלו – רובין וויליאמס השתמש בקומדיה בתור מסכה כדי להסתיר את האמת שלו מאיתנו.

תשובה.

שֶׁאַתָּה כָּאן—שֶׁהַחַיִּים קַיָּמִים, וְהַזֵּהוּת;

שֶׁהַמִּשְׂחָק הָעֱזוּז נִמְשָׁךְ, וְאַתָּה תִּתְרּם שִׁיר'.

מה השיר שלכם יהיה?".

יהי זכרו ברוך

(תרגום השיר של וולט ויטמן: משה דור)