הבמאי פייטון ריד עובד בהוליווד כבר למעלה מ-20 שנה, אבל רק בשנים האחרונות הוא התחיל לביים שוברי קופות גדולים באמת. כל זה הודות ליקום הקולנועי של מארוול, שגייס את ריד לשורותיו כדי לביים את "אנטמן" (אחרי שהבמאי המוערך אדגר רייט פוטר מהפרויקט).

בסרט הראשון הכרנו את סקוט לאנג, שהופך לאנטמן כשהוא לוקח חלק בפרויקט מסתורי שבמסגרתו הוא זוכה ללבוש חליפת-על שיכולה להקטין אותו לגודל של נמלה (ומעת לעת גם להגדיל אותו לגודל של ענק-על). הצלחת הסרט הראשון הולידה שני סרטי המשך. הסרט השלישי, "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" עלה לאקרנים השבוע, ובו אנחנו פוגשים את הנבל הגדול הבא של היקום הקולנועי של מארוול - קאנג, אותו מגלם המועמד לאמי ג'ונתן מייג'ורס ("ארץ לאבקראפט"). 

"היה לי חשוב להציב את אנטמן והצרעה מול נבל גדול באמת.  קאנג הכובש לא הופיע עוד בסרטים של מארוול", מסביר ריד בשיחה עם mako. "דיברנו על כך עם קווין פייגי והיינו מאוד נחושים להביא אותו. אנחנו אוהבים את המחשבה ש'הנוקמים' שקאנג יתמודד איתם הם הנוקמים הכי פחות צפויים. הרי אם אתה מכריז שקאנג יילחם באנטמן והצרעה - אני אהמר על קאנג. אהבנו את המתח שבעימות העקום הזה".

מאז ההכרזה על כך שג'ונתן מייג'ורס יגלם את קאנג ויהיה למעשה "התאנוס הבא" של סרטי מארוול, הציפיות לקראת הסרט עלו באופן דרמטי. איך התמודדת עם זה?
"בחרנו את ג'ונתן לתפקיד אחרי שבחנו שחקנים רבים אחרים. כבר תקופה ארוכה שאני אוהב את מה שהוא עושה. הפיזיות שלו מרשימה, והליהוק שלו מביא לסרט אנרגיה שונה לחלוטין משאר סרטי 'אנטמן' הקלילים. הסרט נפתח בכך שסקוט נח על זרי הדפנה ופול ראד ואני דיברנו כבר על כך שבסרט השלישי אנחנו רוצים לזרוק את סקוט לזירה, לכסח אותו קצת".

הסרט החדש מתחיל כשניסוי מדעי מרשים שערכה בתו של סקוט, קאסי, משתבש, וארבעת הדמויות הראשיות נזרקות לממלכת הקוואנטים: יקום מקביל וביזארי שמלא ביצורים משונים, פינות קטנות שבהן כל מה שיכול לקרות קורה וסמטה אחת בה מתרחשת הדגמה קורעת מצחוק למשל החתול של שרדינגר. ביקום הזה ג'נט, אמה של הופ (הצרעה בסרטי אנטמן), הייתה לכודה 30 שנה, ושם פגשה לראשונה את קאנג – הנבל שיוביל את סרטי מארוול בעתיד הקרוב.

ניתן לראות כמה אתה אוהב סיפורי הרפתקאות ומדע-בדיוני. על אילו סרטים גדלת שעוררו בך השראה לקראת הסרט הזה?
"גדלתי על ספרים כמו 'מדריך הטרמפיסט בגלקסיה' וסרטים כמו 'מלחמת הכוכבים', 'פלאש גורדון' ו'ברברלה', אבל מצאתי השראה לסרט הזה בקומיקס, נובלות גרפיות ועטיפות ספרי מדע-בדיוני משנות השמונים. שאבנו השראה גם מצילומי אלקטרונים מיקרוסקופיים מהחיים האמיתיים. יש צלם בשם מייקל אוליברי, שעובד עם המעבדה המדעית באוניברסיטת ג'ורג'יה, שם הוא מצלם חלקיקים שנראים בתמונות שלו כמו נופים מרהיבים. הסתכלנו על כל הצורות האלה, האנרגיה המרחבית שהייתה שם, וזה השפיע על העיצוב של ממלכת הקוונטים".

קאנג ב"אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" (צילום: courtesy of Marvel Studios, פורום פילם)
יוביל את סרטי מארוול בשנים הקרובות. ג'ונתן מייג'ורס | צילום: courtesy of Marvel Studios, פורום פילם

זהו שלב מאוד מורכב עבור היקום הקולנועי של מארוול עם מושגים כמו המולטיוורס, פיזיקת הקוונטים, עולמות מקבילים. מה בחרת לעשות כדי שהצופים לא יירתעו מכל אלה?
"לאורך הרכבת הסיפור, כתיבת התסריט, הכנת הסרט והצילומים שלו - הבנו שעלינו להיזהר. גם ב'אנטמן והצרעה' הצגנו את הרעיון של שזירה קוונטית; אם אתה פיזיקאי קוונטים אמיתי אתה יודע שזה קונספט מורכב מאוד. כקולנוען, אתה לא רוצה שהקהל שלך יתפוס את ראשו, ינסה להבין מה קורה ובינתיים לא ישים לב לסיפור שאתה מנסה לספר.

"הפעם, כשהתעמקנו בממלכת הקוונטים ובמשל החתול של שרדינגר, ניסינו להבין מה הגרסה הקומית-ויזואלית לכל אלה שתקדם את הסיפור על הדמויות שלנו. אבל מי שהתבלבל נמצא בחברה טובה כי זה יכול לשגע לך את המוח. ניסינו להבין כמה מכל זה הסרט יכול להחזיק, וכמה מזה ירחיק את הקהל מהאקשן, הדמויות והסיפור. בסופו של דבר, מה שסקוט חושש ממנו זה האובדן האפשרי של הבת שלו, שחידשה איתו את הקשר אחרי שנים שבהן הוא פיספס את כל תהליך ההתבגרות שלה".

בהתחשב בעובדה שצופים צעירים יותר הם קהל היעד של הסרט, היה מאוד מעניין לראות בסרט הזה שחקנים מבוגרים כמו מייקל דאגלס ומישל פייפר.
"עבורי, מה שמבדל בין סרטי 'אנטמן' לשאר סרטי ה-MCU זו העובדה שמדובר בסיפורים דוריים על משפחה. מייקל דאגלס ומישל פייפר הם מבחינתי אנטמן והצרעה המקוריים כי בקומיקס הדמויות שלהם היו ממקימי הנוקמים. כשכולם נזרקים לממלכת הקוונטים, אפשר לראות איך ג'נט מתעוררת לחיים ולהבין שאלו החיים האמיתיים שלה ושהיא הייתה גיבורה בזכות עצמה. גם האנק כמו מתעורר לחיים כשהוא מגיע לממלכת הקוונטים - הוא נלחם בכוחות של קאנג, טס בחלליות וממשיך לטפח את האובססיה שלו לנמלים.

מתוך "אנטמן והצרעה: קוונטומאניה" (צילום: courtesy of Marvel Studios, פורום פילם, יחסי ציבור)
אחד הדברים הכי מספקים בסרטים האלה זו ההזדמנות לביים אותם". מיישל פייפר ומייקל דגלאס | צילום: courtesy of Marvel Studios, פורום פילם, יחסי ציבור

"אחד הדברים הכי מספקים בסרטים האלה זו ההזדמנות לביים את מישל פייפר ומייקל דגלאס, שני שחקנים שהם אצולה הוליוודית ובייחוד מישל, שבאיזשהו שלב עומדת במרכז הסרט. היא היחידה שיש לה היכרות מוקדמת עם קאנג, ומערכת היחסים שלה איתו משפיעה על כל הדמויות. זה אחד הדברים שאני הכי גאה בהם בסרטים האלה, כי מישל פנטסטית בסרט הזה, ואני גם מאוד שמח לראות שם את מייקל". 

אבל עם כל הכבוד למארוול, לפייטון ריד יש קרדיט אחד שאסור לשכוח: מדובר באיש שהביא לנו את "מעודדות צמודות". יש כאלה שיחשבו על הסרט ההוא כעל עוד קומדיית נעורים קלילה, אבל במבט לאחור קשה לפספס כמה היא קולנועית, כמה הקצב שלה מוזיקלי ואיך היא נטועה ישירות במסורות קולנועיות ותיקות. גם אחרי "מעודדות צמודות", ריד התמקצע בבימוי קומדיות מושקעות, קולנועיות ומצליחות כמו "לגמור עם האהבה", "יס מן" ו"הצד שלו, הצד שלה". 

כמי שגדל על "מעודדות צמודות", מעניין אותי לדעת: האם אתה מוצא איזשהו קו ישיר שמחבר בין הקומדיות שביימת בתחילת שנות ה-2000 לסרטי האקשן עתירי התקציב שאתה מביים עבור מארוול?
"אני שמח לדעת שאתה מעריץ של 'מעודדות צמודות', זה מאוד משמח אותי", אומר ריד. "אני חושב שאותן קומדיות וסרטי מארוול הם סרטים שמנסים לאזן בין שני דברים: 'מעודדות צמודות' היה קומדיית מעודדות תחרותית שבו זמנית מנסה להתמודד עם סוגיית של גזע, פריווילגיה וניכוס תרבותי. זו הסיבה שנמשכתי ל'אנטמן': סקוט הוא אדם נורמלי פשוט שנשאב ליקום הבלתי-רגיל הזה. זו בעצם קומדיה מונעת דמות. עבורי, כל שלושת סרטי 'אנטמן', וספציפית 'קוונאטומניה', הם קומדיות גדולות שהופקו על ידי אולפן קולנוע חשוב.

פייטון ריד (צילום: Hanna Lassen, getty images)
"מארוול הם מהאולפנים הבודדים שמפיקים קומדיות שלא כוללות רק אנשים שיושבים ומספרים בדיחות". פייטון ריד | צילום: Hanna Lassen, getty images

"אנחנו בתקופה שבה אולפני קולנוע מפיקים פחות קומדיות, ואלו הסרטים שאני הייתי מביים בעברי. עדיין מפיקים קומדיות בשביל שירותי הסטרימינג, אבל מעט מאוד קומדיות שהופקו על ידי אולפני הקולנוע הגדולים יוצאות לבתי הקולנוע. אולפני מארוול הם מהאולפנים הבודדים שמפיקים קומדיות שלא כוללות רק אנשים שיושבים ומספרים בדיחות. אני אוהב קומדיות מונעות דמות שבהן העשייה הקולנועית רלוונטית לקומדיה עצמה: קומדיה פיזית, קומדיה שבה המצלמה היא חלק מהבדיחה".

כמו סיקוונס הפתיחה של "מעודדות צמודות".
"בדיוק. היו גרסאות מוקדמות בהן דיברנו על האפשרות שנביים נאמבר מוזיקלי בלב ממלכת הקוונטים, למרות שלא חשבנו שיהיה רעיון טוב לשלב בו מעודדות – זה נראה לנו כמו צעד רחוק מדי".