אחרי שנים, מתיו מקונוהיי חוזר בדרמה מטלטלת: "רוצה שהצופים יזיעו וייסחפו"

בין מגפת הקורונה לכאוס הכללי בשנים האחרונות, בטח לא שמתם לב שזוכה האוסקר מתיו מקונוהיי לא הופיע על המסך הגדול מאז 2019 - הפעם האחרונה הייתה בסרט הפעולה "הג'נטלמנים" של הבמאי הבריטי גאי ריצ'י, שהפך מאז לסדרה בנטפליקס. אבל כל זה עומד להשתנות בסוף השבוע הקרוב: סרטו החדש של מקונוהיי, "האוטובוס האבוד", עולה לשירות הסטרימינג אפל TV פלוס, ובארה"ב יוצג במקביל גם בבתי הקולנוע.

הסרט מבוסס על דרמה אמיתית שהתרחשה במהלך שריפות הענק ביערות בצפון קליפורניה בנובמבר 2018 - אסון כבד שגבה את חייהם של 97 אנשים וגרם לנזק מוערך של כ-3 מיליארד דולר, מה שנחשב לשריפה הקטלנית ביותר בהיסטוריה של קליפורניה. עלילת הסרט מתמקדת בניסיון ההצלה של 22 ילדים, אותם הוריהם לא הספיקו לאסוף בזמן שהוכרז מצב חירום בבית הספר. הילדים הועלו במהירות על אוטובוס הסעות אקראי, במטרה להביאם בשלום למרכז סיוע מיוחד, שם יוכלו הוריהם לאסוף אותם. את הנסיעה מלווים נהג בשם קווין מקבי, אותו מגלם מקונוהיי, ומורה מבית הספר, אותה מגלמת זוכת האמי וגלובוס הזהב אמריקה פררה ("בטי המכוערת", "ברבי").

"גדלתי בדרום קליפורניה כך ששריפות ענק הן שגרתיות, כמו גם תרגולי אש בבית ספר בתור ילדה - אז זה די צפוי", אומרת פררה לכתב mako, בריאיון זום משותף עם מקונוהיי. "ב-20 השנים האחרונות אני מתגוררת בניו יורק, ושם התמודדנו עם השלכות השריפות בקנדה והעשן שנדד עד לניו יורק. ילדים לא יכלו ללכת לבתי הספר, אמרו לנו לא לצאת החוצה. לכן אני מרגישה שזה היה משהו נוכח עבורי תמיד, שבשנים האחרונות רק הולך ומתגבר.

"סיימנו לצלם את הסרט כשהשריפות בלוס אנג'לס החלו", אומרת פררה, ומזכירה את שריפות הענק בעיר אשר פרצו בינואר 2025. "זה היה הלם - הרי בדיוק חיינו בעולם הזה, כך שלראות את הכל קורה בחיים האמיתיים היה שוק, אם כי לא בהכרח מפתיע. אני חושבת שמה שאנחנו עדים לו זאת המציאות החדשה שלנו וזה קורה בכל העולם".

מקונוהיי: "בדומה למה שאמריקה אומרת, הרלוונטיות והמיידיות של מה שקרה עם השריפות בקליפורניה לאחר הצילומים היה מצמרר. היו לנו גם לא מעט שריפות בטקסס, שם אני מתגורר. וכמו שאמריקה אומרת, זאת מציאות חדשה. אין ספק שהנושא של הסרט שלנו הוא רלוונטי יותר כעת, אבל הוא גם היה רלוונטי לפני עשור ויהיה רלוונטי בעשור הבא. לא תהיה לנו שליטה, לא נספיק לפצח כיצד להפחית את כמות השריפות. ולכן, כל עוד אנחנו ממשיכים ללמוד מה ביכולתנו לעשות בנידון, מהו טיב היחסים שלנו עם אמא אדמה, זה ימשיך להיות רלוונטי".

אנחנו חיים בתקופה של שריפות מכל מיני סוגים בכל רחבי העולם. מה עוזר לכם (כמאמר המוטו המפורסם של מקונוהיי) "פשוט להמשיך לחיות"?
מקונוהיי: "ובכן, דבר ראשון להודות שזוהי המציאות - אפילו שזה לא מוצא חן בעינינו - וגם לא להתכחש לכך שזה מה שמתרחש. בין אם אלו שריפות ענק או אנשים שעושים מעשים מרושעים, או כאלה שאנחנו עושים. להודות בכך שזה חלק ממי שאנחנו - ובואו נודה, אנחנו לא כאלו מתקדמים כמו שאנחנו חושבים. במקום לקבל את מה שהוטל עלינו אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו עושים בנדון. האם זוהי אופטימיות? כמובן. אבל לדעתי אופטימיות, במובן הכי אמיתי שלה, היא הישרדות - אחרת מה עוד תעשה חוץ מאשר פשוט להמשיך לחיות? מהי החלופה? החלופה היא גרועה".

איך היה לעבוד עם הילדים בצילומים? האם שאבתם השראה מההורות שלכם במציאות?
פררה: "היה כיף איתם. ילדים נוטים לחיות את הרגע ולהיות לגמרי בלתי צפויים, ולכן זה היה מרכיב נוסף שהשאיר אותי מאוד נוכחת באותו הרגע. למרי היו הרבה דברים שחלפו בראשה בזמן הנסיעה באוטובוס, אחד מהם היה התפקיד ששימשה עבור הילדים - לבדוק מה קורה איתם, לנסות ולגרום להם לחשוב חיובי ולרסן את כמות הפחד והטראומה שהם הרגישו. עצם היותם של הילדים היה חלק גדול בהבנה שלי לגבי איך מרי שומרת על הראש שלהם מעל המים, ואיך היא שומרת את עצמה אל מול הפחד והחורבן, באותם רגעים שבהם היא עוצרת ומבינה מה על הכף מבחינתה".

מקונוהיי: "עבורי זה מאוד שונה מאיך שאני בחיים האמיתיים. אני מרגיש הרבה יותר בנוח בסביבת ילדים מאשר הדמות שגילמתי, קווין. לא נוח והוא אינו רגיש לצרכים שלהם, הם ישבו בשקט עד שהאוטובוס הגיע ליעדו ואז ירדו ממנו, כך שהייתי הרבה פחות מעורב בהשוואה לקשרים שיש לי במציאות עם ילדים בגילאים הללו".

הדור הקודם והדור הבא

מקונוהיי אומנם אינו מייחס בריאיון חשיבות מיוחדת לצילומי הסצנות עם קבוצת הילדים, אך בפועל ההורות שלו הייתה די מרכזית בנעשה מאחורי הקלעים. בנו האמיתי, לוי מקונוהיי, בן 17, מגלם בסרט את בנו המתבגר של קווין, ואמו של מקונוהיי - קיי מק'קייב - מגלמת את אמו של קווין. חלק מרכזי בסיפור המסגרת של העלילה מתמקד ביחסים הרעועים בין דמותו של מקונוהיי לבנו היחיד, כאשר הדאגה לשלומו וחוסר הוודאות לגבי גורלו לאחר פריצת השריפות, לצד הדאגה לאמו המרותקת לכיסא גלגלים, מעסיקים אותו בזמן שהוא מתמקד במשימת חילוץ הילדים הקטנים.

הבכורה העולמית של הסרט בפסטיבל טורונטו לפני כחודש הייתה חגיגה משפחתית למקונוהיי, שהגיע עם אמו ובנו, וגם עם אשתו, הדוגמנית הברזילאית קמילה אלבס. על הבמה בתום ההקרנה, כשבנו לוי לצידו, סיפר מקונוהיי: "אמא שלי תמיד נהגה להופיע, ויחד גם הופענו בסרט 'ברני' ב-2011, כך שהיא שיחקה מאז ומעולם - אבל לא היה לי מושג שהבחור הצעיר הזה מעוניין במשחק.

"לפני שלקחתי על עצמי את הג'וב, שיתפתי את המשפחה בתסריט", סיפר עוד מקונוהיי בפסטיבל. "לוי ראה שיש לקווין בן. הוא שאל אותי בן כמה הוא והשבתי שהוא בערך בגילו, אז לוי שאל, 'אני יכול להיבחן לתפקיד?'. לא אמרתי מילה, זה אפילו לא היה מספיק כדי שאגיב 'אולי' או משהו. ואז הוא חזר וביקש עוד ארבע פעמים, אז אמרתי לעצמי, 'הנה עכשיו הוא מתחיל לעבוד בלהשיג את הרעיון'. השבתי בחיוב, ידעתי שעדיין לא ליהקו את התפקיד".

האב תרגל עם בנו משחק מול מצלמה, ושלח את האודישן המצולם למלהקת. "כתבתי לה שאני חושב שהוא ראוי לקבל אודישן נוסף, והיא אמרה שלדעתה זה מספיק טוב כדי להראות לבמאי פול גרינגראס. אני התלהבתי וביקשתי ממנה שתסתיר את שם המשפחה, כדי שלא יהיה שום מקונוהיי מוצמד לאודישן. היא הסכימה ושיחת הטלפון הבאה שקיבלתי היא מפול שאומר 'זה הבחור!'. כשהוא הבין שמדובר בבן שלי, הוא אמר 'עוד יותר טוב!' - ואז הוא גם ליהק את אמא שלי. למה לא? המשפחה שלי משחקת איתי בסרט רק בזכותו".

בקהל בבכורה ישבו הגיבורים האמיתיים שעליהם מבוססות הדמויות בסרט. לאחר שמקונוהיי העניק להם כבוד, הוא שיתף: "פגשתי את קווין ודיברנו כמה פעמים. כשאתה נכנס לפרויקט עם סיפור המבוסס על אירועים אמיתיים, בתור שחקן - ואני מניח שגם עבור הבמאי - יש על כתפייך הרבה יותר אחריות ויראת כבוד. עם זאת, לא יצרנו סרט ביוגרפי או דוקומנטרי. האירועים בגדול הם אכן מה שקרה, ולמדתי להכיר את קווין - שמעתי אותו מספר את הסיפור שלו פעמים רבות, וכשיהיה לו קשה לדבר והוא נעצר היינו מתעכבים ומשוחחים על מה שבדיוק קרה באותם רגעים. זה דומה למסע שהדמות שלי עוברת בסרט.

"מעבר לזה, הייתה יד חופשית בכתיבת התסריט כדי לשמור על רוח הדברים מצד אחד, ומצד שני לשלב אלמנטים כמו מערכת היחסים בין אב לבנו - מה קורה כשהם חווים את הדבר הנורא הזה. יש שורה נהדרת שפול כתב, ממש לפני שצילמנו את הסצנה, שאני אומר שאני מרגיש שאני מגיע באיחור בתור בן ומגיע באיחור בתור אבא. המוטיב של הזדמנות שנייה שמחלחלת אחרי שצופים בסרט, זה היה חלק מתהליך העבודה שלי על הדמות".

לא פורש מהוליווד, לא נכנס לפוליטיקה (כרגע)

עם רזומה מרשים שכלל סרטים כמו "טריפ נעורים", "עת להרוג", "הזאב מוול סטריט" ו"בין כוכבים", וכמובן "מועדון הלקוחות של דאלאס" מ-2013 - שזיכה אותו באוסקר ובגלובוס הזהב - לצד הסדרה האנתולוגית עטורת השבחים "בלש אמיתי", שבה כיכב לצד חברו הטוב וודי הארלסון, מקונוהיי סיפר במהלך קידום הסרט כי חיפש תפקיד עם עומק ובשר.

"רציתי לבנות דמות שהדינמיקה שלה תדליק אותי, שיהיה לי במה לנעוץ שיניים ולאתגר את עצמי לקלוע במדויק", הוא מסביר. "כשמביטים לאחור אל אירועים שקרו בעבר, יש כל מיני סיבות למה אנחנו בוחנים וחוקרים אותם. זה לא קשור לסטטיסטיקה, מספרים, תאריכים או זמנים. זה כי תמיד יש שם סיפור. לכן בשיחות עם קווין האמיתי הוצאתי ממנו כמה שיותר כדי לקבל תובנות אשר יעניקו לעלילה כולה מסלול דרמטי. אני מקווה שרוח הסיפור עדיין כנה, רצינית ונכונה למה שהוא עבר על בשרו באותו יום. כשאנשים יצפו בסרט, אני רוצה שהם יזיעו וייסחפו לנסיעה המטורפת הזו באוטובוס".

בשנים האחרונות, שבהן נדמה היה כי מקונוהיי לוקח צעד אחורה מהמשחק, הוא הצהיר על שאיפות פוליטיות ואף רמז ששקל להתמודד לתפקיד מושל טקסס. "אני לא יודע עדיין לומר חד משמעית, אבל זה נושא שאני בוחן מזה שש שנים וממשיך ללמוד את הזירה ולהבין מה תהיה המשמעות עבורי - כיצד אוכל לתרום והאם בכלל אתרום? האם יש לי אינסטינקטים נכונים וידע? האם מתאים לי והאם אני מסוגל להיות טוב בזה? במה אוכל להועיל?", אמר לאחרונה בראיון למגזין פיפל. "פוליטיקה אינה בהכרח שפה שאני מדבר, אבל זה ישתנה אם ארגיש שאין לי אלא לפנות לתחום. וזה יקרה כשארגיש שזה מושך אותי בלי שיש לי שליטה ואז אגיד לעצמי, 'כן, אני מוכרח'".

מקונוהיי מעולם לא הביע נאמנות לאחת מהמפלגות המובילות בפוליטיקה האמריקאית, ובמהלך השנים התבטא בביקורת כלפי שתיהן. הוא הסביר כי הדמוקרטים והרפובליקנים חייבים לשאוף להגיע למרכז ולגשר על חילוקי הדעות, ואף הפציר בקולגות בהוליווד לפעול באותה רוח. בכנס של מושלי ארה"ב בשנה שעברה, אמר כי התעשייה אליה הוא משתייך נשלטת בעיקר על ידי השמאל, כך שיש "להרחיב את השיח ולא לבטל אף קולות שמרניים או מתונים - דבר שאנחנו אשמים בו במידה רבה". הוא הוסיף אז: "אל לנו ליפול למלכודת של להיות רק דבר אחד. אם רק נהיה מי שאנחנו - זה כבר יהיה הרבה יותר מיוחד".

במהלך השיחה בפסטיבל טורונטו, מקונוהיי משתף שהציפייה לדבר הבא שמגיע מעבר לפינה היא שמפיחה בו תקווה. "אני תמיד חייב להתרגש לקראת משהו שמתקרב", הוא אומר, "תחושת הסיפוק האמיתית שמעניקה לי בריאות נפשית ורוחנית, היא שיש לי למה לצפות. כי כשאין לך סיבה טובה לקום בבוקר מהמיטה, זה השלב שאתה עושה שגיאות, מעשים שלא יחזירו לך תמורה. ולכל אחד בצורה כזו או אחרת יש את הזכות לצפות למשהו, ועדיין עלייך לעבוד כדי לגרום לדברים לקרות. טיילתי לא מעט בעולם, פגשתי מגוון אנשים ותרבויות, ואני חושב שזה מכנה משותף להרבה אנשים. אני לא רוצה בהכרח לקרוא לזה 'אושר', כי זה מושג מאוד רחב שכל אחד מגדיר עבור עצמו".

מהו אושר עבורך?
"הנישואים לאשתי והמשפחה שלי. המקצוע בשגרה זה משחק, אבל אני הרבה יותר נהנה ממנו בזכותם. אני משתף אותם בהצעות לפרויקטים שמגיעים לשולחני, הם באים לבקר אותי בסטים של צילומים. הם יחד איתי, וזה מסב לי יותר הנאה מהמקצוע. אני יותר שלם בבחירות המקצועיות והם עוזרים לי לשמור רגליים על הקרקע".