ההופעות הקולנועיות הכי טובות שמעולם לא ראיתם

קשה לחשוב על דוגמא איקונית יותר מזו של המחשב השולט בספינת החלל בסרטו של קובריק מ-1968, קם על יוצרו והורג כמעט את כל האסטרונאוטים בחללית כדי להגן על משימתו עד שהוא מוכנע באמצעות כלי עבודה פשוטים. ריין העניק להאל טון מרגיע ומלא ביטחון, העומד בניגוד מוחלט לסכנה שבה נמצאים בני האדם שבאחריותו. ההופעה הקולנועית שלו צוטטה באינספור יצירות אחרות לאורך השנים והעניקה השראה לדמויות דומות, בין השאר גם דמותה של סמנת'ה ב"היא" ובינות מלאכותיות נוספות.

עם כל הכבוד לדון צ'ידל וגווינית' פאלטרו, לרוברט דאוני ג'וניור יש מערכת יחסים הדוקה אחת לאורך כל שלושת סרטי "איירון מן" ו"הנוקמים" – ואנחנו כמובן מתכוונים לג'ארביס, מערכת ההפעלה עם הבינה המלאכותית שמסייעת לו ליצור ולשכלל את השריון שלו. במיתולוגיה המקורית, ג'ארביס היה אדם אמיתי - משרתו הנאמן של טוני סטארק וחבריו הנוקמים, בדומה לאלפרד של ברוס וויין. אבל בגרסה הקולנועית הוא הפך ליישות שמנהלת סוג של ברומאנס וירטואלי עם סטארק, והקסם הבריטי של בטאני הופך את הסצנות שלו ושל דאוני ג'וניור לרגעים הטובים ביותר בסדרה.

קוראי "מדרך הטרמפיסט לגלקסיה" המתינו בכיליון עיניים לעיבוד הקולנועי לספרו המצחיק של דאגלס אדמס, בעיקר כדי לראות מי יהיו השחקנים שיגלמו את הדמויות האהובות. בעוד שלא כולם קיבלו בברכה את הבחירה בזואי דשאנל המעצבנת לתפקיד טריליאן, הליהוק של אלן ריקמן כקולו של מארווין הרובוט הדיכאוני היה לא פחות מגאוני. ריקמן הצליח לתפוס את אישיותו של מארווין בצורה מושלמת, מהמבטא הבריטי היבשושי ועד האנפוף העדין בקול, והפיח חיים חדשים באחת הדמויות הכי משעשעות בספרות המודרנית.

העיבוד הקולנועי לספר הילדים של מוריס סנדק עתיר כוכבים ומדבבים – ביניהם פורסט ווית'קר, קת'רין אוהרה ולורן אמברוז – אבל מעל כולם בולט הדיבוב הרגיש והמדויק של ג'יימס גנדולפיני. כוכב "הסופרנוס" המנוח משלב בדמותו של קארול, חברו הטוב של הילד מקס, את אותן תכונות שגרמו לנו לאהוב אותו בכל אחד מתפקידיו – ילדותיות דובית שובבה עם פראיות חייתית לא מרוסנת. סביר להניח כי קארול לא ייזכר כאחד מתפקידיו הגדולים של גנדולפיני, וחבל – כי הוא בהחלט ראוי לציון.

סירקיס כבר זכה לכינוי "השחקן הכי מפורסם שאתם לא מכירים" בזכות התפקידים שפרסמו אותו – גולום, סיזר וקינג קונג. סירקיס לא רק מעניק את קולו לדמויות שהוא מגלם, אלא גם את מחוות הגוף והבעות הפנים שלו. באמצעות טכנולוגיית מחשב שלוכדת את תנועותיו ומעבירה אותן לדמויות המונפשות, סירקיס יוצר את הדמות מא' עד ת' – גם אם משמעות הדבר היא חיקוי מושלם של שימפנזה מתבגרת שהופכת לאנושית מרגע לרגע, יצור כפוף וכחוש שקופץ מסלע לסלע או גורילה בגובה שמונה מטרים. 

מי שגדל על הסרט המופתי בוודאי יופתע לגלות שמאחורי דרקון המזל הלבן פאלקור, לועס-הסלעים וגמורק המפחיד עומד שחקן אחד – וכי מדובר גם באותו אדם שמקריין את הסיפור כולו. זו גדולתו של אופנהיימר, שמצליח להעניק לכל תפקיד עומק מבלי לגרוע מן הדמויות האחרות. כך שגם אם סבלתם בילדות מסיוטים על הזאב גמורק - קולו העמוק והשליו של פאלקור ללא ספק ירגיע אתכם ויבריח את הפחדים אל הלא-כלום.

בלתי נתפס שהאיש שיצר, הפעיל ודיבב את מאסטר הג'דיי יודה הוא אותו אדם שהיה אחראי במשך שנים גם לקולה של מיס פיגי. אבל פרנק אוז הוא אדם בלתי נתפס כשלעצמו – האיש עומד, מילולית, מאחורי אינספור דמויות מקוריות ב"חבובות" ו"רחוב סומסום", ביניהן פיגי, אנימל, פוזי הדב, בנץ ועוגיפלצת. כשהקולגה ג'ים הנסון סירב לתפקיד בשל אילוצי לו"ז, אוז יצר את בובת יודה ואף העניק לה את קולו בטרילוגיה המקורית של "סטאר וורס", ובסרטים המאוחרים יותר דיבב את הדמות הממוחשבת.

ואי אפשר לדבר על תרומתו של אוז ל"מלחמת הכוכבים" מבלי להזכיר את אחד הקולות האיקוניים ביותר בסדרה – קולו של ג'יימס ארל ג'ונס כדארת' ויידר, תפקיד עליו סירב לקבל קרדיט. ג'ונס טען כי הקרדיט על דמות מגיע לשחקן אחד בלבד – השחקן עטוי הקסדה שגילם את הרודן האפל, דיוויד פרוז, ולא מי שדיבב אותו.