"כוכב נולד" הוא הדבר הכי הומואי שקורה כרגע בתרבות. קחו את ליידי גאגא, תוסיפו מיוזיקל ודראג והיסטוריה שכוללת את ג'ודי גארלנד וברברה סטרייסנד ומה קיבלתם? נכון מאוד, את הסרט הרומנטי הכי סטנדרטי, ונילה והטרו-נורמטיבי שמציג כרגע על המסך. כי עלילת "כוכב נולד" היא באמת הסיפור הכי בז' שיש - זמר מפורסם מתאהב בזמרת מתחילה. הוא נותן לה הזדמנות ראשונה בתעשייה וככל שהיא מתפרסמת, הוא מידרדר לאלכוהוליזם וביזיון תדמיתי - אבל בתוכה, ואפילו לא עמוק כל כך בתוכה, "כוכב נולד" היא יצירה חתרנית שעושה אאוטינג לאחד הכוכבים הכי גדולים בהוליווד.
אוקיי אוקיי, אני לא אומר שבראדלי קופר השתמש ב"כוכב נולד" כדי לצאת מהארון פרופר. זה מותג קולנועי ותיק ואהוב על הקהילה הגאה שהתקיים לפניו ויתקיים גם אחריו, ומלוהקות אליו באופן עקבי רק נשים שעונות על ההגדרה "דיוה". אני גם לא אומר שזו יציאה מהארון למרות שהשמועות אודות נטייתו המינית של השחקן/במאי הולכות שנים אחורה (כאילו יש מישהו בהוליווד שלא נאמר עליו בשלב זה או אחר שהוא בן או בת הקהילה הלהטב"קית). אבל אני בהחלט אומר שאם הייתי רוצה לפרש את "כוכב נולד" כסיפור על דמותו של קופר שמתאהבת אהבה הומואית לחלוטין, ואולי גם כסיפור מטאפורי יותר על התאהבות הומואית לא פחות של בראדלי קופר עצמו, הייתי יכול.
קודם כל, יש פה באמת את הבחירה של קופר ב"כוכב נולד" כפרויקט בימוי ראשון. וזה, כאמור, פרויקט שיש לו מורשת יפה וענפה (עם שלוש גרסאות קודמות שהוסרטו ב-1937, ב-1954 וב-1976) ומקום של כבוד בהיסטוריה התרבותית של הקהילה הגאה. במאי שבוחר להיכנס ביודעין לשושלת הזו "נחשד" מלכתחילה בזיקה לקהילה, או ברצון למצוא חן בעיניה. תארו לעצמכם שקופר היה מביים סרט לא טוב (כלומר, לא טוב במובהק ולא היצירה הפושרת והלא-אחידה שביים בפועל) - הייתי צריך לעלות על הבית שלו עם לפידים רק משום הפגיעה בפיסת היסטוריה הומואית, ומאיפה אביא עכשיו לפיד? אני לא ב"הישרדות".
אבל גם בתוך המציאות של הסרט יש לקופר, ובעצם, לג'קסון מיין, כוכב הקאנטרי בגילומו של קופר, איזו משיכה וסקרנות כלפי נזילות מגדרית ומוצרים תרבותיים להטב"קיים. גיבורת הסרט, אלי, זוכה לפריצה בקריירה שלה אחרי שג'קסון נתקל בה בבאר דראג. הוא לא נכנס לשם כי הוא הומו, חלילה, או אפילו כי הוא מעריך שואו ראוי, אלא כי הוא אלכוהוליסט והוא צריך מקום לשתות בו. הכניסה שלו לזירת הדראג מוצגת כמו הנחיתה שלה דורותי בארץ עוץ, וג'קסון מוקסם מכל מה שסביבו. דמותו פוערת עיניים ושואלת את הסובבים אותה מה זה, גבות מצוירות? מה אלה, שדיים מלאכותיים? אבל איך יכול להיות? האם אלה נשים, האם אלו גברים, מה אני אמור לחשוב ולהרגיש פה? לא רק שג'קסון לא נדחה, הוא אף מתאהב כמעט מיד באלי, אישה סיסג'נדרית, שמופיעה כשווה בין דראגיסטיות שוות. כלומר, מבחינת ג'קסון גם היא יכולה או אמורה להיות "גבר בתחפושת" - אבל זה לא מפריע לו. אדרבא, זה מושך אותו.
בסצנה מאוחרת יותר, שעורכת מחווה לסצנה דומה מגרסת 1976 של "כוכב נולד", אלי מדביקה על פניו של ג'קסון את הגבות המלאכותיות שהרכיבה על פניה במהלך ההופעה בבאר הדראג. ג'קסון, שעד אותה נקודה דווקא הביע שאט נפש מההתקשטות והמהפך החיצוני שאלי עוברת תוך הפיכתה לכוכבת פופ, מצחקק בעונג. הגבות המלאכותיות ההן רומזות למי שאלי היתה עבורה ועבורו כשהם רק נפגשו: והיא היתה דראגיסטית. היא הציגה בפניו מופע היפר-נשי שיש בו אולי מימד זר, אבל הוא גם סופר-סקסי. בכלל, למרות כל סצנות הסקס שלהם (כלומר כל השתיים בקושי) נראה שג'קסון נהנה יותר להלביש את אלי מלהפשיט אותה. הוא נהנה יותר לשלוט על הדימוי שלה, ולהותיר אותה בדיוק במידת הנשיות "הנכונה" - כלומר, זו שהוא יכול לשאת בלי שתאיים יותר מדי על התפיסה שלו את עצמו. היא יכולה וצריכה להיות סקסית, אבל לא יותר מדי, כי אז זה כבר דוחה ומרתיע אותו. כשאלי מגיעה לשיא תהילתה כזמרת פופ ושרה על ישבן גברי במכנסי ג'ינס זה כבר טו מאץ' לג'קסון. זה מעמת אותו גם עם התפיסה שהחברה-בובה שלו היא בעצמה ישות מינית, וכיוון שהוא תופס את אלי כיציר כפיו וכשליחה של מחשבותיו ובשורתו (היזכרו בכל הפעמים בהם הוא נואם לה על חשיבותה של אמנות, ואיך אלי מפנימה את המסר ומצליחה לדקלם אותו חזרה לשביעות רצונו), אם היא חושבת על ישבנים גבריים במכנסי ג'ינס, גם הוא חושב עליהם.
תוסיפו לזה את העובדה שג'קסון מוקף אך ורק בגברים - למעט אלי, אין כמעט דמויות נשיות בסרט, בטח לא כאלה שמדברות או זוכות לאיפיון אישיותי כלשהוא - והמסר נעשה ברור עוד יותר: ג'קסון, סמל הגבריות היציבה והבטוחה ואדם שעשוי מ-90% קלישאות קאובוי על וויסקי ואופנועים, רוצה להפסיק להיות גברי כל כך. הוא רוצה להשתעשע, הוא רוצה להתנסות, הוא רוצה לטעום מאותו פרי קווירי אסור.
"כוכב נולד" נקרא תמיד בקריאה כפולה: זה גם סרט בכיכובו של קופר ולכן הוא כולה תרחיש בדיוני שקורה לדמויות מומצאות, אבל הוא גם הבייבי שלו. שלוחה מיידית שלו, שאין לנו ברירה כמעט אלא לקרוא אותה ביחס לקופר עצמו ולא רק לדמות שהוא משחק. ותכל'ס, אפשר להבין את קופר. הוא כוכב צעיר, מוערך ויפה כמו השמש. הוא מהצד "הנכון" של המפה הפוליטית, וככזה, הוא יודע שאין לו שום דבר להפסיד מהחיזור אחר הקהילה הגאה. דמותו ההומואית המוקצנת למדי ב"קיץ אמריקני חם ורטוב" התקבלה ביותר שאגות צחוק מגינויים, למרות שאנחנו חיים בעידן שמגלה רגישות רבה לסטרייטים שמלוהקים לתפקידי להטב"קים. הוא ידיד, בן ברית, ואין לו בעיה להוריד חולצה בידיעה גמורה שעבור חלק ניכר מקהל הצופים של סרטו, ההתפשטות הזו תעבור גם כארוטית. זה משחק של קח ותן עם קהל המעריצים הלהטב"קי שלו, וקופר משחק אותו היטב.
והוא לא היחידי, כמובן. קופר הוא חוליה אחרונה בשרשרת של שחקנים ויוצרים שמתענגים על ההזדמנות לגלם דמויות בעלות מאפיינים להטב"קיים או פול-און מזדהות ככאלה, על אף שהם, השחקנים עצמם, מזדהים כסטרייטים. כן, אני מדבר פה על ג'ון טרבולטה שהיה בפיק חייו כשהזדמן לו ללבוש שמלה ולחבוש פאה ב"היירספריי", אבל טרבולטה זה צ'יפ שוט. זה אדם שאיש מאיתנו לא יופתע לשמוע על יציאתו האפשרית מהארון. קחו מנגד את אינספור הראיונות בהם אנדרו גארפילד הוציא את עצמו בכוח מהארון וטען שהוא הומו-שלא-שוכב-גם-גברים-ולא-נמשך אליהם, או את ג'יימס פרנקו, שבנה לעצמו קריירה נאה מהתחנפות לקהילה הגאה ומהיטמעות בה. מתפקידים דרמטיים רציניים ב"מילק", עבור בהפקת הדרמה ההומואית המטורללת "קינג קוברה" ועד לספר השירה שלו (כן, זה דבר שקרה), "ג'יימס הסטרייט/ג'יימס הגיי".
שחקנים ובמאים יודעים שיש להם מה להרוויח מהקהילה הגאה. כשהחנופה הזאת טובה, הקהילה מתגלה פעם אחר פעם כקהל נאמן ואמין, ובעיקר כקהל שמוכן לשלם כסף על מוצרים תרבותיים טובים. על הדרך הם יכולים להתיר מעט את הרסן התדמיתי שהם כלואים בו, זה שדורש מהם להיות היפר-גבריים 24/7. המיניות הפרטית שלהם היא לאו דווקא האישו, מה שמעניין פה הוא העונג והשחרור שהם חשים כשמותר להם, סוף פאקינג סוף, לעלות קצת על הנש.