יותר מ-100 סרטים דוקומנטריים יוקרנו בפסטיבל "דוקאביב", הנפתח היום בפעם ה-15 ויימשך עד סוף השבוע הבא (2-11.5). הפסטיבל, שייתקיים במקביל בסינמטק ובנמל ת"א, מציע סרטים מהארץ ומחו"ל, חלקם בהקרנות בכורה עולמיות. ייערכו בו תחרות ישראלית, תחרות בינלאומית, תחרות סטודנטים ותחרות ה"דוקו צ'אלנג'", סדנאות וכיתות אמן והקרנות מיוחדות של סרטים בנושאי מוסיקה ומוסיקאים, אמנות, ספרות, אדריכלות, קולנוע, גאווה וזכויות אדם. לפניכם כמה מהסרטים המובילים שיוקרנו במשך ימי הפסטיבל.
Dancing in Jaffa Trailer from kNow Productions on Vimeo.
הסרט שיפתח את הפסטיבל, המשתתף גם בתחרות הסרטים הישראלית הוא "רוקדים ביפו" של הילה מדליה, המביא את סיפורו של פייר דוליין, מורה ורקדן נודע של ריקודים סלונים, המשוכנע כי ריקוד יכול לגשר על פערים חברתיים ותרבותיים. את אמונתו הוא מיישם בפרויקט המפגיש בין ילדים יהודים וערבים ביפו עיר הולדתו. הסרט מעביר בחן רב את החוויה הקסומה והמעצבת המצפה לכל משתתפי הפרויקט של דולין.
עוד סרט ישראלי מסקרן, שישתתף גם הוא בתחרות, הוא "חנדה חנדה 4" , שביים היוצר הדוקמנטרי המוערך דוד אופק, יחד עם הבמאית נטע שושני. רונן ואורית, שניהם ממשפחות בוכריות מכובדות, הם זוג החי יחד כבר שלוש שנים ויוצאים באומץ כנגד מוסכמות העדה. אצל הבוכרים נשמרת עד היום מסורת קשוחה לפיה מקובל להתחתן לאחר תקופת היכרות קצרה, אך רונן ואורית מורדים במשפחותיהם ומסרבים להתחתן. אפילו העובדה שהם משתדלים לשמור על "כבודה" של אורית במשפחה, לא מספיקה להוריה, הדורשים פרידה או חתונה. אהבתם מוצאת עצמה לכודה בקונפליקט שבין מסורת למודרניות. בנוסף, מלווה הסרט גם את רונן, הלומד משחק בסטודיו למשחק "ניסן נתיב" ומככב בתיאטרון "חנדה חנדה" - להיט בעדה הבוכרית בארץ ובעולם.
הפסטיבל יעסוק השנה הרבה גם בנושאי המחאה והצדק החברתי. אחד הסרטים הישראלים העוסקים בנושא הוא "סופרוומן" (שישודר ב-16.5 ב-22:00 בערוץ 8 של הוט), שביימו יעל קיפר ורונן זרצקי. השניים עקבו במשך שנתיים אחר חמש קופאיות בסופרמרקט בתל אביב ותיעדו את חייהן מאחורי הקופה - ולפניה. הסרט עוקב אחרי אותן קופאיות ומציע הצצה נדירה למערכות היחסים ביניהן, למאבק היומיומי על הישרדות ופרנסה, לאהבות והסודות שמתגלים בהפסקת הסיגריה, לתמיכה ההדדית והסולידריות ולההתמודדות עם קשיי החיים. גם סופרוומן ישתתף בתחרות הסרטים ישראלית.
המלצה ישראלית נוספת מתוך התחרות היא סרטו של איל גולדברג "ריטה ג'האן פורוז". בערב יום הולדתה ה-49, כשברקע המתיחות הגדולה בין טהרן לירושלים, ריטה ג'האן פורוז, המוכרת לכם יותר כזמרת ריטה, מקליטה בפעם הראשונה אלבום בפרסית. תוך כדי הוצאת האלבום מצטיירת תמונה משפחתית, עם קשר חזק בין ריטה (שעלתה עם משפחתה בגיל שמונה מאיראן) לאחיותיה ובינן לבין הוריהם, יחד עם הגעגוע למולדת החסומה ולמשפחה המפוזרת בעולם. את סופו של המסע האישי והאינטימי הזה אפילו ריטה הדרמתית לא יכלה לדמיין. שנה מאוחר יותר, במלאות לה חמישים, היא מקבלת הזמנה רשמית להופעה בבניין האו"ם בניו יורק. התגובות החמות ממעריציה האיראנים, מוכיחות את מה שכבר ידוע אך רבים מאיתנו נוטים לשכוח - מדינות מורכבות מפרטים, שאין כמו המוסיקה כדי לחבר ביניהם.
נפלא פה /// House of Fun from Vitali Krivich on Vimeo.
המלצה ישראלית אחרונה היא לסרט "נפלא פה". במשך שנה התלווה הבמאי ויטלי קריביץ' אל קבוצת עולים בני 17-21 מארצות ברית המועצות לשעבר, שהשאירו מאחוריהם משפחות, אהבות והיסטוריה פרטית, והגיעו אל מרכז הקליטה בכרמיאל בדרכם אל הגשמת החזון הציוני. ההעולים הצעירים זוכים בספר חוקים נוקשה ובהבטחה לתכנית בת 9 חודשים שתהווה פס-ייצור שמצידו האחד נכנסים "רוסים" ומצידו האחר יוצאים "ישראלים". במהלך הסרט חושפים גיבוריו בפני המצלמה את כל שמתחולל בחדרי המרכז ובנפשותיהם הצעירות והצופים זוכים להצצה נדירה לסדק העמוק שנפער אט-אט בחלום האידיאליסטי ולשאלות המתחילות לבצבץ, כגון האם ישראל יכולה להפוך לנו לבית? האם בכלל רוצים אותנו כאן? ויותר מכל: האם לא עצרנו את תהליך ההתבגרות הטבעי שלנו ובזבזנו כמעט שנה בניסיון להשיג משהו שאינו בר-השגה?
גם בגזרה הבינלאומית מציע הפסטיבל סרטים מסקרנים ביותר. אחד מהם הוא "מחנה 14 - אגף השליטה הטוטאלית". הבמאי הגרמני מארק וייס מביא את סיפורו הקשה מנשוא של שין דונג-הויק, שנולד וגדל כ"אסיר פוליטי" במחנה כפייה בצפון קוריאה והצליח, בגיל 23, להימלט ולספר לעולם על הזוועות שמתרחשות שם. בעוד הצופים מתקשים לעכל את הפרטים הנוראיים שהוא ואחרים חושפים על המציאות במחנות, שין עצמו עדיין מתקשה לעכל את העובדה שיש חיים אחרים מחוץ למחנה. הוא נולד לשני אסירים שאולצו להינשא בפקודת אחד הסוהרים, וחי כל חייו תחת משטר אלים של עבודה ואיום מתמיד ברצח פומבי. מעבר לכך שהסרט משמש כמסמך היסטורי חשוב המתעד פשעים איומים שעדיין מתרחשים, "מחנה 14" מספר גם סיפור אישי על קיום טראומטי, על האומץ והמזל שנדרשים כדי להימלט ממנו, ועל ההתמודדות הקשה עם הזיכרונות שנותרים כצלקות עמוקות בנפש. הסרט משלב גם קטעי אנימציה המתארים את החיים במחנה הכפייה הצפון-קוראני.
מאפריקה מגיע לפסטיבל הסרט "בצלה של השמש", בבימוי של הבריטי הארי פרילאנד, המציג את המאבק הירואי למען זכויות אדם בתוך מציאות מחרידה של רדיפה אלימה. בטנזניה רווחת האמונה שאיברי גופם של לבקנים אוצרים סגולות לעושר ומזל, מה שמוביל לרציחות וכריתות אברים של לבקנים. בעוד מוסדות המדינה לא מצליחים להשתלט על התופעה, שני לבקנים מקומיים מסרבים לקבל את המצב הקיים. הראשון ג'וזפאט , נוסע ברחבי טנזניה, תחת סכנה קיומית מתמדת, ומפיץ לעם מסר הומניסטי כנגד הדעות הקדומות על לבקנים. השני, דאסטוס בן ה-15, גר עם אמו האוהבת אך נאלץ לעזוב את בית ספרו עקב הטרדות, ועכשיו הוא מקווה להתקבל לבית ספר מיוחד שמגן על לבקנים. על אף המצב המייאש והמזעזע, שני גיבורי הסרט חזקים מספיק כדי לנסות וליצור עתיד אחר.
Trailer Reality 2.0 from Victor Orozco on Vimeo.
ממקסיקו, מדינה הסובלת כידוע מבעיית סמים קשה ביותר, מגיע הסרט "מציאות 2.0" הבמאי המקסיקני ויקטור אורוזוקו, החי בגרמניה, עושה שימוש יצירתי באנימציה ובנקודת מבט אישית כדי לגעת בנושא עכשווי קשה - הפיכתו של האתר "יו-טיוב" לאמצעי הפצה המוני של אלימות ואיומים סביב תעשיית הסמים במקסיקו. כשעבר לברלין, חשב הבמאי המקסיקני שיוכל להניח את מולדתו מאחור כדי להתרכז ביצירה עצמאית. עד מהרה הוא מגלה שהתפשטות האלימות ברשת מחזירה אותו עמוק מאי פעם למה שקיווה לשכוח.
מהגזרה האמריקנית מגיע הסרט "פאק פור פורסט" (שישודר ב-12.6 ב-22:50 בערוץ 8 של הוט) של הבמאי מייקל מרקזאק, הנחשב לסרט הפרוע ביותר בפסטיבל. הארגון הירוק "פאק פור פורסט" מבוסס על שיטת גיוס כספים קיצונית למדי - חברי הארגון יוצרים פורנוגרפיה על בסיס התנדבותי, מוכרים אותה לצפייה באינטרנט ואת ההכנסות מקדישים למטרות סביבתיות. חבריו הצעירים של הארגון, הממוקם בברלין, מגייסים עוברים ושבים ל"התנסות פורנוגרפית ספונטנית" שגם אמורה להועיל ליערות הגשם. המעקב אחר השילוב המסקרן אך התמוה, של אהבה חופשית ואידיאליזם סביבתי, חושף התרחשויות פרובוקטיביות ביותר, אבל גם את הבלבול והתמימות שכרוכים בפרויקט. הסרט מלווה את חברי הארגון במסעם הארוך עד ליערות הגשם של האמאזונס, שם בכוונתם להשקיע את רווחיהם הנאים כדי להציל את האוכלוסייה הילידית מ"המערב החולני כל כך".
השנה יעסקו בדוקאביב הרבה בנושא המוזיקה. סרט נדיר, המביא חומרי ארכיון שהתגלו רק לאחרונה וטרם נחשפו, הוא סרטו של הבמאי מיק גוכנהאור על מסע ההופעות של להקת הרולינג סטונס באירלנד בשנת 1965. חומרי הארכיון הנדירים שנחשפו, נארגו יחד ליומן מסע אינטימי המתעד מסע בחברתם של חברי הרולינג סטונס הצעירים. החומרים צולמו במהלך סיבוב הופעות באירלנד, זמן קצר לאחר ש"Satisfaction" הגיע למקום הראשון במצעד הלהיטים, והם מהווים תיעוד מקצועי ראשון של ההופעות ושל הטירוף שהתעורר בעקבותיהן. הלהקה נראית כשהיא חוצה את האזור הכפרי של אירלנד ברכבת וכשהיא מדלגת ממוניות למרתפי הלבשה צפופים דרך עדר מעריצות צווחות. כתיבת שירים ספונטנית נערכת בחדרים במלונות דרכים, שם נשמעות קלאסיקות מוכרות בחיתוליהן, כשמילים ולחן נפגשים. מדובר בדיוקן נדיר, הלוכד את הניצוץ רגע לפני שיתלקח ויהפוך להיות להקת הרוקנרול הטובה בעולם.
סרט מוזיקלי, או יותר נכון כזה החושף פינה מרתקת מאחורי הקלעים של אחת הלהקות הגדולות בתולדות הנמוזיקה, הוא "סיפורה של פרדה", שביים ראיין וויט. כאשר הביטלס היו בשיאם, רק מעטים שמו לב לפרדה, הנערה שהייתה מזכירתם הנאמנה והמנהלת המסורה של מועדון המעריצים שלהם במשך עשור. חמישים שנה לאחר מכן, היא חושפת לראשונה את נקודת מבטה המיוחדת על סיפורה של הלהקה. כאשר מנהל הלהקה, בריאן אפשטיין הציע לה בשנת 1962 את העבודה, הייתה פרדה קלי מליברפול בת 19 בלבד. היא אמנם הייתה מהמעריצות של הלהקה המקומית העולה, אך דבר לא הכין אותה להתפרצות ה"ביטלמאניה" שחיכתה מעבר לפינה. לאחר התפרקות הביטלס, פרדה הצנועה המשיכה הלאה לחיי משפחה ולעבודה משרדית זוהרת קצת פחות. היא מעולם לא דיברה על אותן שנים פרועות, אבל עכשיו היא מוכנה לפתוח את הארגזים, לשבת על כוס תה ולספר את סיפורה מחמם הלב.
כל אלו הן כמובן המלצות על קצה המזלג. קצרה היריעה מלהכיל כאן את כל הסרטים המומלצים שיוקרנו בפסטיבל. רצוי מאד להתעדכן באתר הפסטיבל - http://www.docaviv.co.il, ולעיין שם בתוכנייה המלאה. צפייה נעימה.