אין תמונה
איבוד הבתולים הפך מחלק בתהליך, לתהליך עצמו
סקס ואנושות, אנושות וסקס, איזו זוגיות מושלמת יותר אתם מכירים? אי אפשר לתאר את האחד בלי האחר, ומכיוון שהקולנוע הוא מדיום שעוסק תמיד בניסיון לתאר אותנו, מדובר גם בנושא הכי מדובר בתולדות המסך הגדול, בעיקר כשמדובר בפעם הראשונה. נושא הבתולים ובעיקר האיבוד שלהם בפעם הקסומה הראשונה הפך לנושא כמעט קדוש. אינספור תסריטים נכתבו בעניין ודי ברור למה. הנוסחה הרי פשוטה: צעירים אוהבים ללכת לקולנוע ואוהבים לדבר על סקס, מבוגרים אוהבים להיזכר בנעורים שלהם ולדבר על סקס. כמה פשוט, ככה יעיל.

אבל לחברה האמריקאית השמרנית לקח זמן עד שהעיסוק בנושא נהיה לגיטימי. את נקודת המפנה ביחס של הקולנוע האמריקאי לאיבוד בתולים אפשר לציין בשנות ה-80. זה לא שגיבורים קולנועיים לא איבדו את הבתולים לפני כן, אבל העניין הזה מעולם לא היה נושא בפני עצמו אלא סממן לתהליכים אחרים שעברו הגיבורים. "הבוגר" היא דוגמה טובה לכך. בנג'מין מאבד את הבתולים שלו לגברת רובינסון במה שמשמש נקודת מפנה בסרט, אבל הפעם הראשונה של בנג'מין היא רק חלק מהליך של הפיכת בחור צעיר ומפוחד לגבר שהוא רוצה להיות. פחות מ-20 שנה אחרי והסקס הוא כבר לא הערת שוליים ולא אמצעי בדרך למטרה, הוא המטרה עצמה.

"הלגונה הכחולה" שיצא בשנת 1980 הביא לקדמת הבמה את ההתפתחות המינית שחווים מתבגרים. בניגוד להיום, הפעם הראשונה כאן אינה טומנת בחובה את הצורך החברתי "להיפטר" מהבתולים, היא מגיעה ממקום פיזי שנובע בראש ובראשונה מאהבה. במובן הזה שונה "הלגונה הכחולה" מכל מה שהגיע אחריו. הפעם הראשונה של עמנואל וריצ'ארד היא תוצר של הזוגיות והיחסים ביניהם. פריצת הדרך השערורייתית אז הייתה כמובן הטענה המהפכנית שלמתבגרים יכולים להיות בכלל חשקים מיניים. קצת יותר מ-30 שנים קדימה ואפשר לגחך על התמימות המתוקה ההיא.

האייטיז המוקדים הביאו איתם גם גל של סרטי החבר'ה, ובמרכזם מתבגרים שמתחזקים רצון קמאי לסקס. כאן נולדה לראשונה הראייה של בתולים כמטען עודף שיש להיפטר ממנו, סוגיה חברתית שמעסיקה את כולם – מהילדים המקובלים עד לחנון השכבתי. ב"בת שש עשרה הייתי" הלכנו עוד צעד קדימה: סימון טווח הגיל שההגעה אליו בתולים היא בגדר מבוכה, בין אם מדובר מתבגרת או מתבגר. ובכל זאת התמריץ היה שונה: הבנים מחפשים לעשות סקס כדי לספר לחבר'ה, לעומת הבנות שרוצות שזה יקרה עם נסיך החלומות שלהן. סאם (מולי רינגוולד) אמנם מתביישת בבתולים שלה, אבל יש לה תוכנית פעולה ברורה איך להפטר מהם ועם מי (ג'ק), והיא לא תתן לאף אחד להזיז אותה ממנה. קיום יחסי מין הוא סטטוס חברתי אבל, גם דך לבטא את רגשותיה לבחור. ב"בת שש עשרה הייתי" הסקס הוא מניע, אבל כל כך משני שבסופו של דבר סאם נשארת בתולה. כל זה לא משנה כי בשורה התחתונה היא השיגה את הבחור.

השילוב של סקס, אהבה והאמונה שהפעם הראשונה צריכה להיות מיוחדת, הוא מוטיב שיחזור על עצמו לאורך כל העשור וגם אחריו. ב"נעורים בקצב מהיר" (1982) הגיבורה מתפתה לבחור מנוסה ומבוגר ומקבלת חוויה מפוקפקת בסצנה לא נעימה לצפייה. החוויה מטלטלת אותה כל כך עד שהיא מבינה מה באמת חשוב, וחוזרת לתת הזדמנות לבחור שהיה מאוהב בה מאז ומתמיד.

אצל הבנים, כאמור, המטרה הראשוני היא להוריד מהגב את תיוג הבתול המבאס. האהבה? היא כבר תגיע על הדרך. ב"לאבד את הבתולים בטיחואנה" (1983) טום קרוז אמור לעבור את הפעם הראשונה שלו עם זונה, אבל מתאהב באישה צעירה, ב"רומן על בטוח" (1985) ג'ון קיוזאק נוסע לאבד את הבתולים שלו לבחורה קלה במיוחד, ומסיים בזוגיות דווקא עם הבחורה שהסיעה אותו. גם המשיכה של בראד ללינדה ב"נעורים בקצב מהיר", שהיא כביכול יצרית בלבד, מוצגת בצורה רומנטית, כולל הסלואו מושן האלמותי של היציאה מהבריכה עם בגד הים האדום. בשורה התחתונה הלקח הוא אותו לקח: הבנים רצו סקס והבנות אהבה, אבל למרות המסלולים המנוגדים כולם סיימו את הדרך באותה הנקודה.

אווירת המתירנות המינית המשיכה לזלוג לקולנוע ואיבוד הבתולים הפך למנוע העיקרי שעומד מאחורי סרטי נעורים, כאילו אין בגרויות וחצ'קונים בעולם. סקס מביא צופים, הגמלוניות הפעם הראשונה היא די מצחיקה והשילוב ביניהם הוא להיט בטוח. לא לחינם הפכה סדרת הסרטים "אמריקן פאי" לשם הכי מזוהה עם הז'אנר. הסדרה, ובייחוד הסרט הראשון, הצליחו לשקף את החוויה של מתבגר שעמוס במידע אבל לא באמת יודע מה לעשות איתו. סצנת האוננות על פאי התפוחים היא התמצית של כל זה, ככה זה כשחלק אחר בגוף מתחיל לחשוב במקום החלק שצריך לעשות את זה. כשנאיביות וחרמנות נפגשים.

ההתערבות של החברים בתחילת הסרט הראשון סימנה את סופו של התהליך בו סקס הופך מעלילת משנה לסיפור עצמו. למרות זאת "אמריקן פאי" לא הכילה לקחים שונים מאלו שהעבירו הסרטים הקודמים מהז'אנר. במקום זאת היא הצליחה להכניס את גיבוריו לנוסחאות שיהפכו קבועות בהמשך: הבחור הרגיש שבסופו של דבר ימצא אהבה, החרמן שאין לו אלוהים, החנון המביך ומי שהוא שילוב של כולם. המבנה שיצרה הוביל לסוג של אינפלציה בז'אנר שנמשך עד היום. איבוד בתולים תמיד יהיה קטע בסרטי נעורים, אבל בשונה מ"קלולס" לדוגמא, בו הכל עטוף בבגדים יפים, מייקאוברים והתאהבות (באח הגדול), "אמריקן פאי" הציג הכל בצורה ישירה.

הקללה של "אמריקן פאי" היא כל הסרטים שניסו להיות כמוהו ונכשלו. למרות זאת, קיימים כמה קאלטים גרועים/מעולים במיוחד כמו "קווין ופרי קורעים את איביזה" (2000), "לא יכול לחכות" (1998) ו"Barely Legal" (2011) כולם מתייחסים לאיבוד הבתולים בתור הרוד טריפ המודרני. הגדיל לעשות "סקס דרייב" (2008) ששילב בין השניים. אם פעם צעירים היו מסתובבים בכבישי ארצות הברית כדי לחפש את עצמם, היום הם יוצאים לדרכים כדי לאבד את הבתולים. בחברה בה הסקס כל כך חשוב, הגילוי של הסקס מלמד אותנו הרבה על עצמנו.

דווקא הפתיחות לגבי סקס החזירה את המסרים השמרניים ובעשר שנים האחרונות הקולנוע עוסק יותר בהשלכות של הסקס. ב"ג'ונו" (2007) אנחנו נתקלים בהיריון לא מתכונן, ב"באה בקלות" (2010) המוניטין של אוליב (אמה סטון) נפגע וב"סופרבאד" (2007) זה כמעט נגמר בבית כלא. הגדיל לעשות "Saved!" שמתאר את הסיפור של נוצריה חסודה שנכנסת להיריון, אחרי שפיתתה את החבר ההומו שלה בניסיון להחזיר אותו למוטב. המסר: הכל טוב ויפה, אבל סקס הוא עדיין עסק רציני, והיום כשהוא כל כך נגיש חשוב לקולנוע להזכיר לנו את זה.

במובנים מסוימים לא רק הפעם הראשונה סיפקה רעיונות לסרטים, אלא הסרטים הפכו את הפעם הראשונה למה שהיא. בני נוער תמיד יעדיפו ללמוד את השיעורים שלהם מהתכנים שהם צורכים, מאשר משיחה עם ההורים. שוברי הקופות של היום הם שיעורי החינוך המיני של דור העתיד. בכל מה שקשור לנושא שעדיין אפוף מסתורין כמו סקס, המציאות מחקה את הקולנוע לא פחות מאשר הקולנוע מחקה את המציאות.