"הגעתי לזה כמעט בטעות. הסוכנת שליוותה אותי אחרי 'המרוץ למיליון' המליצה לי ללכת לאודישנים. חשבתי שבכל מצב תמיד יהיה לי את הציור לחזור אליו, אז למה לא לנסות? כשנכנסתי לאודישן ידעתי שהיה לי אודישן טוב, אבל לא האמנתי שייקחו אותי".
לפני כמה שבועות עלה בישראל הסרט "ברש" של מיכל ויניק, שבו מככבת בר בן וקיל. בן וקיל מגלמת בסרט את ליאורה, שנמצאת בזוגיות מורכבת עם בחור ערבי מכפר קאסם ומחליטה לברוח מהבית. האירוע מטלטל את חיי משפחתה, ובמיוחד את אלה של אחותה נעמה בת ה-17 (סיון נועם שמעון), שמנהלת רומן לסבי עם חברה ללימודים (ג'ייד סקורי).
לבן וקיל בת ה-27, שמוכרת בעיקר כאחת מצמד "הבלונדיניות" שזכו בעונה השנייה של 'המרוץ למיליון', זהו תפקיד קולנועי ראשון. אף על פי כן, בשיחה מהסטודיו שלה בניו יורק היא לא נשמעת נרגשת במיוחד מהמעמד. למעשה, היא אפילו לא ראתה עדיין את הסרט שבו היא משתתפת. "כבר שנה שלא יצאתי מארה"ב", היא מסבירה. "חודשיים אחרי הביקור האחרון שלי בישראל הייתה הקרנה סגורה של הסרט וגם אותה פספסתי".
"החברים הפלסטינים לוקחים ממני קוסקוס"
"ברש" הוא קומדיית קאלט קלילה שעוסקת בנושאים טעונים. מי שציפה לתשובה הציונית לסרט הנועז של עבדלעטיף קשיש "כחול הוא הצבע החם ביותר" יתאכזב, אבל יחסית לשמרנות של הקולנוע הישראלי זה צעד מבורך קדימה בהצגת זוגיות בין נשים. "הנושא הזה מאוד נוגע בי", מספרת בן וקיל. "דבר ראשון – יש לי המון חברים וחברות להט"בים. יותר מזה - אני חושבת שזה נורא שבגלל שהמדינה שלנו מנוהלת על ידי הדת, כל דבר שלא מתיישב יחד איתה לא ראוי להתקיים. קשה לי להבין איך בימים שלנו נישואים חד-מיניים נתפסים כמשהו לא לגיטימי. אהבה היא משהו שאסור להכניס לקטגוריות. כשאני נמצאת כאן בניו יורק, האיסור הזה נראה כל כך זר ולא הגיוני".
הזוגיות של הדמות שלך היא עניין שאפילו מורכב יותר בישראל – רומן עם בחור ערבי. את יכולה להבין למה מדובר בנושא כל כך רגיש?
"חשוב לזכור שבכל מה שקשור לאהבה – אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב. אנחנו יכולים לבחור אם להתחיל קשר או לסיים אותו, אבל כידוע לאהבה אין מין, צבע או מגדר. לכן אני לא שופטת את הדמות של ליאורה. מצד שני - מאוד קל לי לדבר על זה עכשיו כשאני רחוקה ולא סובלת מהפחד, הלחץ והפיגועים שיש בישראל. שאותם שום דבר לא מצדיק"
החיים בחו"ל נותנים פרספקטיבה אחרת על הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
"תקשיב, אני לא מזדהה פוליטית אבל אני – מצטערת על הקלישאה – מאמינה בבני אדם. ניו יורק היא מקום מדהים לראות את קיבוץ הגלויות המטורף הזה, אנשים מכל העולם שגורמים לך להבין כמה קטנים הסכסוכים שלנו. הגעתי עם דעות נוקשות מהארץ ואז אני מוצאת את עצמי שכנה וחברה של פלסטינים. בכל פעם שאני קונה משהו במכולת הם דוחפים לי מתנה, וכשאני מכינה קוסקוס אני מורידה להם מנה, והם מתים על זה כי הם בכלל מרמאללה והם מתגעגעים לטעם. אחרי הזמן שאני כאן אני כבר לא מכניסה אנשים לקטגוריות האלה".
לא מתגעגעת ללחץ
כבר יותר משנתיים שבן וקיל חיה בניו יורק, מטפחת בהצלחה את קריירת הציור שלה ומתפרנסת ממכירת עבודות באלפי דולרים שמוצגות בגלריות ברחבי העולם. "המרוץ למיליון" אמנם היה אפיזודה מדוברת בחייה, אבל המעבר לניו יורק לטובת קריירת הציור, מבחינת בן וקיל, הוא הגשמת החלום האמיתית.
"כשהייתי ילדה בנתניה התביישתי להגיד את החלומות שלי בקול", מספרת בן וקיל. "הביך אותי לחשוב כמה הזויה אני אשמע בפרברים, לחלום דברים ששייכים למעמד אחר מהמעמד שלי. לפעמים כשאתה צעיר יותר, אתה נותן אובר-חשיבות לאיך הסביבה תגיב להחלטות שלך, אתה נותן לארנק שלך להגדיר את מי שאתה ולא מעז לעשות דברים, כי הסטטיסטיקה אומרת שמאיפה שהגעת אנשים לא יכולים לחלום כל כך בגדול. רק שאף אחד לא מרים את הכפפה ואומר את זה נקי וברוטלי כמו שזה. לקח לי קצת זמן ללמוד להשתין על התפיסה החברתית הזו, עם הזמן למדתי על בשרי שאין דבר כזה לא אפשרי".
למה דווקא ניו יורק?
"מגיל מאוד צעיר רציתי לעבור לניו יורק", היא מספרת. "התאהבתי במה שראיתי בסרטים וחלמתי עליה כל הזמן. כשהתחלתי להצליח עם הציור בישראל, הבנתי שאם אני רוצה להגשים את החלום שלי בגדול אני חייבת לעבור. זה אמנם קשה יותר בניו יורק, אבל אני מאמינה שאם אתה רוצה להצליח איפשהו, אתה חייב לגור שם".
ואיך שם?
"אני מתגעגעת מאוד לחברים ולמשפחה, אבל פחות ללחץ של החיים בישראל. איכות החיים פה כל כך מדהימה והעיר מציעה לך כל כך הרבה אפשרויות שקשה להתפשר על זה".
את נמצאת בזוגיות? כולם זוכרים לך את היחסים עם נתן גושן.
"יואו, איזה ישן אתה. אני עכשיו עם הבן האדם הכי מדהים שפגשתי - אורי. היינו החברים הכי טובים במשך כמה שנים, וככל שהחברות התעצמה הרעיון של להיות ביחד נראה יותר ויותר הגיוני. זה אחד הצעדים הכי מדהימים שעשיתי בחיי".
"ברש" מקבל הרבה תשומת לב וביקורות חיוביות. יש לך חשק לתפקידי משחק נוספים?
"שאלה קשה. יש בישראל קבוצה מטורפת של שחקנים מוכשרים שעוברים מאודישן לאודישן ומשקיעים בזה את כל האנרגיות שלהם. להיכנס ל'גאנג' הזה כשאני יושבת בניו יורק נראה לי מגוחך. אני טיפוס תחרותי, אבל אני אוהבת להתחרות בתחום שלי – הציור. אם יציעו לי תפקיד נוסף וזה יהיה משהו מעניין וכיפי אני אשמח כי מאוד. בסופו של דבר מי שייקח אותי יודע שהוא לוקח ציירת לתפקיד של שחקנית".
את מתכננת תערוכה בקרוב?
"לשמחתי אני מוכרת לאנשים פרטיים ולגלריות את כל מה שאני מציירת אז אני לא חושבת שיש תערוכה באופק. אבל אני ממש מקווה שבקרוב אקח הפסקה ואתחיל לעבוד על אחת. אני צריכה לכוון לשם".