למה אנחנו מעדיפים להאמין לוודי אלן?
20 שנה מסתובב וודי אלן עם עננת האשמות על ניצול בתו, והשתיקה סביב הנושא נמשכת. עובדה מפתיעה בעיר שממהרת לשפוט בעצמה את כל מי שסורח. אלן הוא לא האיש היחיד שמצליח לנער מעצמו כל שערוריה אפשרית. האם הוליווד סולחת לכל מי שמחזיק בתו איכות?
ובכל זאת כשמגיעים לאלן נראה שנוח לכולם לשכוח: למעריצים, לשחקנים, לתעשייה. זה כמובן לא המקרה היחידי של סלחנות מופרזת. רומן פולנסקי המשיך ליהנות מהערכת האקדמיה והקהל גם 30 שנה אחרי שנמלט מידי החוק. כשנעצר ב-2009 התגייסו מיטב השמות בהוליווד להפגין למען שיחרורו, ביניהם היה גם אחד, וודי אלן, שלא התבייש לפעול למענו. גם שמו של הסופר המוערך ג'יי די סלינג'ר ("התפסן בשדה השיפון") שהואשם בפדופיליה, לא נפגע בעקבות ההאשמות. לעומתם הקריירות אר קלי ומייקל ג'קסון, שהואשמו ביחסים עם קטינים, ספגו טלטלות לא קטנות.
כמו בהרבה מקרים של ניצול על ידי אנשי מפורסמים ובעלי כוח, הסיפור של אלן הוא שילוב של הסכימה שבשתיקה מצד הרבה גורמים להתעלם מהחלקים האפלים בעברו. האולפנים העניקו את הכספים, המבקרים היללו את יכולותיו הקולנועיות והצופים המשיכו למלא את האולמות. כל חוליה בשרשרת הזו הייתה יכולה לעצור ולשאול שאלות קשות, אבל מי רוצה לתת לעצמו להפר את השקט הנפלא של חוסר המודעות?
