20 שנה מסתובב וודי אלן עם עננת האשמות על ניצול בתו, והשתיקה סביב הנושא נמשכת. עובדה מפתיעה בעיר שממהרת לשפוט בעצמה את כל מי שסורח. אלן הוא לא האיש היחיד שמצליח לנער מעצמו כל שערוריה אפשרית. האם הוליווד סולחת לכל מי שמחזיק בתו איכות?
למה הוליווד סולחת? | צילום:
Jason Merritt, GettyImages ILהמכתב הפתוח שכתבה דילן פארו לאביה, מעלה מחדש את הדיון על מידת הסלחנות הציבורית למעשים נוראים מצד אנשים מפורסמים. נכון, אף אחד מלבד אלן ודילן לא יודע מה באמת קרה בעליית הגג ההיא, ובית המשפט קבע כי העדות שהעניקה בדיון המשמורת הייתה לא אמינה. ובכל זאת איך יכול להיות שדמויות מסוימות זוכות להערכה למרות ענן של שמועות שמלווה אותן, בעוד שאחרות נקטלות באחת. אף אחד לא חשב פעמיים לפני שקטל את טום קרוז המקפץ על הספה של אופרה, אף אחד לא הזיל דמעה על גורלו של מל גיבסון אחרי ההתבטאויות האנטישמיות, ולינדזי לוהן? למי אכפת.
ובכל זאת כשמגיעים לאלן נראה שנוח לכולם לשכוח: למעריצים, לשחקנים, לתעשייה. זה כמובן לא המקרה היחידי של סלחנות מופרזת. רומן פולנסקי המשיך ליהנות מהערכת האקדמיה והקהל גם 30 שנה אחרי שנמלט מידי החוק. כשנעצר ב-2009 התגייסו מיטב השמות בהוליווד להפגין למען שיחרורו, ביניהם היה גם אחד, וודי אלן, שלא התבייש לפעול למענו. גם שמו של הסופר המוערך ג'יי די סלינג'ר ("התפסן בשדה השיפון") שהואשם בפדופיליה, לא נפגע בעקבות ההאשמות. לעומתם הקריירות אר קלי ומייקל ג'קסון, שהואשמו ביחסים עם קטינים, ספגו טלטלות לא קטנות.
זכה בגלובוס הזהב שנתיים לאחר מקרה האונס | צילום:
AP
ייתכן שהסוד לסליחה הציבורית הוא פשוט קירבה למוקדי הכוח. אלן המשיך לעבוד במשך השנים עם כמה מהשחקניות החזקות ביותר בהוליווד. להן זה השתלם: פנלופה קרוז זכתה באוסקר על "ויקי, כריסטינה, ברצלונה", מירה סורבינו על "אפרודיטה הגדולה" ודיאנה וויסט על "קליעים מעל ברודווי". קייט בלנשט צפויה גם היא לאחוז בפרס היוקרתי השנה על "יסמין הכחולה". בלנשט, שמגדירה את עצמה כפמניסטית, טוענת שנדרשת עוד עבודה רבה בכל מה שקשור למעמד האישה. "שמרנות משפיעה על הדרך בה נשים רואות את עצמן בעולם" ו"למרות שעשינו הרבה צעדים קדימה, אני מרגישה שבחלקם חזרנו אחורה", היו רק חלק מהציטוטים המודאגים שלה לאחרונה. עם זאת לא תשמעו ממנה מילה רעה על המנטור המזדקן, הכי הרבה שתקבלו הוא הבעת תקווה שהמשפחה "תמצא פתרון ושקט נפשי".
כמו בהרבה מקרים של ניצול על ידי אנשי מפורסמים ובעלי כוח, הסיפור של אלן הוא שילוב של הסכימה שבשתיקה מצד הרבה גורמים להתעלם מהחלקים האפלים בעברו. האולפנים העניקו את הכספים, המבקרים היללו את יכולותיו הקולנועיות והצופים המשיכו למלא את האולמות. כל חוליה בשרשרת הזו הייתה יכולה לעצור ולשאול שאלות קשות, אבל מי רוצה לתת לעצמו להפר את השקט הנפלא של חוסר המודעות?
מקדמת אג'נדה ברורה של מעמד האישה | צילום:
The Image Gate, GettyImages IL
המסקנה היא שכנראה פשוט קל לנו להאמין לאנשים כמו אלן. כשמארק וולברג כמעט הרג אדם במכות בסוף שנות ה-80, אף אחד לא יכול היה להזכיר אותו מבלי להצטמרר. אלן, לעומת זאת, רחוק אלפי שנות אור מהתמונה שבנינו בראש לאב המתעלל. אלן הוא הבחור הציני, הנוירוטי והמבולבל, הכל חוץ מסליז. המיניות שלו תמיד תהיה נבוכה ומגושמת, ואיך אפשר להאמין שנבעך כזה מסוגל לנצל ילדה בת שבע? קיים פער עצום בין אלן הפיגורה לבין האיש מסיפורי האימה. הפסיכולוגים יגידו שדיסוננס כזה אפשר לפתור בשתי דרכים: שינוי עמדות או הימנעות מכל דבר שיאלץ אותנו להתעמת איתן. כנראה שבמקרה של וודי וכוכבים אחרים, אנחנו מעדיפים הרבה יותר להתעלם.
