25 שנה עברו מאז שיצא לאקרנים "כשהארי פגש את סאלי" שמיתג את מג ראיין כמאמי הרשמית של הוליווד. 25 שנה אחרי וראיין מזמן איבדה את הקסם שלה, אבל היא לא לבד. כוכבם של אילו שחקנים דעך מאז הפריצה הגדולה שלהם?
כשהארי פגש את מה זה | צילום:
Pascal Le Segretain, GettyImages IL
מג ראיין
אחרי ההופעה של מג ראיין ב"כשהארי פגש את סאלי", הוליווד סימנה את הבייב החדשה. ראיין הייתה יפהפייה, מלאת קסם ושידרה תמימות ומיניות בו זמנית. נורה אפרון, היוצרת של הסרט האגדי, ליהקה אותה בהמשך ל"נדודי שינה בסיאטל", קומדיה רומנטית נוספת שמצליחה לרגש בלי לזלזל באינטליגנציה שלנו. וכך מול העיניים שלנו צמח ז'אנר חדש – לא עוד סרטי בנות שמתחנפים לקהל הנשי, אלא כאלה שמלאים בדיאלוגים שנונים שכל אישה אהבה לדמיין שהיא מנהלת עם חברות שלה. "סקס והעיר הגדולה" עוד לפני "סקס והעיר הגדולה", אם תרצו. אפרון המציאה מחדש את הקומדיה הרומנטית וראיין הייתה הנציגה שלו. ב"עיר של מלאכים", כשניקולס קייג' ויתר על כנפי המלאך לטובת החיים עם בת דמותה של ראיין, כולנו האמנו לו. הקריירה של ראיין שרדה יחסית הרבה זמן. "יש לך הודעה", שיצא בשנת 2000, הצליח לשמור על מעמדה יותר מעשור לאחר הפריצה, ואף השיג לה מועמדות לגלובוס הזהב. גם כאן הצליחה ראיין לרכב על גל מהפכני – הסרט הגדול הראשון שעסק בהיכרויות אונליין. מאז המהפכות של ראיין כללו בעיקר הרבה מאוד בוטוקס.
שיא: "כשהארי פגש את סאלי" (1989), הסרט שהפך את "בוא נישאר ידידים" להתחלה של מערכת יחסים רומנטית. אמנם מדובר רק בתחילת הקריירה של ראיין, אבל זו ראיין במיטבה, האבטיפוס לכל מה שבא אחרי.
שפל: "תשוקה חותכת" (2003) שניסה להכניס אפיל קצת יותר אפל לראיין ולהציג אותה כפאם פאטאל מפתה. המעבר ממאמי לסקסית הוא תמיד נקודת מפנה בקריירה של כל שחקנית. חבל שראיין בחרה לעשות אותה עם סרט גרוע במיוחד.
זה עוד כלום לעומת "אמריקן דרימז"
יו גרנט
יו גרנט לא היה אמור ליפול, לא אחרי ששרד את תקרית הזונה באמצע שנות ה-90, אבל כנראה שהחיים מלאים בהפתעות. ב-1992 הוא עלה לתודעה לראשונה ב"ירח מר" של רומן פולנסקי, אבל למרות ההצלחה של הסרט, גרנט הכוכב היה בדיוק ההיפך מהתפקיד שהכניס אותה לתודעה. שנתיים לאחר מכן השתתף ב"ארבעה חתונות ולוויה אחת", שנכתב במיוחד עבורו. גרנט היה הספק חנון ספק צ'ארמר מאוהב, וסיגל לראשונה את הבעת הפנים המבוישת שבמרכזה העיניים הכחולות, שהצליחו להמיס כל אישה באי הבריטי ומאוחר יותר גם בשאר העולם. בשיא ההצלחה שלו עשה גרנט את הבלתי נסלח בהוליווד ונתפס בוגד בבת זוגו, אליזבת הארלי, הדוגמנית שאיכלסה פנטזיות של כמעט כל גבר באותן שנים.
בגידה היא עוד נסלחת, אבל עם זונה ועוד טרנסג'נדר? מילא היה מדובר בצ'ארלי שין, אבל גרנט היה הג'נטלמן המבויש, זה שמלוהק לקומדיות רומנטיות. באופן מפתיע הצליח גרנט לשרוד את המתקפה, כשהוא משאיר את המקרה מאחוריו. נשים עדיין רצו לקולנוע כדי לדמיין איך הן מכירות אותו לאמא שלהן. "על תבונה ורגישות", "נוטינג היל" ו"רווק פלוס ילד", בכולם נשאר גרנט הגבר המבולבל והמאוהב. גם כשליהקו אותו לתפקיד הילד הרע ב"יומנה של ברידג'יט ג'ונס", היה קשה לא להתאהב בו.
שיא: "נוטינג היל" (1999). כי אם גרמת לג'וליה רוברטס להתאהב בך למרות שאתה מוכר ספרים פשוט שגר עם מטורף, אתה כנראה הגבר הכי אטרקטיבי בעולם.
שפל: "אמריקן דרימז" (2006). נשיא אמריקאי שמשתתף ב"אמריקן איידול" כדי להעלות את הפופולריות שלו ועומד בפני ניסיון פיגוע? לא תודה.
מנסיכה לשפחהברוס וויליס ודמי מור
ברוס וויליס ודמי מור היו הבראנג'לינה המקוריים. הוא היה כוכב האקשן וחלומה של כל אישה – גבר קשוח שיוכל לחלץ אותך מבניין בוער, בלי להשאיר עלייך שריטה; מאצ'ו עם לב של זהב, כזה שהחברים שלך יאהבו לא פחות ממך. היא, מנגד, הייתה יפהפייה הוליוודית, השחקנית עם המשכורת הכי גבוהה בעיר, השם שלה לבדו על הפוסטר של הסרט הספיק כדי להבטיח את הצלחתו. מור הגדירה מחדש את המושג "קוגרית" כשצולמה בעירום על השער של "ואניטי פייר" בעודה בהיריון. התמונה שינתה את כל מה שחשבנו על מיניות והפכה אותה לסמל תרבות. השניים היו סמל ליציבות הוליוודית, עם נישואים שהחזיקו 13 שנה והתפרקו ביחד עם הקריירה של שניהם. שלם שגדול מסך חלקיו.
שיא: "הצעה מגונה" (1993) ו"מת לחיות" (1998), הסרטים שמיתגו את שניהם. הוא – גיבור האקשן האולטימטיבי והיא – האישה ששווה מיליון דולר ללילה.
שפל: הוא עם "מת לחיות 4" (2007) והיא עם "ג'יי איי ג'יין" (1997). נכון, "סטרפטיז" ו"צבע הלילה", היו רמזים מטרימים למות הקריירה של שניהם, אבל השחזור הפאתטי , 18 שנה אחרי, של התפקיד שהכניס אותו לתודעה, היה כמו לצעוק "אני כבר לא רלוונטי" בכיכר העיר. עשור לפני זה ניסתה מור להיות וויליס בעצמה כשגילחה את הראש והתגייסה לצבא האמריקאי. גם ב"מת לחיות 7" וויליס יעשה את זה יותר טוב.
יום אחד, בתנו, גם את תהיי שחקנית מאכזבת | צילום:
Joe Corrigan, GettyImages IL
ניקול קידמן
מכירים את הסיפור על "הברווזון המכוער"? אז במקרה של קידמן זה בדיוק ההיפך – הברבור היפהפה שהפך לברווזון שמכריח את זאק אפרון להשתין עליו בפלופ שמתקרא "העיתונאי". גם אצל קידמן הזוגיות עשתה טוב לקריירה. קידמן וקרוז אף צילמו ביחד את "עיניים עצומות לרווחה" של קובריק, והצליחו לדלג מעל משוכת המותחן האירוטי שבדרך כלל הורס לשחקנים מסוגם את הקריירה. למרות שאחרי הפרידה הגיעה הקריירה של קידמן לפיק עם "השעות" ו"דוגוויל" האיכותיים, היא מהר מאוד החלה להידרדר לטראש שגלש גם לחייה עם נישואים לזמר הקאנטרי המפוקפק קית' אורבן.
קידמן גם ניסתה לשמר את היופי האצילי שלה בכל מחיר, נוסחה שאף פעם לא עובדת. במקום להזדקן כנסיכה הוליוודית, היא מנסה להתחרות במגרש הלא נכון ובוחרת תפקידים שניקול קידמן הצעירה לא הייתה מסתכלת עליהם פעמיים. רק בחודש שעבר היא נקטלה בפסטיבל קאן על תפקידה כגרייס קלי. בעולם אידאלי קידמן הייתה אמורה ללכת בדרך של קלי ולא לשחק בסרט כושל על חייה.
שיא: "השעות" (2002). קידמן מקבלת את תו האיכות המושלם - האוסקר, וזאת למרות שלצידה מופיעות ג'וליאן מור ומריל סטריפ, שתיים מהשחקניות הכי נחשבות בהוליווד. קידמן לוקחת את כל הקופה בזכות וירג'יניה וולף ואף תותב אחד, מפה העניינים רק הולכים להידרדר.
שפל: "סמנתה" (2005) עיבוד קולנועי לסדרת הטלוויזיה האהובה. פרץ הנוסטלגיה שגרם ליוצרים לנסות להפוך את סדרת הסיקסטיז החיננית לסרט קולנוע, מוכיח שלא כל מה שחיבבנו פעם רלוונטי לעכשיו. במקום למנף את האוסקר לסרטים איכותיים, קידמן מקבלת ביקורות קוטלות
הם גדלים כל כך מהר!
לינדזי לוהן
נתחיל בפיהוק, אין דבר יותר צפוי מילדה כוכבת שהופכת לג'אנקית שונאת תחתונים. המעבר מתפקידים ראשיים בסרטי ילדים לתמונת מעצר הוא כל כך צפוי עד שכדי לצמצם הוצאות וכאב נפשי, יש לשקול להוציא מדי שנה אוטובוס מאורגן מאולפני דיסני, היישר לבית המעצר הקרוב ולחסוך מכולנו את ההתמוטטות ההדרגתית . לוהן הצעירה הייתה התגלמות התום הילדותי. היא כבשה את הלב ב"אבא מתארס" ו"שישי הפוך" ולשנייה גרמה לנו לחשוב שהיא פחות מקולי קלקין ויותר מולי רינגוולד (שהצליחה להיעלם בלי לצבור יותר מדי רגעי שפל, הישג לא קטן בעולם סרטי הנעורים). כמו בכל סיפור סינדרלה אז הגיע הקוק, או המת', או ההרואין. מה שזה לא יהיה – זה כנראה זה, ומה שזה לא יהיה, זה השתלט ללוהן על החיים. ביי ביי כוכבת נעורים, שלום רשימות "עם מי עשיתי סקס" ברצפה של מועדונים.
שיא: "ילדות רעות" (2004) סרט שכבר אפשר להכתיר כקאלט נעורים. לוהן מצליחה לשכנע בתפקיד המתבגרת המבולבלת שתקועה בין המקובלות לחנונים המגניבים. בחיים האמיתיים לוהן הייתה צריכה לבחור בין להפוך לכוכבת בלוקבאסטרים לבין שחקנית איכותית, המקבילה ההוליוודית לאותה דילמה. אף אחד מהם לא קרה באמת.
שפל: I Know Who Killed Me (2007). מזל טוב! מותחן האימה שלך קיבל 6% ביקורות טובות ב-rotten tomatos ואת רשמית הבדיחה הגדולה ביותר בהוליווד וחובקת פרס רמזי.
משבר אמצע החיים? | צילום:
Dimitrios Kambouris, GettyImages IL
ג'וני דפ
זה חמקמק, אם תמצמצו לא תשימו לב, אבל הקריירה של ג'וני דפ רחוקה מאוד מהנקודה בה הוא התחיל. בעוד שאר השמות ברשימה הם כבר רשמית Has been, דפ עושה בשנים האחרונות את צעדיו הראשונים במחלקת השחקנים שכבר לא מעניינים אותנו. המסלול שעבר דפ כשחקן היה כזה ששחקנים אחרים היו מתאבדים עבורו - הוא החל ככוכב של סרטי איכות והמשיך לשוברי קופות, בין לבין הוא גם נחשב לאחד הגברים היפים בהוליווד, אבל סדרת "שודדי הקאריבים" על המשכוניה הפכה אותו רשמית למי שמעמיד כסף לפני איכות. במקביל, הרומן המפורסם עם טים ברטון הפסיק לתרום לשניים שמנסים לעשות את אותו סרט אפל בפעם האלף. משבר אמצע החיים מוגזם הוא כזה בו אתה קונה מכונית מטופשת או עוזב את העבודה. המשבר של דפ הכיל בלונדינית יפהפייה וסרטים נוראיים. ככה זה שכל דבר שאתה עושה הוא גדול מהחיים.
שיא: "פחד ותיעוב בלאס וגאס" (1998) ג'וני דפ כמו שתמיד רצינו שג'וני יהיה – פרוע, כיפי ומוכשר בטירוף. הסרט המושלם לשחקן הכי חם של אותה תקופה.
שפל: "יומן הרום" (2011) בדו קרב צמוד עם "התייר". בעוד השני לפחות החזיר את התקציב שלו ועורר קצת הייפ, "יומן הרום" היה כישלון ידוע מראש. הגרסה ההוליוודית לעץ שנופל ביער כשאף אחד לא שומע.
ניקולס קייג' אחרי שראה סרט של ניקולס קייג'
ניקולס קייג'
רבים טועים לחשוב שניקולס קייג' הוא שחקן גרוע. זה מובן, מבט מהיר על הסרטים שלו בעשור האחרון מוכיח שמדובר בשחקן שמתעקש באופן עקבי לבחור את הסרטים הכי גרועים שיש ולשמור על קו אחיד עם תצוגת משחק נוראית. "בנגקוק מסוכנת", "שוליית המכשף" ו"גוסט ריידר" כולם מסתמכים על השם של קייג' כדי לכלוא אותנו בקולנוע שעתיים ולהתחרט על היום שנולדנו. זה לא תמיד היה ככה. קייג' הוא שחקן מעולה שהצליח להיות רומנטי ואיכותי ("לב פראי", "לעזוב את לאס וגאס"), נועז ושובר קופות ("קון אייר", "הפריצה לאלקטרז") ואפילו חביב פסטיבל קאן ("בירדי"). למען השם, מדובר בשחקן זוכה אוסקר. אי שם בתוך ניקולס קייג', תחת חובות הימורים כבדים, קבורים שאריות של השחקן המצטיין מהניינטיז, ספק אם אי פעם נפגוש אותו שוב.
שיא: "עיר של מלאכים" (1998). למרות ההבלחה המוצלחת שלו עם "אדפטיישן" כמה שנים אחרי, "עיר של מלאכים" מציג לנו את הקייג' שרצינו לזכור - מרגש, רומנטי ופגיע.
שפל: "איש הקש" (2006). למרות לא מעט סרטים גרועים שהגיעו אחרי, "איש הקש" הוא קייג' בחולשתו - מביך, מבולבל ופגיע.
