המרוץ המשותף של ג'ורג' קלוני ואדם סנדלר לאוסקר: "זכינו לעבוד יחד"

קשה לחשוב על שני כוכבים הוליוודיים שונים יותר מג'ורג' קלוני ואדם סנדלר. שניים מענקי תעשיית הקולנוע כיום, איי-ליסטים מהשורה הראשונה שכל יצירה שלהם מושכת את הקהל ומעוררת עניין, נולדו שניהם בשנות ה-60 וטיפחו קריירה שהפכה אותם לשם מוכר בכל בית, אבל חוץ מזה - נדמה שאין ביניהם קווים משיקים.

קלוני, החתיך ההוליוודי הנצחי, נולד בקנטקי למשפחה קתולית - אביו עיתונאי ואמו יזמית ומלכת יופי לשעבר. הוא פרץ לתודעה בזכות תפקידו כד"ר דאג רוס בסדרת הדרמה הרפואית ER, והפך ליקיר המבקרים עם שני אוסקרים ושלושה פרסי גלובוס הזהב; סנדלר, שנולד חמש שנים אחריו בניו יורק למשפחה יהודית, עם אב מהנדס חשמל ואמא מורה לאחיות, החל את דרכו בתוכנית המערכונים Saturday Night Live, ומשם בנה לעצמו אימפריה של קומדיות מצליחות שהפכו אותו לאחד הקומיקאים הגדולים בהוליווד.

למרות עשרות שנות קריירה מוצלחות, קלוני וסנדלר מעולם לא שיתפו פעולה. קשה להאמין - אבל גם הגיוני - והרי מה לקלוני ולקומדיות הפרועות של סנדלר, ומה לסנדלר ולסרטים הרציניים של קלוני? ובכל זאת, זה קורה עכשיו (ותודה לנטפליקס) בסרט "ג'יי קלי", שעולה השבוע לאקרנים בישראל, ובקרוב יגיע גם לשירות הסטרימינג. לרגל צאתו, השניים שוחחו עם mako, ולמרות הרצון להתמקד בקידום הסרט ולא להיכנס לפינות פוליטיות - הייתה גם התייחסות למצב בישראל - עם מסר לקהל.

אמל נגד ביבי

ב"ג'יי קלי" קלוני (64) מגלם כוכב קולנוע ענק שנמצא בנקודה שבה הוא מתבונן לאחור על הקריירה המפוארת שלו, מול המחירים האישיים שדרש מהחיים ומיקיריו. הוא נקלע להרפתקה בלתי צפויה כאשר פניו מועדות לפסטיבל סרטים אירופאי, שמעניק לו פרס הוקרה על פועלו הקולנועי. לצידו, סנדלר מגלם את מנהלו האישי הוותיק ואיש סודו, ולורה דרן ("שקרים קטנים גדולים") בתפקיד אשת יחסי הציבור שלו. אבל מחוץ לאור הזרקורים, ג'יי קלי נאלץ להתמודד עם האתגרים של חייו הפרטיים - היחסים עם בתו וההשלכות של החלטותיו בעבר.

אחרי מסע קידום בפסטיבלים בוונציה, ניו יורק, לונדון ולוס אנג'לס, הגיעו קלוני, סנדלר ודרן עם הבמאי נואה באומבך ("כשנהיה צעירים", "רעש לבן") למפגש מיוחד באחד המקומות האיקוניים של הוליווד - הבוורלי הילס הוטל. "אני מודה על ההזדמנות לפגוש כל מי שצפה בסרט", אומר לי קלוני בחיוך, עם קסם אישי וכריזמה בלתי מעורערת, כבר בפתח פגישתנו. "אם אהבת אותו כמובן הכל בזכותי, אבל אם לא - תאשים את באומבך".

בזמן שבאומבך נכנס למקום ועושה את דרכו לכיסאו, קלוני מנצל את הזמן ושואל אותי על המצב בישראל. עניתי לו שאני מנסה להיות אופטימי, עכשיו כשיש הפסקת אש, וקלוני אמר לי בתורו: "אני מקווה לטוב. אין לנו אלא להיות אופטימיים, גם פה במדינה". טוב, ישראל היא לא היחידה שמתמודדת עם צרות בבית.

וזה לא דבר של מה בכך עבור קלוני, להתייחס למצב בישראל. אשתו היא עורכת הדין ופעילת זכויות האדם אמל אלמודין - מי שבשנה שעברה הייתה בין הצוות שייעץ לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג בעניין צו המעצר נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז יואב גלנט, בנוגע לאחריות לפשעי מלחמה במהלך מלחמת "חרבות ברזל". מלבד זאת, אמל הייתה אמורה להיות חברה בוועדת חקירה של האו"ם שבדקה את פעולות ישראל במבצע "צוק איתן" ב-2014, אך דחתה את ההצעה בשל אילוצים מקצועיים.

ולמרות זאת, חשוב לציין שלאורך המלחמה קלוני נמנע מלהביע את דעתו על המצב - ולא הצטרף לאף אחת מעצומות החרם, שקראו שלא לשתף פעולה עם ישראל בשל פעולות צה"ל בעזה. קלוני דווקא ידוע כאחד שלא חושש מהתבטאויות פוליטיות, וקצת לפני הבחירות האחרונות לנשיאות בארצות הברית הוא קרא לנשיא דאז ג'ו ביידן לפרוש מהמרוץ כמועמד המפלגה הדמוקרטית בשל מצבו הקוגניטיבי.

קלוני לא הצטרף לעצומות החרם על ישראל, למרות שאשתו אמל הייתה מבין הצוות שייעץ לבית הדין הפלילי בהאג בעניין צו המעצר נגד נתניהו וגלנט

ג'ורג' ואמל הכירו ב-2013, בארוחת ערב אצל חברים משותפים, ופחות משנה לאחר מכן הם כבר התארסו. עבורה אלו נישואים ראשונים, עבורו שניים - אחרי שכבר היה נשוי במשך ארבע שנים לשחקנית האמריקאית טליה בלסם, ולאחר מכן ניהל מערכות יחסים מתוקשרות בין השאר עם קמרון דיאז, רנה זלווגר, לינדה תומפסון ועוד. הם נשואים מאז ועד היום, הורים לתאומים אלכסנדר ואלה בני ה-8. איתם, הצהיר בראיונות לקידום "ג'יי קלי", הקשר שלו טוב יותר מאשר עם בתו שבסרט.

להגיד שהוא כוכב עטור הישגים זה אנדרסטייטמט, ובכל זאת: יש לו שני אוסקרים - על משחק ב"סוריאנה" (2006) ועל הפקת "ארגו" (2013), ארבעה פסלוני גלובוס הזהב, פרס מפעל חיים, והוא נכלל ארבע פעמים ברשימת 100 האנשים המשפיעים של מגזין "טיים". עכשיו הוא מכוון לאוסקר שלישי, ושואף לשפר את מאזנו של שתי זכיות מתוך שמונה מועמדויות - בהם על סרטים כמו "תלוי באוויר", "משחקי שלטון" ו"לילה טוב ובהצלחה". האחרון, אותו כתב, ביים ובו כיכב ב-2005 כשיצא כסרט קולנוע, עובד לאחרונה להצגה בברודוויי - והעניק לו גם מועמדות ראשונה לפרס הטוני.

קלוני אומר כי לרוב, סרטים העוסקים בתעשיית הבידור לא קולעים למטרה, כך שב"ג'יי קלי" הוא רצה שהסיפור יהיה כמה שיותר אותנטי ויחשוף איך נראים הדברים מהצד של הכוכבים הגדולים. "היום זה הולך ומשתנה כי אנחנו מקבלים לא מעט הצצות ברשתות החברתיות, ויש תפיסה אחרת של מה זה אומר להיות מאוד מפורסם ומוכר", הוא מסביר. "אני מגלם שחקן בשלב המאוחר של הקריירה שלו, כשהוא מבין שהוא לא היה חבר או אבא טוב, וכל מה שהוא טוב בו זה להיות כוכב קולנוע ועליו להתמודד עם הכישלונות שלו בחייו הפרטיים".

איך אתה תופס את מרכיב התהילה?
"בתור בחור צעיר הייתי צופה בטלוויזיה בתוכניות על חיי הזוהר של העשירים והמפורסמים, וכשמישהו התלונן חשבתי לעצמי 'פאק יו, אני מרוויח 3 דולר לשעה בקטיף טבק ולא מתלונן'. ואז כשהצלחתי בקריירה ובחיי, ניתנה לי הזדמנות לעבוד עם האנשים הללו. האם הייתי עושה את הבחירה שוב? כן. תהילה נותנת הזדמנות לעשות פרויקטים שאתה רוצה ומתעופף לעברם כמו גחלילית עד שאתה נכווה ומבין שיש עוד מרכיבים בעסק. התהילה אפשרה לי לעבוד על סרט כמו 'ג'יי קלי'. אני בן 64 וזה מסוג התפקידים שכבר בקושי מגיעים, והיה לי מזל לחוויות יוצאות דופן כאלו. יש סרטים שמתאימים לך וכאלה שמגבילים אותך, אבל זה הרבה פחות גרוע מאשר לעבוד בקטיף טבק".

אילו זיכרונות יש לך מהסרטים?
"אני עושה את זה כבר 40 שנה, ואם יוצא לי פתאום לצפות בסרט שבו שיחקתי, אני לא זוכר אותו כסרט אלא כחוויה עם אנשי הצוות על הסט, החברויות משם. ברוב המקרים הסרטים הכי גרועים הם אלו שבהם הכרת את החברים הכי טובים שלך שהולכים איתך לאורך זמן, וזה מה שעולה בזיכרון. לא הסרט עצמו".

מה גרם לך לקחת את התפקיד הפעם? האם מצאת דימיון לחייך?
"קיבלתי פנייה שנואה עובד על סרט עם אדם סנדלר ושאלו אם אני מעוניין. עניתי שכן. הציעו לי לקרוא את התסריט ואמרתי שאני אקרא, אבל בכל אופן אני בפנים בגלל שהכרתי את היצירות של נואה ומאוד רציתי לעבוד עם אדם. יש במאים בודדים שאני אשוב לעבוד איתם בכל מקום שהוא, בכל זמן שהוא: האחים כהן, סטיבן סודרברג ואלכסנדר פיין. הם אומנים מובהקים. וגם זאת הייתה חוויה מהשוט הראשון של אומנות שאפשר רק לחלום עליה וזה לא בהכרח מתגשם, אבל הפעם זה היה מאוד מרגש.

"כבר אחרי שקראתי את התסריט לא האמנתי כמה שפר מזלי. זה תפקיד יפהפה ומצחיק שאנשים מרגישים שאני מגלם את עצמי. אבל לי אין חרטות כמו שיש לו. הילדים שלי עדיין אוהבים אותי. הם בני 8 ואולי זה ישתנה. אבל כמה שאני עדיין פעיל ועובד, החיים שלי שונים לגמרי משלו. אז לא הזדהיתי איתו וכל מי שיצפה ויחשוב שאני בוהה במראה, זה ממש לא איך שאני ראיתי את התפקיד. חשבתי שהוא שמוק, כמו פרנקנשטיין שמחריב את החיים של כל מי שעומד בדרכו, והדאגה היחידה שלי הייתה כיצד להפוך אותו לדמות אהובה. אבל את זה כבר עשה התסריט, ואני היית בר מזל להיות עטוף בשחקנים מעולים ובמאי/תסריטאי מופלא.

"אבל בסופו של דבר זה סרט של אדם סנדלר", הוא צוחק, "כל סרט שאי פעם עשיתי ושהוא בכלל לא היה חלק מהם, הם סרטים של אדם סנדלר. הוא היה באטמן לפניי".

"התהילה אפשרה לי לעבוד על סרט כמו 'ג'יי קלי'. אני בן 64 וזה מסוג התפקידים שכבר בקושי מגיעים, והיה לי מזל לחוויות יוצאות דופן כאלו"

אוסקר ראשון?

בעוד שקלוני מתמודד השנה מול קולגות כמו ליאונרדו דיקפריו ב"קרב רודף קרב" וטימותי שאלאמה ב"מרטי סופרים" במירוץ למועמדות בקטגוריית השחקן הראשי, בקטגוריית שחקן המשנה דווקא נראה שלסנדלר יש כרגע סיכויים גבוהים יותר לפי התחזיות: בשנים האחרונות זוכה סנדלר לשבחים על בחירות תפקידים בוגרות ורציניות, כששיחק בסרטים כמו "סיפורי מאירוביץ'" (אצל אותו נואה באומבך) ו"יהלום לא מלוטש", והצליח לצאת מהמסגרת המוכרת של קומדיות פופולריות שמזוהות איתו בקרב הקהל הרחב. האם עכשיו גם תגיע ההכרה של האליטה, עם אוסקר ראשון?

"הסרט לכאורה עוסק בשואוביז, אבל הוא על עבודה מול משפחה, התמודדות עם שגיאות וכאב שאתה אחראי להם, להבין שאי אפשר לשנות את העבר ולכל הפחות לתקן קדימה, לשים בצד את המרדף להישגיות בעבודה ולהתמקד במשפחה בראש ובראשונה - וזהו סדר העדיפויות שאני מציב לעצמי ושלא בא בקלות, אבל כשזה כמו שצריך, אני במיטבי", מסביר סנדלר. "זכיתי לעבוד מול קלונ-מן, הוא בחור כל כך מצחיק שמשרה אווירה קלילה על הסט, רגוע, אדם אכפתי שלא רק דאג לי והתחשב בי בכל סצנה, אלא גם העניק אהבה למשפחתי. אני מאושר שהכרתי אותו".

האם לקחת השראה מהמנהל האישי שלך במציאות?
"לכולנו יש צוותים ואנחנו מהצד השני של הסיפור, ואתה רואה כמה עבודה קשה זה מצריך. אחת השורות האהובות עליי בסרט היא כשאני אומר לו, 'אתה ג'יי קלי אבל גם אני ג'יי קלי'. וזה נכון גם לגבי הצוות שמנהל אותי. הדמות שלי מאוד אוהבת את הדמות של ג'ורג', וזה היה מאוד קל עבורי כי הוא אדם נהדר, מאוד אדיב ומהנה להיות במחיצתו. וגם עכשיו כשהוא מדבר אני אומר לעצמי 'וואו, הייתי יכול להאזין לו יום שלם'. לכן זה היה מאוד נעים, בדיוק כפי שהצוות שלי אוהב אותי, מאמין במטרות שאני מציב לעצמי ואיתי גם בקשיים. זה מה שניסיתי לשדר".

"לשים בצד את המרדף להישגיות בעבודה ולהתמקד במשפחה בראש ובראשונה - וזהו סדר העדיפויות שאני מציב לעצמי ושלא בא בקלות"

הוא בן 59, נשוי זה 22 שנים לג'קי, שחקנית אמריקאית שהתגיירה למענו, ולהם שתי בנות - סיידי בת ה-19 וסאני בת ה-17. שלושתן הופיעו לא פעם בסרטים שלו, והשיא הגיע עם "את מה זה לא מוזמנת לבת מצווה שלי", שעלה בנטפליקס לפני שלוש שנים בכיכובה של סיידי. סנדלר לא מרבה להתבטא פוליטית, אבל יהדותו תמיד נוכחת בכל יצירה שלו: מלבד "שירי החנוכה" ששחרר עוד בניינטיז, כמעט בכל סרטיו יש סממנים יהודים או ישראלים (כמו נוכחות קבועה של עידו מוסרי).

עוד בימי מלחמת לבנון השנייה תרם סנדלר מאות ערכות משחק לילדים בישראל, וקצת אחרי מתקפת 7 באוקטובר הוא פרסם פוסט תמיכה למיליוני עוקביו. בהמשך הוא נמנה עם החותמים על עצומה שקראה לנשיא ביידן לפעול לשחרור החטופים מידי חמאס, אלא שמאז הוא לא התבטא יותר מדי על המלחמה, ואי אפשר להאשים אותו - בכל זאת, בארצות הברית האנטישמיות בשיאה והשנאה לישראל הפכה לטרנד, בזמן שבעיר הולדתו נבחר ראש עיר שדעותיו לגבי מדינת היהודים רחוקות מלהיות אוהדות.

כמה חייך משתקפים בסרטים שלך?
"כשאתה צעיר, יש את הסרטים שאתה כל כך נרגש לעשות ולא מאמין שנתנו לך אור ירוק ואתה בפנים, מישהו צועק 'אקשן' ואתה אומר את השורות מהטקסט ולא מאמין שזה קורה ועוד משלמים לך. זה די מגניב. וככל שהכל מתקדם דברים מתחילים לקרות. ואני נזכר בסרט '50 דייטים ראשונים'. יום לפני שטסנו לצלם בהוואי, קיבלתי טלפון שאבא שלי חולה, ואז כל תקופת הצילומים הייתה סביב נסיעות בכל סוף שבוע לבקר אותו בפלורידה. לכן, בכל פעם שמישהו מזכיר את הסרט שאני אוהב - וגם את דרו ברימור (ששיחקה לצידו; ד"כ) וכל מה שעברנו - אני נזכר שזאת התקופה שבה אבי חלה".

אביו של סנדלר נפטר ב-2003, חצי שנה לפני שאותו סרט עלה לאקרנים. בצירוף מקרים מצער, ימים אחדים לאחר המפגש העיתונאי, הלכה לעולמה השחקנית דיאן לאד, אמה של לורה דרן, שהייתה אמורה לציין יום הולדת 90 בסוף החודש. ביום הראיונות עמה, ביקשו המארגנים שלא לשוחח עם לורה על מות אמה - היא מעריכה את הרצון הטוב, אבל מעדיפה להישאר מרוכזת בענייני הסרט.

החיבור האישי של דרן אל מאחורי הקלעים של תעשיית הבידור החל מגיל צעיר, הודות לקריירות של אמה ואביה, ברוס דרן. לדרן גם יש חיבור מיוחד עם באומבך, שכן היא כיכבה לצד סקרלט ג'והנסון ואדם דרייבר בסרטו "סיפור נישואים" וזכתה באוסקר לשחקנית משנה על הופעתה.

"כל אחד מאיתנו, לא משנה מי אנחנו ובמה אנחנו עוסקים, מרגישים שיש לנו את כל הזמן שבעולם כשאנחנו צעירים, והבחירות שלנו נעשות בתת מודע של דברים שנוכל לדחות לזמן מאוחר יותר", מסכם באומבך. "הסרט הוא סביב נקודה בזמן שבה מתבהר לנו שאין זמן אחר, ולמסקנה הזאת ג'יי מגיע בצורה עקומה ופרועה - הוא עשה בחירות וזה מה יש, אלו הם חייו, אז מה עליו לעשות כעת?

"אני חושב שלכל אחד יש גרסה משלו למחשבה הזאת. כשכתבתי את התסריט עם אמילי מורטימר (השחקנית הבריטית שגם מופיעה בתפקיד קטן בסרט; ד"כ), אלו השיחות שקיימנו. הקישוטים הללו של להיות כוכב קולנוע ובעולם שנע סביבו שהוא מרתק ומושך, כשמה שבעצם עניין אותי ההיבטים הרגשיים, הפסיכולוגים שהוא מתעמת עימם בקיום שלו. בזה למעשה עוסק הסרט".