"חברי פרלמנט בכו בצפייה, אבל גם היו איומים על ההקרנות"

אחרי טבח 7 באוקטובר, יהודי העולם בכלל וארצות הברית בפרט ציפו שזו תהיה שעה של תמיכה גורפת בישראל. אולם למרבה הפתעתם, האנטישמיות הישנה בתחפושת אנטי-ציונית הרימה את ראשה וכבר יום לאחר מכן, עוד הרבה לפני הפצצות חיל האוויר בעזה והתמונות הקשות שמגיעות משם, החל גל הפגנות בקמפוסים ששלל את קיומה של מדינת ישראל, הביע הזדהות ותמיכה בחמאס ואף קרא בפומבי לרצח ישראלים ויהודים.

הבמאית ואחת מדוברות המפלגה הדמוקרטית בעבר וונדי סאקס, בסיועה של השחקנית דברה מסינג ("ויל וגרייס") שהפיקה איתה את הסרט, מתעדת את הכרונולוגיה הקשה הזו ואת השנאה המתפרצת בסרטה התיעודי "8 באוקטובר". היא מראה כיצד סטודנטים יהודים נותרו לבד מול ראשי האוניברסיטאות ומול חבריהם, כשברקע הפגנות שנאה ששוללות את קיומם וקוראות לאינתיפאדה בארה"ב, וגם עוסקת בנתון המפחיד לפיו רוב פשעי השנאה בארה"ב כיום נעשים נגד יהודים - אפילו שהם מהווים רק 2.5 אחוזים מהאוכלוסייה. הסרט יוצג היום (ראשון) בפסטיבל הקולנוע ירושלים, וב-31 ביולי יעלה גם בבתי הקולנוע בישראל, ולשם כך שוחחנו עם סאקס.

באיזו נקודה החלטת שמה שקורה צריך להפוך לסרט?
"שבועיים אחרי 7 באוקטובר ידעתי שמה שאנו רואים זה חסר תקדים. לא רק ההתקפה הנוראית על ישראל, אלא התגובה שראינו בארה"ב. בזמן שהצפייה בדימויים מ-7 באוקטובר הייתה מחרידה, החגיגות לכבוד חמאס יום לאחר מכן, שבהן הציגו את המחבלים כלוחמי חופש ואיך שזה התפשט לקמפוס אחר קמפוס, היו קשות לא פחות. כבר יום אחרי הטבח עשרות ארגוני סטודנטים בהארוורד חתמו על עצומה שמאשימה את ישראל במתקפה עליה. בימים ושבועות אחרי 7 באוקטובר היה שילוב של שתיקה ועוינות מהסביבה האישית והמקצועית שלי, אז בתוך מספר שבועות כבר עשיתי סינופסיס לסרט, הגשתי לחברות הפקה וכולן ויתרו. חשבתי שאני לא אעשה אותו לעולם".

למה את חושבת שחברות ההפקה העדיפו שלא לגעת בו?
"כי המילה 'ציונית' הפכה לקללה. זה כמו להיקרא 'גזען' - זה הדבר הכי גרוע שאתה יכול להיקרא כעת. באותה מידה, לאחר מכן לא הצלחנו להיכנס לפסטיבלי הקולנוע הגדולים בעולם. אחד האוצרים אמר לי, 'אני רוצה שתדעי - הסרט שלך היה צריך להתקבל, אבל יש כזו רגישות אנטי-ישראלית שהם לא רוצים להתמודד עם כל ההשלכות של זה, לא רוצים להיות מבוטלים'. היינו ברגע כל כך מטריד באומנות, וזה מה שרציתי להראות בסרט - שאנטי-ציונות הפכה לאנטישמיות במסווה, כאילו אומרים 'אנחנו לא שונאים יהודים, רק את הציונים'. הסטודנטים לא קוראים למען שתי מדינות אלא למען מדינה אחת. 'אנחנו רוצים את הכל', זו אנטישמיות".

בסופו של דבר, סאקס גייסה את הכסף בסיוע של תרומות והחלה לצלם בתוך מספר שבועות. "הבטחתי לכולם שיהיה לנו סרט עד 7 באוקטובר 2024, כמעט ולא ישנתי 20 שבועות. בסוף הוא השיג הפצה במאות בתי קולנוע בארה"ב, הצליח בקופות עם 1.3 מיליון דולר הכנסות וקיבלנו זכויות הפצה ברחבי העולם, אבל זה היה אתגר אחד אחרי השני. בכל חברת הפצה היה מרד מצד חברי צוות שלא רצו שהסרט הזה יופץ".

סאקס מראיינת בסרט שורת אישים בנושא, בהם השחקנים מייקל רפפורט ונועה תשבי, "הנסיך הירוק" מסעב חסן יוסף ובכירת פייסבוק בעבר שריל סנדברג, שמדברים על תחושת הבגידה מצד חבריהם, על הפחד מפני השנאה העולה ועל חוסר ההבנה של גורמים פרוגרסיביים שנלכדו ע"י אידיאולוגיה איסלאמית קיצונית, שדיברה בשפתם על אוכלוסיות "מדוכאות" ו"מודרות".

"החגיגות וההאדרה של הטבח היו מדהימות, ראיתי את הכתובת על הקיר לפחות מאז שנת 2016 אבל רציתי לא לראות את זה כי הייתי חלק ממעגלים פרוגרסיביים", היא מציינת. "אני עדיין מחשיבה את עצמי כמצביעת מרכז-שמאל, אבל מה שראינו בשמאל זו עלייה של סנטימנט אנטי-ישראלי, המדכא מול המדוכא, ובפרדיגמה הזו יהודים וישראלים הם המדכאים, קולניאליסטים, לבנים, עשירים. הדרך הרדיקלית הזו הוטמעה באקדמיה, במעגלים פרוגרסיביים, היא נהייתה מיינסטרים. זה מה שהיה מדהים, ידענו שזה קיים אבל לא ידענו עד כמה זה נפוץ".

סאקס אמנם מתארת כיצד רשתות חברתיות, וטיקטוק בפרט, תדלקו את מדורת השנאה, אך משמיטה את המממנת הראשית של מוסדות אלו - קטאר. "זה יהיה הנושא של הסרט הבא שלי שנמצא בהפקה כעת", היא מסבירה. "הוא ייקרא poison IV ואנחנו נצלול שם עמוק יותר אל המימון הזר שמגיע מקטאר ומסין ועל ההשפעה הזרה באקדמיה. זה מאוד מעניין אותי לחקור איך הכסף משפיע על האקדמיה, מי מועסק, מי מקודם, מהי תוכנית הלימוד. זה לא רק באוניברסיטאות בארה"ב, אפילו יש תוכנית לימודים שנקראת 'ללמוד על פלסטין' בגני ילדים".

מה דעתך על תפקידן של הרשתות החברתיות בתדלוק השנאה כלפי ישראל?
"רשתות חברתיות הן לא אותנטיות, הן חוות שרתים שממומנות ע"י מדינות זרות שמטרתן היא לפלג את ארה"ב ומדינות אחרות. הן הבינו שהמלחמה בין ישראל לעזה היא דרך מצוינת לפלג את החברה האמריקאית ואת הצעירים. הן עושות את זה דרך פרופגנדה ברשתות החברתיות, יש יותר מפי עשרה פוסטים פרו-פלסטינים מול פוסטים שמציגים את העמדה של ישראל. מישהו שולט באלגוריתם ובמה שאנשים רואים, במיוחד בטיקטוק שזו הרשת הכי אנטי-ישראלית. ככה זה גם משפיע - ככל שאתה יותר צעיר בארה"ב אתה יותר אנטי ישראלי".

הסרט גם כמעט ולא נוגע בביקורת הלגיטימית כלפי ישראל על הנעשה בעזה, ועל כך שרבים מאלו שתמכו בנו אחרי 7 באוקטובר הפנו אלינו את גבם עקב מדיניות הממשלה וכמות ההרוגים הגדולה בצד השני. "בדמוקרטיה אתה צריך לבקר את הממשלה שלך, זה בריא לבקר אותה. זו לא אנטישמיות או אנטי-ציונות להגיד שביבי הוא פושע או שלשטח את עזה זה דבר נורא. הרבה אנשים יכולים להסכים שמה שקורה בעזה זה נורא, התמונות הן קשות. איש לא רוצה לראות ילדים ואנשים חפים מפשע מתים. זה משהו שרוב היהודים בארה"ב מסכימים עליו", מסבירה סאקס. "איפה שאתה חוצה את הקו זה כשאתה אומר שלישראל אין זכות להתקיים כמדינה יהודית, זו אנטישמיות. אנחנו לא אומרים את זה על שום מדינה אחרת בעולם. זה קורה רק עם ישראל".

בתור מישהי שמגיעה מלב המפלגה הדמוקרטית, איך הרגשת באופן אישי עם תגובות חלקים במפלגה?
"אני כבר שמונה שנים חלק מקבוצה של נשים בתקשורת ובפוליטיקה והן מדברות על כל נושא, אבל כשזה הגיע ל-7 באוקטובר הייתה שתיקה. הייתי שבורת לב אבל לא כל כך מופתעת, הרגשתי נטושה אבל זו גם הסיבה שהדגשתי בסרט שני חברי קונגרס שהם דמוקרטים כי חשוב להראות את אלו שתומכים בנו כמו ריצ'י טורס - גיי, שחור, היספני, פרוגרסיבי ותומך מושבע בישראל שמקבל גלי שנאה כלפיו".

איך היו התגובות בעולם לסרט?
"אני נדהמת מהתגובות. אני חושבת שהקהילה היהודית מרגישה שרואים אותה בזכותו. צעירים מרגישים מועצמים מכך, ועבור לא יהודים זה פוקח את העיניים. עשיתי הקרנה באמסטרדם עם חברי פרלמנט והם בכו, וזו התגובה שקיבלתי ברחבי העולם. אנשים מחבקים אותי ומודים לי על הסרט. הם מבינים שזה על דבר גדול בהרבה מישראל - קיצוניות אסלאמית מול דמוקרטיה מערבית. מהצד השני אני לא מופתעת מהשנאה, לא קיבלתי איומים על חיי, אבל היו איומים נגד ההקרנות ויש גלאי מתכות בכניסה אליהן. שום הקרנה אחרת לא צריכה את זה, רק הסרט שלי. הם משלמים לאנשים אלפי דולרים כדי למחות נגד הסרט, זה אפילו לא אותנטי אבל אני לא מפחדת מזה".

איך את מרגישה לקראת ההפצה של הסרט בישראל?
"אני מאוד מתרגשת מההקרנה של הסרט בישראל ומההפצה שלו. חשוב לי להראות את זה לישראלים כדי שיבינו מה קורה בארה"ב וגם שיראו את הצעירים היהודים שנלחמים את המלחמה של ישראל. זה דבר נהדר עבור צעירים ישראלים להבין שבארה"ב יש את היהודים הצעירים ובני הברית שלהם שנלחמים כדי להגן עלינו. זה מרגיש כאלו אנחנו לבד אבל אנחנו לא לבד, יש לנו בני ברית וכך רציתי גם לסיים את הסרט - אפילו בחשכה ועם כל השנאה, יש הרבה אנשים שתומכים בנו. השונאים ימשיכו לשנוא, אבל הסרט הזה מיועד עבור האנשים שבאמצע".

עוד כתבות וראיונות מפסטיבל הקולנוע ירושלים תמצאו באת seret