הרביעייה המופלאה שתנסה להציל את מארוול

יש משהו סמלי בכך ש"ארבעת המופלאים" החדש הוא זה שפותח את השלב השישי ביקום הקולנועי של מארוול. אחרי הכל, "המשפחה הראשונה של מארוול" כבר הצילה את החברה מקריסה בשנות ה-60 - וכעת, יותר מ-60 שנה אחרי, המעריצים תולים בה תקוות שגם הפעם תצליח לחלץ את הענקית מהמקום שאליו נקלעה.

מאז ש"הנוקמים: סוף המשחק" סיים את סאגת האינסוף, מארוול מתקשה למצוא את הקצב הנכון. שלבים 4 ו-5 כללו שפע של סרטים וסדרות - אבל התחושה הרווחת היא שמשהו שם הלך לאיבוד. עם פתיחת השלב השישי, ועם קאמבק מבטיח של אחת מהקבוצות האהובות ביותר בקומיקס, המשימה ברורה: להחזיר את היקום הקולנועי של מארוול למסלול הנכון. 

מי שמוביל את הפרויקט הוא מאט שקמן, שביים את "וונדה-ויז'ן" המצוינת. אחרי שתי גרסאות קולנועיות (ושלושה סרטים) מאכזבים של "ארבעת המופלאים", שקמן יודע שהציפיות גבוהות - אבל מסרב לבקר אותם. "אני לא רוצה להגיב עליהם", הוא אומר בשיחה עם mako, "ראיתי אותם, אפילו את הגרסה הלא-רשמית של רוג'ר קורמן, ונהניתי. כל אחת מהגרסאות הקודמות נעשתה עם הרבה לב, הרבה תשוקה ונקודת מבט ברורה, ויש גם לא מעט מעריצים שאוהבים אותן. אני פשוט לא חשבתי עליהן בזמן שעשיתי את הסרט הזה".

על מה כן חשבת?
"חשבתי על עצמי - על מה אני רואה ב'ארבעת המופלאים' ומה אני רוצה להביא לתוך זה כאבא, כבעל וכמעריץ של הדמויות. עשינו הרבה בחירות שונות מהרגיל: מיקום העלילה בעולם רטרו-עתידני של שנות ה-60, ויתור על סיפור המקור ומיקוד בשאלה איך תינוק משנה משפחה - אבל כל זה לא הגיע מתוך רצון לבדל את הסרט ממה שהיה, אלא מתוך החיבור שלי לדמויות ומה שהן מעוררות בי".

למה לדעתך עכשיו זה הזמן להכניס את "ארבעת המופלאים" ליקום הקולנועי? 
"הם המשפחה הראשונה של מארוול. הם לגמרי בהר ראשמור של דמויות מארוול. לא הייתה חברה כזו בלעדיהם. המון דמויות מבריקות התחילו ב'ארבעת המופלאים' - כולל הפנתר השחור, דוקטור דום ועוד רבים. זו סדרה שידעה להתחדש ולגעת בקוראים בכל עשור, ולכן זה תמיד הזמן הנכון לספר את הסיפור שלה".

פסקל, שמגלם בסרט את ריד ריצ’רדס, על ההכנות לתפקיד גיבור-העל שהופך לאב: "מכיוון שאני לא אבא, מאט הדריך אותי בפרטי הקשת הרגשית של הדמות"

שקמן מסביר כי היה לו חשוב שלא להציג את "ארבעת המופלאים" כצוות מושלם. "הם לא תמיד מסתדרים", הוא מסביר, "זו משפחה עם קצוות מחוספסים, עם אגו, עם חיכוכים - וזה חלק ממה שהופך אותם לאנושיים". וזו גם הסיבה שמבחינתו, הלב של הסרט אלו הקשרים בתוך הבית. "רציתי להפוך אותם למשפחה אמיתית, עם נישואים אמיתיים במרכז. כשנכנס תינוק למשפחה, זה משנה הכל. זה משנה את הקשר, את הדינמיקה. אנחנו בודקים האם אפשר להיות גם הורים וגם גיבורי-על - ובסופו של דבר, האם אפשר בכלל להפריד בין השניים".

עד כמה היה לך חופש יצירתי? בסופו של דבר הסרט הזה הוא חלק מתמונה גדולה בהרבה.
"מה שנפלא פה זה שאנחנו ביקום אחר. איירון מן, ת'ור, הוקאיי - הם לא הולכים להופיע כאן. זה סרט שיכול לדבר גם למי שלא ראה אף סרט של מארוול, וגם למי שראה את כולם. עבדנו בפינה משלנו של היקום, וזה היה מאוד משחרר. אני רואה את העבודה במארוול כמו מירוץ שליחים: אתה מקבל את המקל, רץ הכי חזק שאתה יכול, ואז מעביר אותו הלאה. זה מה שעשיתי כאן".

איך מאזנים בין חזון אישי לציפיות מפרנצ'ייז עצום כמו מארוול?
"בהחלט הרגשתי את כובד הציפיות לעשות צדק עם הדמויות האלה - הדמויות שאני אוהב מאז שהייתי ילד. גדלתי על הקומיקסים של ׳ארבעת המופלאים׳, ואני רק רוצה לכבד אותן, את ג'ק קירבי, את סטן לי. אלה דמויות מדהימות שנשארו איתנו כבר יותר מ-60 שנה כי הן כל כך חזקות, כל אחת בפני עצמה, והכי הרבה כמשפחה. זה הלחץ מבחינתי - להביא את המשפחה הראשונה של מארוול לחיים, ולעשות את זה כמו שצריך".

משפחת גיבורי-על 

קאסט הכוכבים של הסרט מונה לא מעט שמות של כוכבים, אבל עם כל הכבוד לכל המי ומי - בטופ עומד פדרו פסקל, מהשחקנים הגדולים בהוליווד בזמן האחרון. פסקל מגלם את ריד ריצ’רדס, גיבור-על אלסטי והאיש הכי חכם ביקום של מארוול, שמצד אחד מבין את חוקי הפיזיקה - אבל מאידך מתקשה להבין את עצמו. "זו דמות מבריקה ובטוחה בעצמה בכל מה שקשור לפתרון משוואות מורכבות ולהבנת איך העולם פועל", מסביר פסקל בריאיון, "אבל אין לה מושג איך להתמודד עם המשוואה הכי מסובכת: מערכות יחסים". 

גם האופן שבו הוא מתמודד עם הפיכתו לאב הוא לא הכי שגרתי.
"הדרך היחידה שריד יודע להתמודד עם זה היא להתקין 'מגני תינוק בכל העולם', במקום פשוט להיות נוכח בחוויה. אגב, מכיוון שאני לא אבא, מאט הדריך אותי בפרטי הקשת הרגשית של הדמות".

מה אתה מקווה שהקהל ירגיש כשיצפה בסרט?
"אני מתרגש שיראו את הסיום. אני זוכר שכשהתכנסנו כולנו יחד עם מאט הוא נתן לנו את תחושת הבימוי, התנועה והמוזיקה של כל הסצנה, וכולנו בכינו. אז מבחינתי, אני פשוט לא יכול לחכות לראות איך הצופים יגיבו".

הייחודיות של ריד ריצ'רדס טמונה באינטלקט החריג שלו. יתרון מובהק, אבל גם אתגר חברתי לא קטן. "מה שעזר לי לעגן את הדמות היה ההבנה שמישהו כל כך חכם הוא גם קצת תמים בכל מה שקשור למערכות יחסים", מוסיף פסקל. "הוא מתבלבל כשאחרים לא מדביקים את קצב החשיבה שלו, וזה הוליד אצלי רעיונות להתנהגויות ייחודיות. אבל בלב העניין ריד הוא אדם עם תלות רגשית אדירה, שהזהות שלו קשורה לגמרי למשפחה שלו".

שקמן מדגיש שגם בעידן של מולטי-וורסים ואפקטים אינסופיים, הכוח האמיתי של ארבעת המופלאים תמיד היה האנושיות שלהם. "הם גיבורים טובים כי הם אנשים טובים. הם תמיד היו זמינים, שקופים, חיים במגדל זכוכית בלב ניו יורק. כבר מהגיליון הראשון הם עברו שינוי טראומטי - והחליטו להשתמש בכוחות שלהם לטובת הכלל".

בסרט, הוא מספר, סו סטורם עומדת בראש Future Foundation - גוף עולמי שמזכיר את האו"ם, ואפילו מצליח לגרום לעולם להתפרק מנשקו. "הם מייצגים אופטימיות, אמפתיה, רצון לאחד. זה הלב האמיתי של הסיפור".

שקמן: "אני אוהב שחקנים. אני רוצה ליצור להם סביבה בטוחה. בסוף, גם בסרטי ענק - הכל תלוי באהבה, בחברות, בקשרים בין הדמויות. אם לא מאמינים בזה, כל האפקטים המיוחדים לא שווים הרבה"

גם עבור ונסה קירבי, שמגלמת את סו סטורם, הסרט הזה הוא קודם כול סיפור על משפחה - אבל הכי מרגשת אותה העובדה שיש כאן גיבורת על בהיריון. "תמיד הרגיש לי שזה מהפכני לשים אמא בלב של צוות גיבורי-על - שהיא חלק מהפעולה, לא נשארת בבית לבד", היא אומרת. "הייתה לי בטן של היריון על הסט, אבל הייתי לגמרי חלק מהכל וזו הייתה חוויה סוריאליסטית. מאט וקווין (פייגי) דחפו לזה שסו תהיה מורכבת, עוצמתית, חמה ואוהבת. כל מה שאני חושבת שמייצג את הנשיות". גם קירבי עצמה, ובכן, חשפה לא מזמן בטן הריונית. "זה היה מרגש, מלחיץ וזו הייתה זכות עצומה לגלם אותה". 

שקמן לא הגיע ל"ארבעת המופלאים" כאל עוד פרויקט במארוול - אלא כהמשך ישיר לחזון שכבר התחיל לבנות ב"וונדה-ויז'ן". "מאוד נהניתי לעבוד על 'וונדה-ויז'ן', ואני חושב שיש דברים בגישה שלי שם שחזרו גם כאן", הוא מספר. "בשני המקרים היה לנו סגנון מאוד ברור - שם שחזור של סיטקומים קלאסיים, וכאן בנייה של גרסה חדשה לשנות ה-60 עם אסתטיקה רטרו-עתידנית". מה שחיבר ביניהם באמת היה הלב: "שניהם עוסקים בזוג, במשפחה, במערכות יחסים אמיתיות. בשניהם יש ילדים, ויש שאלה איך ילדים משנים מערכת יחסים. אלה סיפורים אישיים בשבילי, וזה מה שהופך אותם למיוחדים".

החזון הזה בא לידי ביטוי גם בעיצוב העולם של הסרט, שמוגדר לדבריו כ"המקום שבו ג'ק קירבי פוגש את סטנלי קובריק". “חשבנו על איך תושבי הסיקסטיז דמיינו את העתיד - ופשוט בנינו אותו: מכוניות מעופפות, בניינים בצורת צלחות ורובוטים. עולם של תקווה ודמיון. אבל גם רציתי שזה ירגיש אמיתי, כמו ניו יורק האמיתית, שבה יש שכבות של היסטוריה. כך גם כאן - עיר אותנטית ומוחשית משנות ה-60, שעליה נוספה שכבה טכנולוגית שפיתח ריד ריצ’רדס עוד הרבה לפני שהיה מיסטר פנטסטיק. כמו סטיב ג’ובס פוגש את איינשטיין. הוא האיץ את הקדמה ויצר עולם שונה לגמרי ממה שאנחנו מכירים - וזה ההיגיון הפנימי שמחזיק את כל העולם הזה".

סו סטורם אולי נולדה בקומיקס של שנות ה-60, אבל הערכים שהיא ייצגה אז כבר לא ממש מדברים את השפה של 2025. קירבי מספרת כי "מאט דיבר איתי מההתחלה על מיקום העלילה בסיקסטיז, וזה הדהים אותי - איך מזקקים עשרות שנים של סיפורים לסרט אחד? אמרתי לו: 'איך תעשה את זה?' והוא ענה: 'בלב של כל זה יש הורות'".

הקונספט, לדבריה, היה ברור כבר בצילומים: שילוב בין רגעים לבין מסע בין-גלקטי סוחף. "התינוק הוא הלב של הסיפור, וזה הפך גם לנשמה של החוויה שלנו כקאסט. סו הייתה בשבילי דמות שגיליתי מחדש כל הזמן דרך השחקנים, דרך התסריט ודרך התינוק שעמד במרכז והחזיק אותנו". 

הסרט לא רק מתרפק על העבר, הוא גם בונה עתיד חדש.
"זה אף פעם לא היה משהו מודע או מחושב. הייתה אנרגיה קבוצתית כזו, רצינו להיות נועזים. לשלב משהו מודרני עם רעיון של עתיד רטרו... יש מכוניות מעופפות, טכנולוגיה מדהימה - אבל גם איזו תחושת עכשוויות, וזה היה ממש מרגש לגלם את זה".

אולי זו הפקה עצומה, אבל מבחינת שקמן - הכל מתחיל ונגמר באנושיות. כשנשאל מה עוזר לו להירגע אחרי ימי צילום אינטנסיביים, התשובה שלו הייתה פשוטה: "המשפחה שלי. כל רגע פנוי שלי מוקדש לאשתי ולבת שלי. היא תמיד עושה משהו יצירתי ומדהים, ואני העוזר האישי שלה לכל מה שצריך".

כמי שהגיע מעולם התיאטרון, גם כבמאי וגם כשחקן בעבר, הוא מדגיש כמה חשוב לו החיבור הרגשי של השחקנים לדמויות. "בשבילי, שחקנים הם לב העניין, לא משנה אם זה הסרט הכי קטן או הכי גדול. במיוחד בסרט כזה, שהוא קודם כל על משפחה. צריך להאמין לקשר ביניהם, לעומק של ההיסטוריה שלהם, לכימיה. אני אוהב שחקנים. אני רוצה ליצור להם סביבה בטוחה, כזו שהם יוכלו לשחק וליצור בתוכה. כי בסוף, גם בסרטי ענק - הכל תלוי באהבה, בחברות, בקשרים בין הדמויות. אם לא מאמינים בזה, כל האפקטים המיוחדים לא שווים הרבה".

הזווית הישראלית

כשזה מגיע לנבלים (או לדמויות שנתפסות ככאלה) שקמן מבקש להתרחק מהרוע המוחלט האופייני לז'אנר. הוא חיפש עומק, סיפור פנימי, מניע שאפשר להבין - ואת הגישה הזו הביאו למסך גם שניים מהשחקנים הבולטים בסרט: ג'וליה גארנר בתפקיד הגולשת הכסופה, וראלף אינסון, שמכניס חיים בגלקטוס. שניהם לקחו דמויות מיתיות והפכו אותן למורכבות, חיות, ובעיקר - לא צפויות.

עבור אינסון, להיכנס לנעליים של גלקטוס לא היה תהליך פשוט. "זו לא בדיוק דמות שנתקלים בה כל יום", הוא מסביר בשיחה. "כל השאלות הרגילות ששחקן שואל את עצמו פשוט לא רלוונטיות במקרה הזה. מה שניסיתי זה להבין את הגודל - לא רק הפיזי, אלא התחושתי. להרגיש איך דמות כזו נעה, איך היא נשמעת. הנמכתי את הקול שלי, שיניתי את שפת הגוף, ניסיתי להתאים את עצמי למשהו שפועל בקנה מידה אחר לגמרי. אתה לא באמת נכנס לראש של ישות קוסמית - אתה פשוט מנסה להרגיש אותה".

אינסון: "לא עבדתי עם השחקנים שמגלמים את ארבעת המופלאים בכלל. הייתי נכנס, מצטלם לבד, ויוצא. חוויה בודדה - בדיוק כמו הדמות שלי, שמרחפת לבד בחלל כבר מיליארדי שנים"

גארנר, מצידה, מגלמת גרסה שונה מזו המוכרת של הדמות האייקונית של הגולש הכסוף - לא נורין ראד מהקומיקס ומהסרטים הקודמים, אלא שאלה-בל, שליחת גלקטוס עם זהות חדשה ומורכבת. היא מתארת את הדמות כטרגית, שקטה, סוערת מבפנים. "זה אתגר לא פשוט, אבל אתה חייב למצוא משהו שיקרקע אותך, איזה כוכב צפון. ההכנה הייתה שונה, אבל לא לגמרי - חוץ מהאלמנט העל-אנושי שמשנה את כל נקודת המבט".

יצא לך לדבר עם דאגלס ג'ונס ולורנס פישבורן, שגילמו את הגולש הכסוף בעיבודים הקולנועיים הקודמים?
"הלוואי. אני מעריצה ענקית של שניהם, זה היה יכול להיות מדהים - אבל לא. ובמובן מסוים זה דווקא עבד לטובה, כי זו דמות שונה עם גישה אחרת לגמרי".

עבור אינסון, החוויה של לגלם את גלקטוס לא התבססה רק על אפקטים ממוחשבים - הוא לבש שריון פיזי גדול ומלא על הסט, ומבחינתו זה היה נחוץ לדמות. "זה באמת גרם לי להרגיש את הדמות," הוא מספר. "במשך שלושה חודשים הגעתי למדידות כל שבועיים, ובכל פעם עמדתי מול מראה משלושה צדדים, לבשתי את השריון, ולמדתי איך לזוז בתוכו. זה עזר לי לבנות את הפיזיות של גלקטוס. השריון נתן לי את התחושה, את המשקל - את הנוכחות שהייתי צריך".

אבל מבחינתו, הנוכחות של גלקטוס לא מגיעה רק מהשריון או מהאפקטים. "הגובה שלי הוא 1.93, עם מבנה עצמות די מרשים והקול שלי עמוק - זה עוזר, אבל זה רק חלק מהעניין. אתה לא באמת יכול 'לשחק' נוכחות. היא חייבת לבוא מבפנים - מהעבודה שעשית, מהאופן שבו אתה נושא את עצמך. כל היתר - השריון, הסט, העיצוב - זה רק החוץ. מה שבאמת משנה זה איך אתה נכנס לחלל, ואיך מאמינים לך כשאתה שם".

אם יש משהו שבאמת חיבר בין אינסון לגלקטוס, זו דווקא הבדידות. הוא מספר שלפחות על הסט, הוא הרגיש בדיוק כמו הדמות - לחלוטין לבד. "בגלל הגודל של גלקטוס היינו צריכים לצלם אותי בנפרד, על רקעים לבנים ובתאורה מאוד מסוימת, כדי שאפשר יהיה להכניס אותי לתוך הסצנות". בפועל, זה אומר שהוא כמעט לא פגש את יתר הקאסט. "לא עבדתי עם השחקנים שמגלמים את ארבעת המופלאים בכלל. הם צילמו יחד שבוע אחרי שבוע, יצרו ביניהם חיבור אמיתי, משפחתי. ג'וליה הצטרפה מדי פעם. ואני? הייתי נכנס, מצטלם לבד, ויוצא. חוויה בודדה - בדיוק כמו הדמות שלי, שמרחפת לבד בחלל כבר מיליארדי שנים".

בריאיון ל-וואלה בשנת 2021 סיפרה גארנר שאמה תמי גינגולד היא ישראלית, שכל משפחתה חיה בארץ, ושהיא "מגיעה לבקר לעתים קרובות". באותו ריאיון כינתה את ישראל "הבית השני" שלה. כשנשאלה עכשיו אם יש לה מסר לקהל בישראל לקראת יציאת הסרט, ניסתה להימנע מאמירה פוליטית ואמרה בפשטות: "רק שיתרגשו! אני ממש מחכה שכולם יראו את הסרט. אני מאוד מתרגשת, ואני בטוחה שזה הולך להיות פינוק אמיתי".

לשניים היה חשוב להגיע מוכנים לצילומים ולהכיר את הדמויות, אבל כל אחד מהם בחר מסלול הכנה אחר לגמרי. אינזון, שמגלם את גלקטוס, עבר מחנה אימונים ביתי מטעם בנו בן ה-25, מעריץ מושבע של מארוול. “הוא הפך למעין מורה בריטי-ויקטוריאני”, הוא מתבדח. “כל יום צפינו בשני סרטים, עברנו על עשרות קומיקסים ואתרי מעריצים. כשהתחלתי לחשוב איך לגלם את גלקטוס, כבר ידעתי איפה הוא משתלב ביקום הזה”.

גארנר, מנגד, העדיפה לצלול למקורות. “קראתי את כל הקומיקסים המקוריים של 'ארבעת המופלאים' משנות ה-60, כי ידעתי שהסרט מתרחש בתקופה ההיא, אבל חלק גדול מההכנה שלי היה קולי. חיפשתי את הצליל, את הטון. האזנתי להקלטות ישנות של ת"ס אליוט - הקול שלו רעד, אבל עדיין הייתה לו סמכות. זה עזר לי לעצב את הדרך שבה הדמות שלי מביאה את המסרים שלה".

איזה גיבור-על אחר הייתם רוצים לגלם?
אינזון: "רוקט רקון מ'שומרי הגלקסיה'. זה יכול להיות תפקיד מעולה בשבילי”.
גארנר: “אני חושבת שהייתי רוצה להיות הענק הירוק. אני ממש לא חזקה, ותמיד חלמתי להצליח לפתוח בקבוק מים בלי להיאבק”.