הסכנה שמטרידה את השחקן: "זה באמת מפחיד"

פריז, 1958: כאן מתרחש הסרט החדש של דידייה בורדון, שנה בדיוק לפני שהשחקן נולד בעצמו. את השנים הראשונות לחייו הוא העביר במולדתו אלג'יריה הצרפתית, כשזו עוד הייתה נתונה תחת כיבוש, וכשהיה רק בן 3 הוא עבר עם משפחתו לצרפת - שם הפך לימים לקומיקאי, שחקן, במאי, תסריטאי וזמר בולט בה. עשרות תפקידים היו לו, ביניהם גם "מחר יהיה טוב", סרט הקומדיה החדש שמגיע כעת לישראל. נרתעים מסרטים תקופתיים? אל דאגה, די במהרה הוא כבר קופץ ל-2025.

סרטה של וינסיאן מילרו מציג את מישל (בורדון) והלן (אלזה זילברשטיין), זוג רגיל לחלוטין ופטריארכרלי להחריד בצרפת של שנות ה-50. תאונה מוזרה אחת משגרת אותם לימינו - וגם לסטנדרטים החברתיים העדכניים: עכשיו הלן היא מנהלת בכירה בבנק, בעוד שמישל מתמודד עם מטלות הבית ואמון על גידול הילדים. ב"מחר יהיה טוב" יש צבעים בוהקים ושלל קריצות, גם לאז וגם להיום, ובחסות הנורמות המיושנות של הפיפטיז אפשר אפילו להגחיך אלימות במשפחה. החברה המשתנה, הדמויות משתנות, אבל בורדון היה מעדיף לשמור על שגרה.

"אני לא אוהב שינויים", מודה בורדון בריאיון ל-mako שנערך איתו בפריז, "אבל חייבים להשתנות, צריך להתכונן לשינוי ככל האפשר. אני מסתכל על הבנות שלי, למשל, הן בנות 19 ו-15, ואולי הן עוזרות לי להשתנות ולקבל שינויים. אני אוהב את זה. אם לא משתנים זה לא מעניין".

"העולם השתנה קצת", הוא מסביר, "היום קשה יותר להגיד דברים מסוימים מאשר בעבר. ונדמה לי שגם אני השתניתי מעט, עם הגיל נעשיתי קצת יותר פילוסופי. היום אני רגוע יותר, ומנסה לראות דברים ממרחק מסוים. אבל אני חושב שבגיל 20 אנחנו כבר פחות או יותר מי שנהיה. רק הצורה משתנה, בכל מובן. עמוק בפנים אני עדיין אותו אדם".

כש"מחר יהיה טוב" מפגיש בין דמויות מפעם לשפע הטכנולוגי של היום, לבורדון אין תשובה ברורה בנוגע לתקופה שבה היה מעדיף לחיות. "אני אוהב את החיים שלי, כי זכיתי להכיר את הווקמן", הוא מסביר, בעודו מציין להקות שהעריץ בנעוריו כמו פינק פלויד ולד זפלין, ומנגד מספר גם על חיבתו החדשה ל-ChatGPT. "כשהייתי צעיר יותר טיילתי עם חברים בכל צרפת, לפעמים גם בבלגיה, ואני זוכר שרצינו רובוט שיוכל לענות על כל השאלות. ועכשיו אפשר: כמה אנשים יש בהודו, או שאלות פילוסופיות יותר. אני חושב שטכנולוגיה היא דבר יפה אם אנחנו חכמים מספיק כדי להשתמש בה במתינות".

ואולי עבור הקולנוע בינה מלאכותית היא דווקא אתגר?
"זו בהחלט סכנה, אני מקווה שרובוט לא יחליף אותי. כרגע קשה למצוא רובוטים עם שפה הומוריסטית, אבל אי אפשר לדעת. זו בעיה שנוגעת לכל דבר. בתחום הרפואה זה טוב מאוד, לדעתי - אבל אני חושב למשל שזיהוי פנים הוא דבר מסוכן מאוד. זה באמת מפחיד. בכל מקום בעולם אפשר להשתמש בטכנולוגיה הזאת לדברים מסוכנים".

"הצעירים של היום אולי לא קוראים כמו שאני קראתי כשהייתי צעיר, אבל אנשים תמיד ינסו להיות הכי טובים במשהו", הוא מוסיף, "בספורט זה עדיין אותו הדבר, וברכבת ראיתי צעירים משחקים משחק מסובך מאוד. צריך לחשוב עליו. זו לא קריאה, אבל הוא מפעיל את המוח. בצרפת גם יש הרבה תוכניות טלוויזיה על בישול - בישול הוא כמו עבודה. בשביל להיות מוכרים, להיות כוכבים, אנשים מוכנים לעבוד".

ואתה הפכת לכוכב בזכות היכולת להצחיק אנשים.
"כדי להיות שחקן קומי או קומיקאי אתה חייב להיות רגיש. היום אני מבין את זה, אבל בהתחלה לא קלטתי כמה אנחנו נותנים לאנשים. אנשים אומרים לי שהסרטים והמערכונים שלי הקלו עליהם כשהיו בבית חולים, אפילו בכלא. לאחרונה ניגש אליי מישהו ואמר, 'אבא שלי נפטר לפני שבועיים, הדבר האחרון שראה היה אחד המערכונים שלך. הוא היה שמח'".