"רציתי להתגעגע למקצוע אז תפסתי מרחק. עכשיו אני אוהבת את העבודה יותר מאי פעם"

לינדזי לוהן חזרה בשנה החולפת לתודעה הציבורית כאחת מכוכבות הוליווד המדוברות ביותר - והפעם מכל הסיבות הנכונות. מאז פריצתה לפני כשני עשורים, מעמדה של לוהן התדרדר בהדרגה: במקום לפתח קריירה מצליחה ולכבוש פסגות כשחקנית, היא נתפסה חדשות לבקרים בעדשות הפפראצי בעודה הוללת, משתכרת, נעצרת, נכנסת ויוצאת ממכוני גמילה ומאבדת שליטה על כמעט כל היבט בחייה. גם הדרמות המשפחתיות, הדיווחים על חוסר תפקוד ובלתי-נסבלות על סטים של סרטים אליהם לוהקה, לצד הניסיונות הכושלים לשקם את תדמיתה, לא תרמו לשיפור המוניטין שלה והיא דהרה על מסלול ההתרסקות; אחרי התקופה הקשה הגיעו הימים הטובים, לא מעט בזכות "שישי הפוך יותר" - ועליהם היא מתראיינת כעת ל-mako.

קודם, תזכורת קצרה למי שהספיק לשכוח: לינדזי לוהן (39) הייתה אחת ההבטחות הגדולות של תעשיית הבידור בתחילת שנות ה-2000. כבר בגיל 11 זכתה להזדמנות הגדולה הראשונה שלה, כשכיכבה בתפקיד כפול של תאומות שהופרדו בלידתן בקומדיה "אבא מתארס"; ב-2004 נבחרה לתפקיד הראשי באחד מסרטי הנעורים הפופולריים ביותר, "ילדות רעות", שהעניק לה תהילה בינלאומית עוד לפני שמלאו לה 18. היא סומנה כאחת מהכוכבות הצעירות הבולטות ביותר לשנים הבאות, פצחה גם בקריירה מוזיקלית עם שני אלבומים, והמשיכה לקטוף תפקידים נוספים (שלימים לא השאירו חותם משמעותי).

לאט לאט חייה האישיים והפרועים הפכו למרכז העניין סביבה, ובהתאמה - הצעות העבודה התמעטו, והופעות אורח זניחות בסדרות טלוויזיה סימנו את דעיכת הביקוש. לוהן המשיכה לחגוג במסיבות ליליות ללא הפסקה, דילגה בין מערכות יחסים, נדדה עד איי יוון להשיק תוכנית ריאליטי כושלת בתור מנהלת מועדון חוף מקומי, והתנסתה בכמה חלטורות ריאליטי בינוניות נוספות. נראה היה שהיא נבלעת סופית ברעש והצלצולים של עולם הזוהר, שהפך את הקריירה שלה למוקצה ואת עצמה למטרה קבועה לצהובונים ולביקורת מתמדת, והתחושה הייתה שהיא כבר לעולם לא תצליח לחזור אל המסלול הנכון.

מה שלבסוף העניק ללוהן יציבות בחייה הייתה הזוגיות עם בחיר ליבה, איש העסקים המיליונר יליד כוויית, באדר שאמס, אליו נישאה באפריל 2022. קצת יותר משנה לאחר מכן הביאה לעולם את בנם המשותף, לוּאֵיי. בשנה שעברה, לאחר שהתפנתה מחופשת הלידה וסיימה את ההפוגה מהוליווד, הכריזה על פרויקט הקאמבק שלה - סרט המשך לקומדיה המצליחה "שישי הפוך", לצד ג'יימי לי קרטיס. במקביל, חזרה לאור הזרקורים עם מראה רענן שהותיר לסתות שמוטות - פתאום ה"נערה הבעייתית" נהייתה לאישה בוגרת, מפוכחת, בריאה.

"שישי הפוך" המקורי עלה לאקרנים ב-2003, עיבוד קולנועי לספר ילדים משנות ה-70, שבו אמא ובת מתחלפות באורח פלא זו בגוף של זו כדי לחוות בעצמן איך זה לחיות את חיי האחרת - עם כל ההתמודדויות של נערת תיכון מול אישה בוגרת. בקיץ האחרון עלה סרט ההמשך, "שישי הפוך יותר", שבו נכנסות גם בנות הדור הצעיר - בתה של דמותה של לוהן ובתו של בן זוגה - והעלילה מסתעפת בצורה מבדרת אף יותר. "הסרט הזה מסמל עבורי התחלה חדשה", היא מספרת בריאיון ל-mako, "הייתי מאוד צעירה כשצילמתי את הסרט הראשון, ועדיין, כבר אז עברתי כברת דרך בחיי. הייתי זקוקה להפסקה. ולחזור עם הסרט החדש עכשיו מרגיש כמו התחלה מרעננת וסגירת מעגל עם משהו שאני כה מוקירה".

איך הייתה החוויה אחרי כל כך הרבה שנים שלא שיחקת?
"ריגוש גדול! לא כל יום יוצא לך לגלם דמות שכבר גילמת בעבר ושנמצאת בשלב אחר בחייה, וזה מאוד ריגש אותי. בייחוד שמדובר בסרט ראשון שלי זה זמן רב. שמחתי לעבוד על סרט שמיועד למשפחות, כיפי ומחמם את הלב. כזה שכשצופים בו פשוט נהנים וצוחקים".

ומה אנחנו חשבנו על "שישי הפוך יותר"? קראו כאן

אנחנו משוחחים בזום, בשעת ערב מאוחרת, זאת לכבוד עליית "שישי הפוך יותר" לצפייה בשירות הסטרימינג דיסני+. כשאני שואל אותה "איך היה לגלם אמא?", היא עונה באושר: "זה היה כיף כי אני גם אמא במציאות. אומנם עדיין לא למתבגר, אבל אני מקווה שזה יעבור בקלות כשזה יגיע. גם היום, למשל, אני לא יודעת לסדר נכון את הזמנים - הייתי איתו כל היום בבריכה ואחרי זה בגן השעשועים. לא יודעת למה דווקא היום החלטתי להעמיס עוד דברים. אולי כי ידעתי שאני לא משכיבה אותו לישון בצורה מלאה הערב בגלל הראיונות, יש לי אשמה אמהית".

האם הבן שלך צפה בך? הוא מבין מה את עושה למחייתך?
"אני לא יודעת לומר. עברתי על חומרים לקידום הסרט בטלפון הנייד שלי מוקדם יותר היום, והחזקתי אותו בידיים, ופתאום הוא הצביע ואמר, 'זאת אמא!'. הוא ביקש עוד פעם ועוד פעם לראות את התמונות. אז אני לא יודעת אם הוא מבין בדיוק את הקישור, אבל הוא בדרך לשם. הוא יודע שאמא מופיעה על המסך וגם לידו. אני גם לא מראה את הפנים שלו ברשתות החברתיות כי מבחינתי זאת החלטה שלו ביום מן הימים.

"אני מתלהבת להעלות תמונות של מה שאני לובשת לאירועים מתוקשרים ובשיתופי פעולה - אבל לא שום דבר אישי. לא הייתי רוצה ללכת ברחוב בניו יורק ושבני ייקלע לסיטואציה לא נעימה רק בגלל שאני מפורסמת, אני חוששת מזה. כשאני לבדי זה לא מפריע לי, ולמדתי לא להיות במקומות שבהם שורצים צלמי הפפראצי. אני כבר יודעת לאן הם הולכים".

עדנה מחודשת

אחרי שצלחה את משוכת הקאמבק והתקבלה בחיבוק אוהד על ידי הקהל, לוהן בגרסה המחודשת כבר מביטה קדימה אל הפרויקט הבא: סדרת טלוויזיה שהיא מפתחת ותככב בה בשם Count My Lies, שתצולם בחודשים הקרובים, וגם השקעה במותג קוסמטי פרטי שהיא עומלת עליו."אני עמוק במולטי-טאסקינג והמוח שלי מתרוצץ בין כל הדברים שעליי לעשות", היא משתפת. "אני מתחילה לבנות עסק משלי של מוצרים לגוף, משהו שיש לי תשוקה רבה עבורו, ואני רוצה גם למצוא סרטים חדשים שיעזרו לי לבטא את היכולות שלי ולהגיע למחוזות חדשים בתור שחקנית שלא הייתי מסוגלת קודם לכן.

"לפעמים יש תחושה שאתה נכלא במשבצת מסוימת ולא באמת מקבל את החלל להתעמק עם כל היכולות האומנותיות שלך. התחלתי את דרכי בתור שחקנית ואני רוצה למצוא תפקיד שירגיש אחרת עבורי. יש את סדרת הטלוויזיה שאני עובדת עליה ודמות שתהיה מאוד שונה, יראו אותי באור אחר. ואני רוצה יותר דברים כאלה".

האם את מרגישה שיש הערכה עם השנים לסרטים בכיכובך?
"אני משחקת מאז שהייתי בת 6, אז אני מקווה שיש הערכה - אחרת אני כנראה עושה משהו לא בסדר. אני באמת אוהבת את העבודה שלי, אני אוהבת את מה שאני עושה, ואני מעריכה את זה עכשיו יותר מאי פעם כי באמת לקחתי קצת זמן הרחק מהמקצוע. רציתי להבין עבור עצמי איזה ערך אני מוצאת במקצוע. רציתי להתגעגע. כל מה שעשיתי בצעירותי עבר במהירות רבה וללא הפסקה. לא יכולתי לקחת צעד אחורה ולהביט על הכל מנקודת מבט שונה. עכשיו, משלקחתי את הזמן לעצמי וחזרתי לצלם סרטים, זאת תחושה מאוד טובה. זה משהו שמאוד חשוב עבורי. אני אוהבת לעשות סרטים ואני שמחה שביכולתי לחלוק זאת עם כולם ושקהל אוהב מה שהוא רואה".

איזה סרט הכי מזכירים לך ברחוב?
"פעם זה היה 'ילדות רעות' אבל עכשיו זה 'אבא מתארס', שזה פרוע בעיניי כי אני ממש כבר לא נראית כמו אותה ילדה קטנה. כנראה שאלו הנמשים והעור הצחור שמזוהים עימי, או הקול המחוספס. אני לא יודעת בדיוק לומר מה. אבל אם אני הייתי בוחרת לאיזה סרט יש את החשיבות הכי סנטימנטלית עבורי, 'אבא מתארס' הוא בהחלט אחד מהם. זה היה הסרט הראשון שלי וגילמתי שתי דמויות, עבדתי עם הבמאית ננסי מאיירס ('מה נשים רוצות', 'זה מסובך') והניסיון והידע שצברתי מהעבודה על הסרט העניקו לי נוחות בעשיית הקולנוע מגיל צעיר למזלי. ועוצרים אותי אנשים מכל הגילים, ילדים קטנים בעיקר מפתיעים אותי, ולדעת שהצלחתי להסב להם אושר וצחוק זו תחושה טובה. אני אסירת תודה מעצם זה שעוצרים אותי ברחוב וניגשים אליי".

מתי הרגשת שוב בשליטה?
"כשעזבתי את אמריקה. עברתי תחילה מלוס אנג'לס חזרה לניו יורק, רציתי מאוד להיות קרובה למשפחתי באותו שלב בחיים ונהניתי להיות שם למרות הקצב המהיר. משם עברתי ללונדון במטרה לאתגר את עצמי כשחקנית, שיחקתי במחזה בווסט אנד שהערכתי ועדיין מצאתי את עצמי מעורבבת בתעשיית הבידור. כך שדרך כל אותם מעברים עדיין לא נתתי לעצמי באמת הפסקה. וכשעברתי לדובאי הפכתי באמת מרוחקת מהכל, היה לי זמן לטייל, להיות עם עצמי, להבין שאני רוצה להקים משפחה ולחשוב על ערכי היסוד בחיים ולבנות אותם בעצמי. בהמשך הבנתי כמה אני אוהבת משחק וכמה התגעגעתי למקצוע, אבל המרחק עוזר לי לקיים חיים פרטיים.

"כשהעבודה עומדת בפני עצמה, זה דבר חדש שלא חוויתי קודם. למצוא איזון, שלווה ומרחב לקבל החלטות בכוחות עצמי בזמן שלי בחיי הפרטיים רחוק מהקולנוע והציבור הרחב. התברכתי שבצעירותי הוריי החזירו אותי לבית הספר אחרי שהתחלתי לשחק, זה תמיד עזר לי לשמור את הרגליים על הקרקע. החיים שלי היו מלאי עליות ומורדות הרבה לפני שהייתי בעין הסערה, וזה העניק ערך לאופי שלי ולי כבן אדם. אני מעריכה את החיים ולא לוקחת דבר כמובן מאליו".