"לא חוויתי דבר כזה": יו ג'קמן וקייט הדסון מציגים כימיה מכשפת על המסך

בתעשיית הבידור נפוץ המונח "איום משולש" - אומנים שמצטיינים בשלושה תחומים לפחות: משחק, שירה ויכולת הופעה על במה הכוללת ריקוד ותנועה. בסוף השבוע יעלה לאקרנים בטרום-בכורה הסרט "שיר מריר מתוק" (Song Sung Blue), בכיכובם של יו ג'קמן וקייט הדסון - שניים מכוכבי הוליווד שמייצגים אולי יותר מכל את הרעיון הזה, וכעת מביאים אל המסך הגדול את מלוא יכולותיהם.

ב"שיר מריר מתוק", אותו ביים קרייג ברואר, מגלמים ג'קמן והדסון את מייק וקלייר סרדינה - בני זוג אמיתיים וצמד מוזיקלי בשם "ברק ורעם", המבצע גרסאות כיסוי לשיריו של הזמר הוותיק ניל דיימונד. עלילת הסרט עוקבת אחר סיפור התאהבותם, כשהשניים פועלים בסצנת הקאברים המקומית לצד מוזיקאים אנונימיים נוספים, ומתמודדים עם המכשולים וההזדמנויות שהחיים מזמנים להם.

"אף פעם לא הייתה לי חוויה שכזו", אומר ג'קמן בהתלהבות, בריאיון זוגי עם הדסון ובלעדי ל-mako. "אני מפציר בכל מי שנקרה בדרכי לצפות בסרט - ואף פעם לא הייתי מסוג השחקנים הללו, כאילו אני בכלל לא חלק מצוות השחקנים. פשוט הצלחתי להפריד בין החוויה שלי מהעבודה של הסרט לבין התחושה הכנה שאני מרגיש - כל אדם חייב לצפות בסיפור היפהפה הזה, יש בו מסר כה מרומם. לא משנה מה אתה עובר כרגע בחיים, זאת עלילה עם סיפור אהבה שמשמש תזכורת שעלינו להישען אחד על השני ולהמשיך הלאה".

הדסון מאשרת את דבריו של ג'קמן ומוסיפה: "גם עבורי זאת תחושה יוצאת דופן כשאני שומעת מכל מי שצפה בסרט מיד כמה הוא התמלא בהשראה וחום. לא חוויתי את זה קודם לכן - שלאנשים יש חיבור כה אישי לסרט".

זה משהו שהעולם משווע לו.
הדסון: "והצורך בשרידות והידיעה שאפשר לעבור הכל בזכות המשפחה. כשאתה אוהב משהו כל כך והולך בעקבות הלב והחלום שלך, לא משנה כמה הוא גדול - הכי חשוב להיות עטוף במעגל הקרוב. זה גורם לך לרצות ולחיות בדיוק כפי שאתה רוצה. ואני חושבת שיש משהו מיוחד בסיפור האהבה בסרט שאנשים מתחברים אליו, אותו עיקרון של לדבוק במה שיש לך ביד ולא להרפות. לעבור חוויות קשות עם אדם נוסף זה ממש לא פשוט, אבל אם יש את האהבה שעוזרת לך להחזיק מעמד, שכולנו שואפים אליה ושלא תמיד מגיעה בקלות, היא זו שמעניקה לך את ההשראה".

מי שפחות התחברו ליצירה הם ילדיו של מייק מקשר קודם - מייקל ג'וניור ואחותו אנג'לינה. "אבא שלי מתהפך בקברו כרגע", אמר מייקל לאחרונה בריאיון ל"דיילי מייל", וטען כי הסרט מלא בשקרים. "השמידו לחלוטין את הדבר היחיד שאבי עבד עליו כל חייו כדי להעביר - המורשת שלו. אני רוצה שהסיפור האמיתי ייצא החוצה". מייקל ג'וניור לא מופיע בסרט כדמות, והוא מאשים שזה נעשה במכוון - אם כי, לפי הדיווחים הוא קיבל תשלום על מנת לשמש כיועץ.

וגם על ג'קמן והדסון הייתה לו ביקורת חריפה: "כל ראיון שהמפלצות האלה נתנו בטלוויזיה לא מזכיר אפילו את קיומי, אף על פי שהייתי הכוח הדומיננטי ביותר בחיי אבא שלי - אני בנו היחיד". אנג'לינה, שמגולמת בסרט על ידי קינג פרינסס, אמרה: "הדבר היחיד שנכון הוא האהבה בין אבא שלי וקלייר. זה סיפור יפה, אבל זה לא איך שזה קרה בפועל, ואני מניחה שזה מה שמכעיס כי זה שקר". השחקנים או מי מטעם הפקת "שיר מריר מתוק" לא התייחסו לדברים.

להצדיע לזמרים שחיים על טיפים

זה שנים נע ג'קמן, יליד אוסטרליה, בין שני קטבים: מצד אחד חספוס הסופר-מאצ'ו של המוטנט וולברין מסרטי "אקס-מן" - התפקיד שהעניק לו את הפריצה הגדולה בשנת 2000 והצעיד אותו אל צמרת השחקנים האהובים בהוליווד; ומצד שני, קריירה של בדרן וזמר לכל דבר ועניין, עם מופעי סולו ססגוניים בסגנון וגאס, ניסיון עשיר בברודוויי ושתי זכיות בפרס הטוני - טקס התיאטרון שהוא עצמו הנחה שלוש פעמים - ובהמשך גם הנחיית טקס האוסקר.

הדסון, נפו-בייבי בולטת שהוריה הם השחקנית האגדית גולדי הון והמוזיקאי ביל הדסון, פרצה במקביל לג'קמן באותה שנה, עת כיכבה בסרטו של קמרון קרואו "כמעט מפורסמים". על הופעתה זכתה בגלובוס הזהב והייתה מועמדת לאוסקר לשחקנית משנה. לצד קריירת המשחק, שבה זכורות בעיקר קומדיות רומנטיות כמו "איך להיפטר מבחור ב-10 ימים" ו"מלחמת הכלות", השתתפה הדסון גם במחזות זמר, התארחה ב"גלי" ובשנה שעברה הגשימה חלום נוסף כשהוציאה את אלבום הבכורה שלה, Glorious, וזכתה לשבחים מהמבקרים על כישוריה הווקליים.

האם השילוב של משחק ושירה קסם לכם?
ג'קמן: "כן, שנינו מוזיקאים ושחקנים, כל אחד מאיתנו לקח חלק במחזות זמר. אבל בסרט הזה היה משהו חדש, כל מה שלמדנו ועבדנו לקראתו לאורך כל חיינו - שזה עבורנו כמה עשורים, בוא נשאיר זאת ככה - בזמן הנכון, בנקודה הנכונה בדרך ועם האנשים הנכונים, שהביאה את כולנו יחד לסמוך אחד על השני".

הדסון: "בנוסף, היה לנו כל כך הרבה חופש בכל מה שעשינו כי הדמויות שאנחנו מגלמים הם צמד כה מסור לעבודה. אז יכולנו להסתכן ולסמוך על כך שהבמאי יקבל מאיתנו כל מה שהוא צריך, וזה איפשר לנו ללכת צעד אחד קדימה ולתת מעצמנו עוד יותר ללא רסן. זה היה כיף גדול".

ג'קמן: "אבל מה שהכי ריגש היה להצדיע לכל אותם זמרי ברים קטנים שחיים על טיפים, ואני רוחש כבוד כלפיהם. יש הרבה זמרים מחוננים שבקושי מצליחים לגרד משכורת לגמור את החודש, אם בכלל, אבל הם ממשיכים להופיע כי אין דבר שהם אוהבים יותר מזה. אלה שרק יראו במה ומיקרופון ויעלו לשיר. מבחינתי המשמעות היא שהם לעולם לא מוותרים על החלום שלהם, ומה שמחזיק את הזוג שאנחנו מגלמים זאת האהבה והמחויבות ההדדית".

הדסון: "אם יש לך מוזיקה עמוק בנשמה, אתה זוכר היטב כיצד התאהבת בשירים מסוימים או שיש לך אנקדוטות מסוימות. וסוד הזוגיות שלהם הוא שהם זיהו זאת אחד בשנייה ויכלו לחלוק חיבה מיוחדת שחיברה ביניהם - מבלי לומר מילה, אלא עם מנגינה בלב. זה קשר זוגי שמתקיים הודות למוזיקה".

לאיזה אומן הייתם עושים מחווה מוזיקלית?
הדסון: "יש לי כמה רעיונות בהן פטסי קליין, שהדמות שלי בסרט עושה לה מחווה, היא בין האפשרויות המובילות. אבל עבורי הבחירה הראשונה היא סטיבי ניקס. באלף אחוזים. חלומה של כל בחורה חובבת רוק".

ג'קמן: "יש הרבה, אבל הראשון שעלה לי בראש הוא סטינג - אין מצב שזה יקרה כי הוא בטונים גבוהים מדי עבור הקול שלי, אילו רק יכולתי להביא אותו לנמוכים. אבל סטינג והפוליס, אני פשוט אוהב אותם".

הדסון: "יש בנות ומלכות דראג שעשו לי מחווה, ליתר דיוק לדמויות שלי. לרוב הדמות פני ליין מ'כמעט מפורסמים'. אין מצב שיעבור חג ההלוואין ואני לא אתקל במציאות או ברשתות כשמתייגים אותי במחווה כלשהי. זה מדהים".

לא רוצה להיות בסרט שנוא

בעוד כשבועיים עונת הטקסים תצא לדרך, אבל "שיר מריר מתוק" קצת נותר מחוץ למשחק - ומלבד מועמדות להדסון בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר בגלובוס בזהב, הסרט לא זכה להכרה נוספת בינתיים. הפעם הקודמת שבה הדסון הייתה מועמדת נרשמה לפני חמש שנים - זה קרה בזכות הדרמה המוזיקלית "מיוזיק", שכתבה וביימה הזמרת האוסטרלית סיה, ודי כשלה בקופות.

המוזיקה היא מוטיב נוכח גם בחייה האישיים: בשנת 2000 נישאה לסולן להקת בלאק קרואוז, כריס רובינסון, וכעבור ארבע שנים ילדה את בנה הבכור. לאחר גירושיהם, התארסה ב-2011 לסולן להקת מיוז, מאט בלאמי, ולזוג נולד בן משותף, לפני שנפרדו ב-2014. בתשע השנים האחרונות היא בת זוגו של היוצר והמוזיקאי דני פוג'יקאווה, בעל לייבל עצמאי, ולשניים ילדה בת 7.

"יש לי מושג כלשהו כיצד נראים חייו של מוזיקאי, כי זה משהו שהיה מאוד נוכח לאורך כל שנות ה-20 וה-30 לחיי", היא אומרת בקריצה. "התנסיתי בכל מיני ז'אנרים והופעות מוזיקליות ברזולוציות משתנות, בסופו של דבר חיים כל יום ביומו, בין אם אתה מוזיקאי שלרוב נמצא באולפני הקלטות, או בסיבובי ההופעות בעולם, נודד מעיר לעיר, או מופיע בבר קבוע, זמר חתונות - יש מגוון רב של איך המקצוע הזה נראה. ולי יש חוויה אישית מאוד מובהקת מעצם בני הזוג שלי לשעבר - עברתי על בשרי את המציאות הזו, ומעל הכל המסקנה היא שמדובר באומנות. אם אתה באמת אוהב את הדרך שהלב בחר בשבילך, אין דרך אחרת. גם אם בקהל יש בן אדם אחד או שבכלל לא מאזינים לך או לא מעניקים לך תשומת לב. וזה משהו שאתה צריך לקבל בהבנה וככה אני אישית גם רואה את זה.

"בין אם זאת קלייר ממילווקי או בירדי הדוגמנית שגילמתי ב'רצח כתוב היטב: תעלומה יוונית' לפני שלוש שנים, כל אחת היא גרסה אחרת של מהי אישה אמיתית. כשחקנית עליי להביא מכישוריי ולא לפחד להשתחרר מול המצלמה מבלי לדאוג לאיך אני נראית. אני מעולם לא הייתי טרודה במראה חיצוני, ולגלם מישהי כמו קלייר זה מאוד מהנה. העליתי כמה קילוגרמים סביב תקופת החגים בשנה שעברה, כשצילמנו, יכולתי לשתות ולאכול טוב, ולכן הפוקוס שלי היה נטו בסיפור של אישה בגיל העמידה - שהיא בדיוק מה שתצפה לראות. השינוי היה בתסרוקת בעיקר, ונהנינו להשתעשע עם הלוק בחדר האיפור. אבל מעל הכל הייתה עליי האחריות לגלם את קלייר בצורה אותנטית ומכבדת".

האם באת עם קיצור דרך לעבודה על הדמות?
"במובן מסוים התהליך עבורי החל לפני ארבע שנים כשהתחלתי לעבוד על האלבום שלי. ההרגשה הזאת שעלייך לאזור אומץ כדי למצוא את הקול שלי, ומהי החוזקה שלי בכל מה שקשור ליצירת מזסיקה. וזה משהו שאף אחד אחר לא יכול לקחת לי או להגדיר עבורי. קשה להבין מי את בתור מוזיקאית כי זה דבר שמשתנה כל הזמן, ואת רוצה להמציא את עצמך, לא לייצר את אותו האלבום - בדיוק כפי שבתור שחקנית אני לא רוצה לעשות את אותו הסרט. בהקלטות גם יש הרבה טייקים, כדי לדייק בצלילים ומה לעשות עם הקול עד שמוצאים את הקצב".

כמה חשובה לך אהדת הקהל?
"קודם, כל אם אתה חלק מתעשיית הסרטים - מתבקש שתרצה שאנשים יצפו בסרטים שלך ויאהבו אותם. אני הרי לא רוצה להיות בסרט שאנשים שונאים. זה מתחיל בחוויה בצילומים, אני תמיד מקווה שהכל יילך מצוין, אבל אין ערובה. אני נשכרתי לג'וב מסוים אבל זה לא החזון שלי, אני לא בחדר העריכה. אם אתה לא בעל השפעה, אתה פשוט מגיע לתת מה שאתה יכול ומקווה לטוב, שייצא מוצר שהקהל יאהב ושתתגאה בו. אבל מהצד השני, אם זה לא המקרה ואתה בכלל לא בשליטה, אתה מוכרח לחיות בשלום עם הבחירה שעשית - גם אם התוצאה איננה מה שקיווית. זה תמיד הימור כיצד זה יתקבל, וגם אם יש אכזבה אתה חייב להמשיך הלאה. אין לך אלא ללכת קדימה".