הסרט עשה היסטוריה, אבל עכשיו היא מודה: "לא רציתי אותו"
כשאמלי בונן יצרה את "לעזוב יום אחד" הקצר, היא הרגישה שזה התזמון הנכון עבורו. אבל אז הגיעה ההצעה להאריך אותו - בגרסת מחזמר - והיא הפכה לבמאית הראשונה שפותחת את פסטיבל קאן עם סרט ביכורים. "לא חשבתי שזה יכול להיות סיפור על אישה", היא מספרת בריאיון ל-mako
לפני קצת פחות משנה, אמלי בונן עשתה היסטוריה. "לעזוב יום אחד", סרטה הראשון של הבמאית והתסריטאית הצרפתייה, נבחר לפתוח את פסטיבל קאן - והיה לסרט הביכורים הראשון אי פעם שעושה זאת בפסטיבל. על פניו מדובר בהימור גדול: השקת פסטיבל הקולנוע הכי נחשב בעולם, שיציין בשנה הבאה את מהדורתו ה-80, עם סרט שיצרה במאית אלמונית כמעט לחלוטין. אבל לא סתם הימרו בקאן דווקא על המחזמר של בונן, ששנתיים קודם לכן זכתה בפרס הסזאר לסרט הקצר הטוב ביותר. גם הוא נקרא "לעזוב יום אחד", ולא במקרה.
"לעזוב יום אחד", שזמין החל מסוף השבוע בבתי הקולנוע בישראל, מספר על ססיל - בוגרת ריאליטי קולינרי שעומדת להגשים חלום, ולפתוח מסעדת יוקרה בפריז. רק שאז ססיל מתבשרת שאביה עבר התקף לב, נקראת חזרה לכפר הולדתה שבצפון-מזרח צרפת, ומוצפת זיכרונות ישנים כשהיא מתאחדת עם הבחור שחיבבה בנעוריה. העלילה דומה מאוד לזו של "לעזוב יום אחד" המקורי, הסרט הקצר שבונן כתבה בראשית העשור לצד דימיטרי לוקאס. והעבודה על הסרט הארוך אף נעשתה לצד כוכביו המקוריים, בראשם ז'ולייט ארמנה ובסטיאן בויון, אבל עם מספר הבדלים משמעותיים. הראשון: הפעם מדובר במחזמר להיטים, כזה שנשען על שירים קיימים, כמו "פרולה פרולה" של דלידה ואלן דלון או המנון הפופ "אלור און דאנס".
"לוקח המון זמן לעבוד על סרט, אז חיפשתי משהו שיסב לי אושר", מספרת בונן בריאיון ל-mako, שנערך איתה בפריז, על ההחלטה להפוך את "לעזוב יום אחד" בגרסתו החדשה למוזיקלי. "אני גם מאזינה להמון מוזיקה, אז חיפשנו דרך שבה נוכל לבטא את המקום שהיא תופסת בחיים שלנו. כמו הפלאשבק ב'רטטוי', או כמו שקורה לפעמים עם ריחות, לדברים האלה יש יכולת להציף בך מחדש רגשות ישנים. חלק מהשירים נבחרו עוד לפני כתיבת התסריט, כי אני אוהבת אותם או כי הם הזכירו לי משהו, וחלק נוספו במהלך העבודה".
אבל גם כשבונן ושותפיה בחרו שירים מסוימים לסרט, מגבלות טכניות מנעו מהם לשלב אותם. "רצינו לכלול איזה שיר ראפ", היא מספרת, "אבל הוא מסמפל שירים נוספים, ומאוד מסובך להשיג זכויות במצב כזה, אז לא הצלחנו". מה שכן הוקלט - הוקלט בזמן הצילומים, לא באולפן, ובכך יצר אתגר משמעותי נוסף להפקה. "רציתי שהצופים ירגישו שהדמויות שרות כמוהם", היא מסבירה, "אם הדמות היא גבר מבוגר שעובד במטבח, אני לא רוצה שהוא ישיר טוב כמו זמר אופרה. זה דרש מכולנו להיות בפוקוס במהלך הצילומים, ואני חושבת שזה היה מאתגר לחלק מהשחקנים, חלק מהם היו צריכים לעבוד קשה כדי לצבור ביטחון".
איך בעצם נראה המעבר מסרט קצר שזוכה בסזאר לסרט ארוך שפותח את פסטיבל קאן?
"בהתחלה לא רציתי ליצור את הגרסה החדשה. כשסיימתי עם הסרט הקצר הרגשתי שזה היה התזמון הנכון עבורו, ופחדתי למרוח אותו למשהו ארוך מדי. אבל המפיקים שלי מאוד התלהבו מהרעיון, והדמויות של ההורים - בסרט הקצר לא היה לנו זמן לספר עליהם, ומאוד עניין אותי לעסוק גם בהם, ובמערכת היחסים בין הורים לילדים מבוגרים".
מלבד העלילות הנוספות והטוויסט המוזיקלי, הגרסה החדשה של "לעזוב יום אחד" מציגה עוד שינוי מהחזון המקורי של בונן - היפוך מגדרי בין הגיבורים. בעוד שהסרט הקצר התמקד בסופר בשם ז'וליאן (בויון), שפוגש את חברת הילדות קרולין (ארמנה), בסרט הארוך ארמנה מגלמת את זו ששבה הביתה בעוד שבויון הוא החבר מהעבר, שעונה כאן לשם רפאל. "כשהצגתי את הסרט הקצר מישהו שאל אותי למה הגיבור שלי הוא גבר, והייתי בהלם, כי לא חשבתי על זה עד אותה נקודה", מודה בונן.
"אני אישה, אני יודעת מה זה להיות אישה בעולם פטריארכלי, ובכל זאת - כשאני באה לספר סיפור אני חושבת דווקא על גבר", היא מסבירה. "לא חשבנו שזה יכול להיות סיפור על אישה, או על זה שיכולתי לעסוק בנושאים נשיים כמו היריון. זו הייתה בחירה, גם פוליטית, ליצור את הסרט הארוך על אישה. ואז גם לראות את ההבדלים. כשהסרט הוא על גבר שלא רוצה להביא ילדים לעולם, אין לך באמת סיפור. אבל כשאת עושה את זה עם אישה, שאוהבת את העבודה שלה ולא רוצה להקים משפחה, פתאום צפות שאלות. כשחיפשתי מימון פגשתי הרבה אנשים שהיו מופתעים מזה שהיא לא רוצה ילדים, וביקשו שאסביר את זה בסרט, כי אחרת לא יאהבו את הדמות. אני חושבת שזה מה שדחף אותי לשמור על הסיפור הנשי כמו שהוא, עם כל השאלות".